כיכר סאו פרנסיסקו
כיכר סאו פרנסיסקו (פורטוגזית Praça São Francisco) היא כיכר בעיר סאו קריסטובאו שבמדינת סרז'יפה בברזיל. הכיכר רבועה, ומוקפת בשלושה מבני ציבור חשובים - כנסיית סאו פרנסיסקו, כנסיית סנטה קזה דה מיזריקורדיה וארמון הפרובינציה - וכן בחמישה בתי מידות ממאות ה-18 וה-19. כל אלה יוצרים נוף אורבאני המשקף את דברי ימי העיר מאז היווסדה. הכיכר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 2010.
.jpg) | |||
| הכיכר וכנסיית סאו פרנסיסקו | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג |
כיכר עירונית  | ||
| על שם |
פרנציסקוס מאסיזי | ||
| מיקום |
São Cristóvão | ||
| מדינה |
 ברזיל | ||
| מידות | |||
| אורך |
72 מ' | ||
| רוחב |
56 מ' | ||
| שטח |
3 הקטאר | ||
| קואורדינטות | 11°00′49″S 37°12′20″W / 11.01361111°S 37.20555556°W | ||
 | |||
  | |||
היסטוריה עריכה
סאו קריסטובאו נוסדה ב-1 בינואר 1590, בתקופת מלכותו של פליפה הראשון, מלך פורטוגל, והיא שימשה כבירת מדינת סרז'יפה עד 1855. העיר נוסדה סמוך למקום בו שוכנת כיום העיר אראקז'ו, על מצר יבשה שיוצר נחל פושים (Poxim). מיקום זה נבחר כדי לאפשר את הגנתה מפני אוכלוסיית האינדיאנים העוינת שחייתה בסביבתה, ומפני מבריחי סחורות צרפתים שפעלו בנהרות הסמוכים. קיומה של העיר היה תלוי בשמירת עורקי התעבורה שקישרו בינה לבין המרכזים העירוניים החשובים של צפון-מזרח ברזיל באותה עת - הערים סלבדור ואולינדה. העיר הועברה למקום אחר בשנים 1594-1595, ומוקמה על גבעה במיקומה הנוכחי ב-1607. עד אמצע המאה ה-19 שמשה העיר כמרכז שלטוני ומסחרי וכנקודת היציאה לכיבוש פנים הארץ. ב-1855 אבדה סאו קריסטובאו את תפקידה כבירת המדינה, ומבני הציבור ובתי המגורים שלה השתמרו כעדות לעברה.
הכיכר עריכה
הכיכר הוקמה כמרכז האזרחי והדתי של היישוב, בראש הגבעה עליה ניצבת העיר, בגובה של 40 מטרים מעל פני הים. העיר התחתית שסביב לכיכר שמשה את אזורי התעשייה והנמל ולמגורי האוכלוסיות החלשות. אורכה של הכיכר הוא 73 מטרים ורוחבה 51 מטרים. הכיכר מרוצפת בפיסות אבן ובמרכזה ניצב צלב עץ על בסיס אבן.
כנסיית ומנזר סאו פרנסיסקו עריכה
כנסיית ומנזר סאו פרנסיסקו (Igreja e Convento de São Francisco) הידוע גם ככנסיית ומנזר הצלב הקדוש (Igreja e Convento de Santa Cruz), שוכנים בצידה הצפוני של הכיכר, מקום בו היא מתרחבת בכעשרה מטרים נוספים. הקמת המנזר החלה בשנת 1693 ומומנה בכספי תרומות של תושבי העיר. באמצע המאה ה-19 התערערו יסודות מגדל הפעמונים, והוא נהרס כדי לפנות מקום למגדל חדש, אך בנייתו של זה הופסקה עם העתקת הבירה לאראקז'ו. עד העתקת הבירה שימש המנזר גם כבית האוצר של הפרובינציה, וב-1897 השתכנו בו חיילים אשר דכאו מרד שפרץ בסמוך. הקלויסטר שמהווה את עיקר המבנה, הוקם מחדש בידי נזירים גרמנים בשנת 1902, לאחר שהיה נטוש במהלך הרבע האחרון של המאה ה-19. לאחר מספר תהפוכות הושלם גם מגדל הפעמונים בשנת 1943.
הכנסייה בולטת מעט אל שטח הכיכר. הפורטיקו שבחזיתה עשוי מארבע קשתות אבן ומוקף במעקה מתכת. לאולם הכנסייה תקרת קמרון חבית מעוטרת בסגנון טרומפ ל'איי. המזבח המרכזי שוכן מתחת לחופה הנישאת על ידי שמונה עמודים מעוטרים בזהב. משני צידי המזבח המרכזי, שני מזבחות משניים שמעל כל אחד מהם קשת הנישאת על ידי ארבעה עמודים.
המנזר צמוד לכנסייה ממזרח. בקלויסטר שש קשתות בכל אחד מצידי הגינה המרכזית, והן מעוטרות במוטיבים מעולם הצומח בצידן הפנימי ובמוטיבים גאומטריים בצידן החיצוני. כיום משמש המנזר כמוזיאון לאמנות עתיקה.
כנסיית סנטה קזה דה מיזריקורדיה עריכה
מבנה כנסיית סנטה קזה דה מיזריקורדיה (Antiga Igreja e Santa Casa de Misericórdia) ניצב בצידה המזרחי של הכיכר. המבנה המקורי הוקם בעת ייסוד העיר ושימש ככנסייה. המבנה הנוכחי, שלו חזית פשוטה עם עיטורי בארוק, נבנה במאה ה-18, ותפקד כבית חולים עד שאיבד את התמיכה הממשלתית בשנת 1870. המבנה ננטש עד שנת 1922, עת החל פועל בו בית יתומים. כיום משמש המבנה כבית ספר יסודי וכבית אבות לנזירות. המבנה כולל את הכנסייה ואת אגף בית החולים הישן, שביניהם ניצב מגדל הפעמונים. בתוך המבנה חצר פנימית רבועה שבמרכזה גינה.
ארמון הפרובינציה עריכה
הארמון בן שתי הקומות שוכן בצידה הדרומי של הכיכר. המבנה שימש כמשכנו של נשיא פרובינציית סרז'יפה עד שהבירה עברה לאראקז'ו ב-1855. כיום שוכן במבנה המוזיאון ההיסטורי של מדינת סרז'יפה. המבנה נבנה בשנת 1826 במקום מבנה קודם שמועד הקמתו המדויק אינו ידוע. ממזרח לו ניצב מבנה נוסף, גם הוא בן שתי קומות, אשר שימש את אספת הפרובינציה.
קישורים חיצוניים עריכה
