כיבוש העבודה

כיבוש העבודה היא אידאולוגיה שנוצרה בתקופת ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל לכיבוש כל ענפי העבודה ברחבי ארץ ישראל מידי פועלים ערבים בידי הפועל העברי. האידאולוגיה שרדה כשאיפה לעבודה עברית עד הקמת מדינת ישראל. הדים לאידאולוגיה זו נשמעים גם במאה ה-21.

המונח נוצר בתקופת העלייה השנייה בקרב חלוצים, פועלים ורבים מהיישוב החדש, ומהווה מעלה נוספת באידאולוגיית העבודה העברית, אשר ביטאה מצד אחד את הצורך והחשיבות למציאת פתרון תעסוקתי לעולים היהודים בני העליות השנייה והשלישית ומצד שני את החיסרון והסכנה בהעסקת הערבים המקומיים (ובפרט בזמנים בהם עשו אלו פרעות ורציחות בבני היישוב היהודי).

אחד המנסחים הראשיים של אידאולוגיה זו היה א. ד. גורדון, אשר היה בעצמו פועל יהודי מין השורה, ודאג לחבריו בני העלייה השנייה, אשר רבים מהם לא מצאו פרנסה ולא יכלו להשיג די מחסורם וביותר התאכזבו מיחסם המנוכר של אחיהם האיכרים בני העלייה הראשונה, ועל כן בחרו לעזוב למדינות אמריקה ואירופה.

מטרת כיבוש העבודה הייתה כניסתם ושליטתם של עובדים עבריים בענפי העבודה השונים במשק בהם הועסקו עד לאותה עת ערבים, כחלק מחזון יישוב ובניית הארץ. רעיון זה, התבסס בין השאר על ערכים של עבודה, עמל כפיים ויצרנות (פרודוקטיביזציה), אשר הונגדו, אצל חלק מהדוברים אל רוחניות יתרה ועיסוק בלימוד כדרך חיים, אשר לדעת הוגים רבים, אפיינו את חיי היהודים בגולה. הפניה אל כיבוש העבודה חייבה איפוא היפוך בנטיות נפשיות ובהרגלי חיים של דורות רבים.

ארבע פנים לרעיון כיבוש העבודה:

עבור היחיד פירוש הדבר גאולה מן הגלות (גלות = הרגשה של אי שייכות). ניתן להשיג שלמות נפשית רק על ידי עבודת אדמה ולא חיים עירוניים. עבודה שיש בה יצירה ושמתגאים בה מביאה אושר. גורדון קובע הפרדה בין חברות אורגניות (עם, משפחה) לחברות מכניות (עיר, מדינה).
עבור כלל היהודים "כיבוש העבודה" פירושו שלמות נפשית אשר נובעת משייכות (טבעית) לעם ובכך יציאה נגד המתבוללים והוויית הגולה. בשינוי הערכים הלאומיים יש שני מרכיבים - האינדיבידואל העובד הוא חלק מן הקולקטיב (העובד) ומשיג שלמות הנפשית - וכך נוצר המרכיב השני "עם אדם" (כנגד הטענה האנטישמית). בניגוד ליהודים בגולה שאינם עובדי אדמה (ועוד האדמה אינם שלהם) – תהליך פרודוקטיביזציה לאומי.
הפן השלישי של האידאולוגיה מתייחס לארץ ישראל. נטען כי ארץ נקנית ביזע ועבודה ולא בכסף ובדם. עם יוצר יצירות טבעיות בארץ הטבעית. ארץ ישראל נבחרה בשל העבר הרחוק של הארץ – התנ"ך. עם זאת היה ברור שתיווצר תחרות בין הערבים ליהודים על הפרחת הארץ והזכות להם.
הפן הרביעי הוא היות המפעל הציוני אבן שואבת לכוח עבודה ערבי, שבכך למעשה סתר את עצמו על ידי הבאת מהגרי עבודה ערבים לארץ. ההכרה בכך הייתה מעיקרי הסיבות להנפת הדגל הזה, ולקריאה שלא להעסיק ערבים. החלוצים התווכחו עם האיכרים על העסקה של עובדים ערביים אבל האיכרים העדיפו את הפועלים הערביים, הן בגלל שכרם הנמוך בהרבה מזה של היהודים והן משום שבסיום עבודתו הפועל הערבי היה חוזר אל ביתו בכפר הרחוק ולא היה בעל דעה והשפעה על ההחלטות והנהגת היישובים היהודים, ואילו הפועל היהודי היה דורש להצטרף ליישוב ולהיות משפיע ובעל דעה.

כיבוש העבודה התבטא בשטח ב"כיבוש" כל מתיישב לעבודה – ויתור על הנוחיות והמנטליות העירונית^[^{דרוש מקור]} וכן הכנה פיזית וברמה הארצית בכיבוש המקצועות מידי הערבים.

אחת הדרכים העיקריות לכיבוש העבודה החקלאית, שם היו הפועלים העבריים בתחרות עם פועלים מקומיים מנוסים, הייתה התארגנות החלוצים בקבוצות שקיבלו על עצמן עיבוד חלקות חקלאיות או סלילת כבישים, בהם כביש טבריה-צמח ושאר הכבישים שנסללו על ידי הקבוצות הקבלניות שארגן המשרד לעבודות ציבוריות ולבניין.

דרך נוספת, שיזמו כשראו שהעבודה קשה לחלוצים, הייתה הבאת עולים מתימן מתוך מחשבה ^[^{דרוש מקור]} שהללו יהיו "פועלים טבעיים" המסתפקים במועט ויכולים לעבוד עבודה פיזית קשה בתנאי האקלים הארץ ישראלי שהיו קשים לחלוצים שהגיעו ממזרח אירופה.

ראו גם

לקריאה נוספת

אליעזר שביד, היחיד עולמו של א. ד. גורדון, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1970.
ישראל קיסר תרומתם של יהודי תימן במאבק ל"כיבוש העבודה"
אניטה שפירא, המאבק הנכזב :עבודה עברית 1929-1939, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ז.
יובל אליצור, לוחמה כלכלית: מאה שנות עימות כלכלי בין יהודים לערבים. הוצאת כנרת, 1997.