כלב כנעני
כֶּלֶב כְּנַעֲנִי, המוכר גם בשמות "זאב כנעני", "רועה ארץ ישראלי" ו"רועה כנעני", הוא הכלב הגזעי היחיד שמוצאו בארץ ישראל. הגזע הכנעני משתייך לתת-המשפחה כלבי שפיץ.
 | |
| כלב כנעני – הכלב היחיד שמוצאו בארץ ישראל | |
| ארץ מוצא |
ארץ כנען/ישראל  |
|---|---|
| שימושים | לוויה ושמירה |
| קבוצה | כלבי שפיץ וטיפוסים פרימיטיביים |
| תכונות | |
| משקל | 18–25 ק"ג |
| גובה כתפיים | 50–60 ס"מ |
| גובה |
50 ס״מ  |
| תוחלת חיים | 16–18 שנים |
| אופי | נאמן, חשדן, קנאי לסביבתו |
| אילוף | הסתגלות גבוהה |
| תיאור | בינוני עד גדול, שרירי, זריז; אף שפיצי; אוזניים זקופות; זנב זקוף; פרווה עבה חלקה וסמרירית בגווני חום-מוזהב, לבן ו/או שחור |
  | |
היסטוריה עריכה
בעבר היה הגזע הכנעני נפוץ מאוד בכל איזור ארץ ישראל, מחצי-האי סיני ועד איזור הלבנט. הוא מוכר עוד מימי התנ"ך ומופיע בציורי קיר באתרים ארכאולוגיים בני אלפי שנים. העת העתיקה חיו כלבים אלה ככלבי להקה פראיים.
מי שהביאה בעת החדשה להיכרות עם הגזע הייתה פרופ' רודולפינה מנצל – שעלתה לארץ ישראל מאוסטריה בשנת 1934 – והקימה ארגון של כלבי שירות לטובת ארגון "ההגנה" הציוני. פרופ' מנצל מצאה כי הכלבים שמוצאם באיזור זה הם המתאימים ביותר לשמש ככלבי עבודה, בזכות יכולתם להסתגל לתנאי הסביבה הקשים ולתנאי אקלים קיצוניים, ומשום היותם קלים לאילוף ובעלי תכונות של נאמנות, קנאות לסביבתו ונכונות לעבודה.
במהלך השנים התרחש חיבור בינם לבין נוודי האיזור והכלבים שימשו ככלבי עבודה וכן ככלבי שמירה, וגם כיום כלבים אלו נמצאים בשימוש נרחב בקרב הבדוים, לטובת שמירה על עדרי כבשים ומרעה.
אופי והתנהגות עריכה
כבן למשפחת כלבי השפיץ, הכנעני הוא כלב נאמן ביותר למשפחתו, אולם מעט מרוחק. נטייתו לחפור בורות מעידה על חיי הבר, בהם נהג דרך קבע לחפור בורות כדי להטמין בהם מזון לעת חירום. עקב אופיו הפראי, הכנעני ניחן באינטליגנציה וביכולת הישרדות גבוהה מאוד. הכנעני הוא כלב טריטוריאלי ביותר ושומר בקנאות על סביבתו, לכן הוא כלב שמירה מעולה. הוא כלב חשדן ולרוב לא ייתן לאף אדם לגעת בו למעט בעליו. אם פולש לשטחו כלב זר, הוא עלול לתקוף במטרה להרוג.
בטבע הכנענים חיים בלהקות. בדומה לזאבים, הלהקות נשלטות על ידי זכר אחד ונקבה אחת ושאר חברי הלהקה מדורגים במדרג חברתי. קיימות להקות של כלבים כנעניים פראיים שחיות בטבע. בישראל ישנם כלבים פראיים בצפון בצבעי שחור ושחור לבן וככל שמדרימים הופכים הצבעים בהירים יותר ויותר.
הכנעני רואה במשפחה של בני האדם שאימצו אותו לחיקם כלהקה שלו - ולפיכך יכול לקרות מצב בו הוא יינכס לעצמו מנהיגות כלפי להקה זו של בני אדם ולשמור עליהם מכל משמר. הכנעני אף ינהג בקופצניות תוקפנית ובנביחות אימתניות כנגד זרים גמורים (בפרט גברים זרים) - וכן עשוי להרתיע כך גם כלבים זרים. על-מנת למנוע מצב זה יש לאלף את הכנעני מגיל צעיר. הכנעני לא-ינשוך אדם לעולם, אלא אם יראה בכך כמצב קיצון על-מנת לבצע למען ההגנה על הטריטוריה שלו, על משפחתו, על זכויותיו ועל מעמדו בלהקה. במקרים רבים, הוא נוטה לגונן באופן מוגזם על הילדים במשפחה.
תיאור עריכה
הכנעני הוא כלב גדול עד בינוני. שרירי, זריז, וחזק ביחס לגודלו. כמו רוב כלבי השפיץ ואפם השפיצי עליו הם קרויים, גם לו אוזניים זקופות וזנב הנישא גבוה ולעתים גם מגולגל מעל הגב. פרוותו עבה, חלקה וקשה והיא מגנה עליו מפגעי מזג האוויר. צבע חום-מוזהב, לבן, שחור, מפוספס מנוקד או גוונים של חול כהסוואה בסביבות מדבריות.
ידועים שני טיפוסים של כלבים כנענים:
- "טיפוס הקולי", בעל המבנה הריבועי.
- "טיפוס הדינגו", שאינו-כלול עוד בתקן הגזע – גופו מאורך יותר, צווארו קצר יותר, אוזניו נפולות או מקופלות-למחצה, ראשו מאסיבי וכבד יותר.
גובהו הממוצע של הכנעני נע בין 50 ל-60 ס"מ, ומשקלו הממוצע בין 18 ל-25 ק"ג.
תוחלת החיים של הכנעני ארוכה יחסית – בין 16 ל-18 שנה, והוא אף יכול להגיע לגיל 20.
הכרה עריכה
הגזע הוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות בשנת 1963, על-פי המפרט הקביל הראשון אשר נכתב אודותיו על ידי פרופ' מנצל בשנת 1953[1]. מאז נחשב הכלב הכנעני לגזע הלאומי של ישראל, ובשנת 1966 הוא הוכר גם על ידי הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות.
גלריה עריכה
-
כלב כנעני ביתי -
כלבה כנענית מוציאה לשון -
כלב כנעני עם פרווה לבנה -
פני כלב כנעני בגווני חום-כהה, חום-זהוב, ולבן -
כלב כנעני בוגר עם פרווה בצבעי חום-זהוב-לבן -
כלבת כנעני מאולפת ויושבת
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הכנעני בצילומים
- אודות הכלב הכנעני
- שער הגיא - כלבי כנען - אתר חוות שער הגיא, המטפחת את הגזע
- ארז ארליכמן ואלכסנדרה לוקש, הכלב הכנעני של ישראל בסכנה?, באתר ynet, 20 במרץ 2015
- הכי ישראלי: 12 עובדות על הכלב הכנעני, באתר ynet, 19 באפריל 2018
- כלב כנעני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)