כלכלת מצרים
כלכלת מצרים נהנתה מצמיחה ממוצעת של 3%–5% ברבעון האחרון של המאה ה-20. הכלכלה התחילה בשלבי התפתחות שונים שבמהלכם מילאו המגזר הציבורי והפרטי תפקידים המשתנים בחשיבות יחסית, אולם לאחר חילופי השלטון מאז המהפכה של שנת 2011 הלך המגזר הציבורי והתחזק על חשבון המגזר הפרטי.[1][2]
_-_Egypt-2A-007.jpg) | |
| קהיר, שמהווה את המרכז הכלכלי של מצרים | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 32; תמ"ג לנפש: 137 |
|---|---|
| מטבע |
לירה מצרית  |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 476,748 |
| תמ"ג לנפש | 4,181 |
| צמיחה כלכלית | 4.20% (דירוג: 58; הערכה לשנת 2015) |
| מדד ג'יני | 30.8 (דירוג: 116; 2008) |
| כוח עבודה | 28,870,000 (הערכה לשנת 2015) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
  | |
| יש לעדכן ערך זה. | |
המטבע הנהוג במצרים הוא לירה מצרית.
רקע עריכה
במהלך ההיסטוריה של מצרים, היה הנילוס עורק החיים הכלכלי של מצרים, סביבו גרה רובה המוחלט של האוכלוסייה, וכלל שטחי העיבוד החקלאיים שכן לצידו. עם פיתוח התעשייה וגילוי משאבי טבע חדשים במצרים פחתה חשיבותו, אך נכון לשנת 2012 הנילוס וסביבתו הם מרכזה הכלכלי של מצרים. עד ראשית שנות ה־50 הושפעה כלכלת מצרים מהשליטה הבריטית בה. לאחר מהפכת הקצינים החופשיים בראשית שנות ה־50 של המאה ה־20 פנתה הממשלה המצרית לכיוון כלכלה סוציאליסטית ובשליטה ממשלתית (בהתאם לרעיונותיו של נאצר).
בתקופת אנואר סאדאת הכלכלה החלה להיפתח וחלה נסיגה מהקו הסוציאליסטי המובהק של נאצר, מגמה שהמשיכה אצל מחליפו מובאראכ.
נכון לשנת 2012, הענפים העיקריים של הכלכלה המצרית הם תעשייה (כ־34% מהתמ"ג, כ־22% מכלל המועסקים, בעיקר תעשייה מסורתית, עתירת כוח אדם לא מקצועי), חקלאות (16% מהתמ"ג, ו־40% מכוח העבודה, בחלקה הגדול חקלאות מסורתית), תיירות (12% מהתמ"ג, הכנסה שנתית של כ־10 מיליארד דולר) יצוא נפט וגז טבעי מהמאגרים הגדולים הנמצאים בתחומה, ותוצרים שונים של משאבים אלו. בנוסף לכך יש במצרים מרבצים של פוספטים, מנגן, אורניום, אבן גיר וגבס.
הנמלים העיקריים במצרים הם נמל אלכסנדריה, על חוף הים התיכון, ונמל פורט סעיד, סמוך למוצא הדרומי של תעלת סואץ. הנמלים נמצאים בשליטה ממשלתית מלאה, ורמת הפיתוח שלהם נמוכה.
בין 1980 ל־2010 (תקופת שלטון מובארכ), הייתה צמיחה יציבה ועקבית בכלכלה המצרית, וההכנסה לנפש עלתה מכ־1,200$ לכ־6,200$.[3]
ב־2010, ערב ההפיכה במצרים, עמדה הצמיחה על 5.5% והגרעון התקציבי על 8%.[4] האבטלה במצרים עמדה על כ־8%, אך שיעורה היה גבוה בהרבה בקרב צעירים, וצעירים משכילים רבים נאלצו לעבוד בעבודות לא מקצועיות, עקב העדר תשתית תעשייתית מתקדמת. שיעור השתתפות הנשים בכח העבודה היה נמוך ביותר, בשל היותה של מצרים חברה מוסלמית מסורתית. דירוג רמת הפיתוח הכלכלית של מצרים היה נמוך ביותר.
