כלאי הכרם
כלאי הכרם הם מסוגי הכלאיים האסורים מהתורה. האיסור כולל מצוות לא תעשה על זריעת גפן היין עם צמחים אחרים ומצוות לא תעשה על אכילת צמחים שנזרעו בסמוך לגפן או הנאה מהם. כלאי הכרם הוא החמור שבאיסורי הכלאים ולכן הוא אסור לא רק בזריעה אלא גם[דרושה הבהרה] ב"קיום", וכמו כן פירות הגפן והזרעים שגדלו באיסור זה אסורים בהנאה[1].
 | |
| מקרא | דברים, כ"ב, ט' |
|---|---|
| משנה | מסכת כלאיים, פרקים ד'-ז' |
| ברייתא | ספרי, דברים כ"ב, ט' |
| משנה תורה | ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ה'-הלכות כלאים, פרק ח' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רצ"ו |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רט"ז, לאו קצ"ג ספר החינוך, מצווה תקמ"ח, מצווה תקמ"ט |
האיסור מופיע בתורה בספר דברים[2]: ”לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם”.
איסור הזריעה עריכה
אסור לזרוע חרצן ענבים עם שני מיני זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות, וכן אסור לזרוע זרעים של מינים אלה בסמוך לגפן או לכרם. איסור הכלאיים מהתורה הוא רק על גפן עם חמשת מיני דגן או קטניות או ירקות, כל צמח שברכתו בורא פרי האדמה אסור בכלאי הכרם. אבל מיני עצים אפילו קטנים לא נכללים באיסור. ותבלינים שלא מברכים עליהם 'האדמה' כי אינם נאכלים בפני עצמם, כל זמן שהם מיני צומח שאם היו נאכלים לבדם ברכתם הייתה 'האדמה', נחשבים באיסור. חכמים הוסיפו ואסרו גם מיני עשבים וירקות שרגילים להאכיל לבהמות.
השיעור המינימלי של ההרחקה שיש להרחיק זרעים מגפן יחידית הוא שישה טפחים, ושיעור ההרחקה המינימלי שיש להרחיק זרעים מן הכרם הוא ארבע אמות.
איסור ההנאה מכלאי הכרם עריכה
אם זרע מין זרע ליד גפן במקום אחד, ללא גדר מפסיק ביניהם, נאסרים הזרעים, וכאמור בפסוק: ”פן תקדש המליאה”, והם טעונים שרפה[3]. האוכל כזית מהענבים או מהתבואה שגדלו בכרם ונאסרו משום כלאי הכרם חייב מלקות.[4] והאיסור הוא לא רק בזריעה אלא גם ב"קיום" היינו השארת הגידולים סמוכים זה לזה, אפילו אם נגרם על ידי הרוח וכדומה. בכל מקרה בהם בעל הגפנים משאיר את הגידולים, נאסר הכרם והפירות אסורים בהנאה.
הפרדה בין הזרעים לכרם עריכה
על פי ההלכה, אם יש גדר בין הזרעים לגפן, אין הדבר נחשב לכלאיים, ולכן אין איסור זריעה, והפירות מותרים.
הלכות שכנים וכלאי הכרם עריכה
במשנה במסכת כלאים[5] יש מחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי ורבי שמעון לגבי מי שסכך את הגפן שלו על תבואת חברו האם התבואה נאסרת, רבי יוסי מביא עדות שר' עקיבא התיר, והלכה כר' יוסי ור' שמעון שמותר[6].
הגמרא במסכת בבא בתרא[7] דנה בדין שני שכנים, שהייתה ביניהם גדר, שההלכה היא שהחובה לגדור מוטלת על בעל הכרם[8]. עוד מובא שם שכל עוד בדעתו לגדור, אין הפירות נאסרים, אלא שכאשר התעצל מי שהיה חייב לגדור, ולא גדר, נאסרים הזרעים. לפי האמור בברייתא, במקרה כזה עליו לשלם. אם כי, על בעל הזרעים לומר לו ולהתרות בו קודם לכן, שיגדור את הגדר, וגם אם אמר לו פעם אחת עליו להתרות בו שוב, שכן עלול הוא לחשוב, שהחובה לגדור אינה מוטלת עליו שוב ושוב[9]. אך הרמב"ם[10] לא הביא את הדין של חיוב בעל הכרם בתשלום על הנזק שנגרם לבעל הזרעים. לדברי בעל מרכבת המשנה הרמב"ם פוסק שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכן אין הזרעים נאסרים.
