פתיחת התפריט הראשי

כִינִין (נכתב גם חינין[1][2][3]; בספרדית: Quinina) הוא תרכובת ארומטית המשמשת בעיקר כתרופה לטיפול בקדחת הביצות (מלריה).

כינין
מסה מולרית 324.184 יחידת מסה אטומית מאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בטיחות
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון D (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
מספר CAS 130-95-0
PubChem 3034034
ChemSpider 84989
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
נוסחת המבנה של כינין

הכינין מופק מקליפת עץ הצ'ינצ'אה, עץ הכינין, שמקורו בדרום אמריקה; ומכאן שמו: בלשון קצ'ואה המילה kina פירושה "קליפה". תרופה זאת הייתה מוּכּרת לרפואה האירופית כבר בשנת 1630,[4] והיא נמכרה לראשונה באנגליה ב-1658.

הגרסה המודרנית של כינין נקראת כּינידין או כּינידוּראן (שם מסחרי). הכינידין היא נגזרת של הכינין והיא נמצאת בשימוש משנות ה-20 של המאה ה-20.

תוכן עניינים

שימושיםעריכה

שימושה העיקרי כיום בשמירת קצב לב סדיר באנשים הסובלים מפרפורי פרוזדורים, ומניעת הפרעות קצב בחדרי הלב. בנוסף, משמש הכינין כחומר טעם בתעשיית המזון, בעיקר במשקאות מרירים, כגון ביטר למון ומי טוניק.

הכינין במינונים גבוהים שימש בעבר כטיפול למלריה. בשל תופעות הלוואי שלו, השימוש בו פחת עם גילוייהן של תרופות חדשות למלריה. במינונים נמוכים הכינין משמש למניעת התכווצויות שרירים. במקרים רבים די בשתיית "מי טוניק" כדי להשיג הקלה משמעותית. במינונים הנמוכים לא צפויות תופעות לוואי.

רק במקרים נדירים התרופה עלולה לגרום לדימום תת-עורי, בגלל ירידה במספר טסיות הדם. מנהל המזון והתרופות האמריקאי ה-FDA הגביל את כמות הכינין במשקה שאינו למטרות רפואיות ל-83 מיליגרם לליטר, כמות המהווה בין רבע לחצי כמות לעומת המינון הרפואי המקובל. כיום כמות הכינין במשקה קטנה בהרבה ועומדת על כ-60-70 מיליגרם לליטר, ונועדה רק להקנות מרירות למשקה הקל והממותק. במינון גבוה כינין גורם להפלות, כינין נחשב גם לחומר טרטוגני, כלומר גורם לעיוותים בעובר. כמו כן, הכינין גורם לתופעות לוואי נוספות: בחילות, כאבי ראש, חירשות, עיוורון, ובמקרים נדירים אפילו למוות.

היסטוריהעריכה

התיאור הראשון של טיפול בעזרת הכינין כתרופה למלריה, בשנת 1633, מיוחס לאנטוניו דה לה קלנצ'ה. לדבריו, מסיונרים ישועים בפרו למדו איך לטפל במלריה בעזרת חומר אבקתי בצבע קינמון שהופק מקליפת העץ שנקרא arbol de calenturas (עץ גלי החום) (שמות אחרים :בשפה ילידית -"קינה", בסיווג של בוטנאים - Ganna periodes, ושנודע גם בשם Cinchona). האבקה שקיבלה את השם "קליפת הישועים" ניתנה במשקה והקלה על החום ועשתה נסים נגד המלריה.

הבריטים תושבי הקולוניות באזורים מוכי מחלת המלריה, נהגו לערבב את מי הטוניק במשקה האלכוהולי ג'ין, וצרכו אותו באופן שוטף כתרופה מונעת בעלת טעם סביר. בארצות הברית משתמשים בתחליף של כינין שקוראים לו quinidine.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מה רב המרחק, דבר, 14 ביוני 1936
  2. ^ יצחק גרשטנקורן, בכוחה של אמונה, הצופה, 10 ביוני 1949
  3. ^ שמואל סולר, הזמנה לשפעת, מעריב, 3 בנובמבר 1957
  4. ^ THE MIGHTY QUINiNe, Uppingham School, Rutland, UK
  ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.