כימשון תפוחי האדמה

כימשון תפוחי האדמה
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D055750

כימשון תפוחי האדמה (באנגלית: Potato blight או Late blight) היא מחלה קשה הנגרמת בעיקר לתפוחי אדמה בעקבות הדבקה בטפיל מהמין Phytophthora infestans (אנ') השייך לסוג Phytophthora ולמחלקת ה-Oomycota (המכונה Water molds). הטפיל פוגע בעלי הצמח ובפקעת, שהיא החלק האכיל של תפוח האדמה. הטפיל יכול לפגוע גם בעגבנייה ובמינים נוספים של משפחת הסולניים.

הטפיל עריכה

הפיטופטרה שייכת למחלקת ה אוומיקוטה (אנ'), סוג הטפיל שתוקף יבולים רבים. P. infestans הוא המין שתוקף רק תפוחי אדמה ועגבניות.^[1] מין זה יוצא דופן בכך שהוא היחיד הגורם למחלת נוף (חלקי הצמח מעל פני האדמה). כל שאר המינים גורמים למחלות שורש. בישראל כמעט ואין מחלות שורש הנגרמות על ידי פיטופטרה, כנראה עקב אופי ההשקיה (טפטוף והמטרה ולא השקיה בתלמים) גורם נוסף הוא סוג המים. המים המליחים המשמשים להשקיה מקשים על התפשטות המחלה. המחלה תוקפת עגבניות ותפוחי אדמה הרגישים אליה במידה זהה. מחלה זו אופיינית מאוד לאזורים ממוזגים ולחים בעלי טמפרטורה גבוהה. בישראל, תפוחי אדמה לא גדלים בקיץ, בניגוד לעגבניות. עונת הגידול של תפוחי האדמה מתאימה להתפשטות המחלה ולכן הם פגיעים יותר. הטפיל נוצר באדמה, או על עלי השתילים המציצים ממנה לאחר הזריעה. בהמשך העונה היא יוצרת נבגים אשר נופלים חזרה אל האדמה ויכולים לתקוף גם את הפקעות. הפתוגן יוצר מנבגים דמויי לימון בהן נוצרות זואוספורות השוחות לעבר הפונדקאי - כלומר הם זקוקים למים. כמו כן הם זקוקים לטמפרטורה נמוכה (12–14 מעלות) לצורך הדבקה. לאחר התפשטות המחלה, הטפיל זקוק לטמפרטורה של 18–20 מעלות על מנת להתפתח בקצב מיטבי. לצורך יצירת המנבגים דרושה לחות גבוהה. תנאים אלו דומים לתנאים השוררים בחורף, באביב ובסתיו בישראל. כמו כן, באמצע עונת האביב, הנוף הולך ומתפתח ויוצר מיקרואקלים אשר מונע את ההתייבשות מתחתיו ומאפשר תנאים אידיאליים להתפתחות המחלה. בזכות מידע זה ניתן להתמודד עם המחלה על ידי אוורור, הקטנת הנוף וריסוסי מניעה בעונות המועדות לפורענות. כמו כן, מידע זה מאפשר לחזות את העונות המתאימות לגידול ועונות בהן צפויה התפשטות המחלה על פי הסתברות.

אחת מדרכי ההתמודדות היא פיתוח זנים עמידים. כאשר התגלו עקרונות הגנטיקה והפיטופתולוגיה וכשהבינו שהעמידות למחלות – מקורה בגנים העלו את הרעיון, בעקבות הבחנה שזני הבר עמידים יותר בפני מחלות. לכן חשבו לשפר את הזנים הקיימים על ידי הכלאות עם זני הבר העמידים. נעשו כמה הכלאות כאלה ופותחו זנים עמידים אולם לאחר תקופה קצרה התפתחו הפתוגנים כך שגם הזנים העמידים פיתחו אליהם רגישות ולמעשה כיום, העולם התייאש מפיתוח עמידות מונוגנית ומשקיע את זמנו בניסיונות פיתוח עמידות פוליגנית, עמידות יציבה יותר והיא כוללת עמידות חלקית בגנים רבים בניגוד למונגנית שהיא מוחלטת אך יעילה לזמן קצר בלבד.^[2]

מחלות דומות למחלה זו קיימות במגוון צמחים נוספים, לרבות תירס ואורז.

הדבקה עריכה

עלה תפוח אדמה נגוע

המחלה מסוכנת לתפוחי אדמה גם כיום. הנבגים הזעירים מגיעים בעיקר באמצעות הרוח אל עלי הצמח ומתרבים שם. ניתן לזהותם באמצעות כתמים בעלים ובגבעולים, המוקפים בתפטיר לבן. כדי להגיע לפקעת, הטפיל חודר עם המים לאדמה, או (באחסנה בעיקר) עוברים במגע ישיר בין העלה הנגוע לפקעת. המחלה מופיעה בפקעת בתור כתמים חומים יבשים שמתפתחים לריקבון תוך ימים ספורים. אם ההדבקה מתרחשת בשלבי הגידול הראשוניים של השדה, רוב היבול בסכנה.

ההדבקה הראשונית עלולה להתרחש כבר בשלב המוקדם שבו מציצים העלים הראשונים של הצמח. תנאי הדבקה אופטימליים הם הרבה מים במשך כ-14 שעות לפחות, וטמפרטורה שבין 12–22 מעלות צלזיוס.

בהיסטוריה עריכה

כימשון תפוחי האדמה התגלה בצפון אמריקה בשנות ה-40 של המאה ה-19, והגיע לאירופה דרך הים באוניות סוחר. בשנת 1845 פגע הכימשון בגידולי תפוחי האדמה באירלנד, שהיוו את מקור המזון והכלכלה העיקרי של הצמיתים האיריים. בעקבות פגיעה זו החל רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד. המחלה בתפוחי האדמה נמשכה עד 1849 וגרמה למותם ברעב של מיליון בני אדם. מיליון איש נוספים היגרו, כתוצאה ישירה של הרעב.