דיורי גדולה בקטנה בכלאי הכרם עריכה
כאשר יש חלקת שדה קטנה הסמוכה לחלקת שדה גדולה. לפי הכלל דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה, אם יהיו גפנים בשטח הגדול, אסור יהיה לזרוע זרעים בחצר הקטנה, שכן נחשב הדבר כאילו בקטנה ישנן גפנים יחד עם זרעים, ואם זרע הזרעים אסורים, והגפנים מותרות, שכן אין בכוח השטח הקטן להשפיע על השטח הגדול, וכאשר ההתייחסות היא אל הגפנים שבשטח הגדול אין לזרעים שבשטח הקטן השפעה עליהם[11].
היכן נוהג דין כלאי הכרם עריכה
איסור כלאי הכרם נוהג בארץ ישראל כאיסור דאורייתא ובחוץ לארץ כאיסור מדרבנן. בגמרא מבואר שהטעם שחכמים גזרו על כלאי הכרם בחוץ לארץ, מה שלא גזרו באיסורי כלאיים אחרים, הוא משום שהתורה החמירה עליהם יותר משאר איסורי כלאים בכך שהפירות נאסרים בהנאה[12]. כתוצאה מכך יש הבדל בדינים - בעוד ספק כלאי הכרם בארץ ישראל לחומרה כספק דאורייתא, ספק כלאי הכרם בחוץ לארץ להקל, מותר לזרוע שם זרעים בצד הגפנים, ויש מחלוקת האם הזרעים שנזרעו שם בצד הגפנים נאסרו[13].
מהו כרם עריכה
במשנה[14] נחלקו בית שמאי ובית הלל בשאלה מהו השיעור המינימלי של כרם. לדעת בית שמאי שורה אחת נחשבת כרם, ואילו לדעת בית הלל צריך שיהיו בכרם לכל הפחות שתי שורות. הראשונים נחלקו בפירוש שיטת בית הלל. במשנה[15] מבואר שלדעת בית הלל שתי גפנים כנגד שתי גפנים אינן כרם, ורק אם הן שתולות באופן ששתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, הן מהוות כרם. לדעת הר"ש סדר הגפנים יכול להיות שבשורה השנייה יש גפנים כנגד שתי גפנים סמוכות מהשורה הראשונה. ואילו לדעת הרמב"ם צריכה הגפן היוצאת זנב להיות כנגד הרווח שבין השורות[16].
לקריאה נוספת עריכה
- חוקות הארץ, יסודות ושיטות הלכות כלאים על סדר הלכות כלאים לרמב"ם, עם ביאורים וחידושים מאת הראי"ה קוק והוספות חדשות, כרך ב', בהוצאת מכון התורה והארץ
- ארץ חמדה חלק שני - הלכות כלאים. הרב שאול ישראלי, בהוצאת מוסד הרב קוק ירושלים
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אליעזר מלמד, כלאי הכרם, באתר פניני הלכה
הערות שוליים עריכה
- ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה א'.
- ^ פרק כב פסוק ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ל"ג, עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י', הלכה ז'.
- ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ז', משנה ה'
- ^ לאדם המסכך אסור, משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ה', הלכה ט'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד א'.
- ^ תבנית:רש"י ד"ה אומר לו.
- ^ תוספות שם.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ז', הלכה י"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ב, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ט, עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת ערלה, פרק ג', משנה ט', שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רצ"ו, סעיף ס"ט.
- ^ מסכת כלאים פרק ד משנה ה
- ^ פרק ד משנה ו
- ^ מהר"י קורקוס סובר שדעת הרמב"ם שווה לדעת הר"ש