כלורפרומאזין
כלורפרומאזין (Chlorpromazine) היא תרופה אנטי-פסיכוטית טיפוסית ממשפחת הפנותיאזינים והתרופה האנטי-פסיכוטית הראשונה שהתגלתה. התרופה משווקת בישראל תחת השם טרוקטיל.[1]
 | |
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 3-(2-chloro-10H-phenothiazin-10-yl)-N,N-dimethyl-propan-1-amine | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C17H19N2ClS |
| מסה מולרית |
318.096 יחידת מסה אטומית מאוחדת  |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| מטבוליזם | בכבד |
| זמן מחצית חיים | 30 שעות |
| הפרשה | בשתן |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופת מרשם |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון C (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C |
| סיכון לתלות | נמוך |
| דרכי מתן | אוראלי, ורידי, שרירי |
| מזהים | |
| קוד ACT |
N05AA01 |
| מספר CAS | 50-53-3 |
| PubChem | 2726 |
| ChemSpider | 2625 |
  | |
היסטוריה עריכה
התרופה שווקה לראשונה בשנת 1952. התרופה, שפותחה במקור כחומר הרדמה לשימוש בניתוחים, נוסתה לראשונה על חולים פסיכיאטריים במחלקות אשפוז שונות בעקבות השפעתה המרדימה החזקה. באותה התקופה התרופה היוותה תחליף חדשני ללובוטומיה, ואף כונתה מספר פעמים בשם "לובוטומיה פרמקולוגית"[2] - הניסויים שנערכו בכלורפרומאזין הראו שהשפעתו על המטופלים נשלטת יותר וספציפית יותר לתסמינים הפסיכוטיים מזו של הלובוטומיה, תוך שמירה על האפקט המרדים החזק המבוקש. באותה התקופה המנגנונים הנוירוכימיים שמעורבים בפעולתה של התרופה לא היו ברורים לחלוטין, אך מאז נערכו מחקרים וניסויים רבים בתחומי הביוכימיה והפרמקולוגיה שהובילו להבנה מלאה יותר של פעולת התרופה.
גילויו של הכלורפרומאזין והמיפוי של השפעותיו המרגיעות הובילו לירידה משמעותית בשימוש בקשירה, בבידוד ובהרדמה של מטופלים פסיכיאטריים פסיכוטיים ואלימים. התרופה פתחה אפיק מחקר חדש שהוביל בתורו לפיתוחן של תרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות ושל תרופות נוספות מתחום הפסיכיאטריה כדוגמת התרופות נוגדות הדיכאון. גם חסרונן העיקרי של התרופות האנטי-פסיכוטיות, תופעות הלוואי הרבות שכרוכות בהן, הוטב עם פיתוחן של תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות חדשות ולאחר מכן גם של התרופות האנטי-פסיכוטיות הלא-טיפוסיות כדוגמת קלוזאפין, התרופה הלא-טיפוסית הראשונה, וקוואטיאפין.
שימושים רפואיים עריכה
התרופה משמשת בעיקר לטיפול בסכיזופרניה ובמחלות נפש אחרות המלוות בפסיכוזה. לעיתים התרופה משמשת גם לטיפול במאניה, בהפרעה דו-קוטבית ובשיטיון. במקרים נדירים יותר התרופה עשויה לשמש גם לטיפול באגרסיביות, בהיפראקטיביות, בבחילות והקאות, בשיהוקים כרוניים ובהפרעות חרדה.[3][1]
תופעות לוואי עריכה
תופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופה כוללות ישנוניות, עלייה במשקל, הפרעה בתפקוד המיני, טשטוש ראייה, סחרחורות, סינקופה, רעד ותנועות לא-רצוניות. במקרים נדירים עלולה להופיע צהבת, תסמונת ארנב או הפרעה בספירת הדם בעקבות שימוש ממושך בכלורפרומאזין.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
- כלורפרומאזין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 כלורפרומאזין באתר infomed
- ^ Pieters T, Majerus B (December 2011). "The introduction of chlorpromazine in Belgium and the Netherlands (1951-1968); tango between old and new treatment features". Studies in History and Philosophy of Biological and Biomedical Sciences. 42 (4): 443–52.
- ^ כלורפרומאזין באתר Drugs.com
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.