ענפים עריכה
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מרבית הפרק לא עודכן מאז מהפכת 2011.בתקופתו של א־סיסי התחזק המגזר הציבורי, כאשר חברות בשליטת הצבא או הממשלה מקבלות הטבות ויתרונות המאפשרים להם לשגשג על חשבון חברות פרטיות. מגמה זו הובילה לפגיעה במגזר הפרטי במדינה[1][2].
מגזר השירותים עריכה
.jpg)
מגזר השירותים במצרים רחב למדי, ומשקף בחלקו אבטלה סמויה. הבורסה המצרית ממוקמת בקהיר, ובה מתנהל מסחר במניות, תעודות סל על מדדים, איגרות חוב וקרנות נאמנות. הבורסה המצרית היא אחת הוותיקות (נוסדה באלכסנדריה ב־1888), והיקף הפעילות בה היה מהמובילים בעולם, עד לעליית שלטון נאצר בשנות ה־50, מהפכה שהובילה קו של הלאמה ותפישה כלכלית סוציאליסטית. הבורסה החלה להתחזק שוב החל מ־1992, על רקע שורת רפורמות כלכליות שהונהגו במצרים.
נפט, משאבים טבעיים וחשמל עריכה
נפט התגלה במצרים ב־1910, וב־1999 הגיע תפוקת הנפט במצרים לכ־44 מיליון טון, המשמש בעיקר לצריכה פנימית, ובחלקו לייצוא. עם זאת, מצרים נדרשת לייבא נפט ממדינות אחרות, בשל צורך להפקת דלקים מסוג נפט שאינו קיים במצרים. במצרים מספר בתי זיקוק, המזקקים נפט בהיקף של כ־25 מיליון טון בשנה. במצרים מרבצי גז טבעי גדולים. באמצעות צינור הגז הערבי, מייצאת מצרים גז טבעי לירדן, סוריה ולבנון. שלוחה מצינור זה סיפקה גז טבעי לישראל בין השנים 2008 ל־2011. עם זאת, הגידול הטבעי הגבוה במצרים הוביל ב־2012 למחסור בגז טבעי בתוך מצרים, ולצורך בייבוא גז טבעי ממדינות אחרות.
חשמל מיוצר במצרים באמצעות תחנות כוח הפועלות בדלקים שונים, ובאמצעות תחנה הידרו אלקטרית בסכר אסואן, המפיקה כ־2,100 מגה-וואט. בשנת 1967 סיפקה תחנה זו 50% מצריכת החשמל במצרים, אך עד 1998 ירד שיעור זה לכ־15%, על רקע גידול ניכר בצריכת החשמל במצרים. יצור החשמל במצרים ותשתיות ההולכה אינם מספיקות לביקוש הגובר, ובעקבות כך אמינות אספקת החשמל נמוכה, והפסקות החשמל תדירות.
חקלאות עריכה
רוב שטחה של מצרים הוא מדבר, ורק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם בהשקיה סביב הנילוס.
הגידולים החקלאיים העיקריים הם כותנה, אורז, תירס, חיטה, קטניות, פירות, ירקות, בקר, תאואים, כבשים ועזים. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא ענף הדיג.
תעשייה עריכה
ענפי התעשייה העיקריים במצרים הם טקסטיל, מוצרי מזון, כימיקלים ודשנים, נפט ומוצריו, מלט וחומרי בנייה.
תיירות עריכה
טרם המהפכה של שנת 2011,היוותה התיירות עוגן חשוב בכלכלה המצרית, כאשר בשנת 2010 נרשם שיא של כ15 מיליון תיירים במדינה. עקב היותה מדינה שהתברכה באתרים מיוחדים ונדירים (דוגמת הפרמידות ושאר השרידים מהתקופות העתיקות), וכן עובדת היותה קרובה יחסית לאירופה, זולה ויציבה באותה תקופה, עודדו תנועת תיירים מוגברת למדינה.
עקב המהפכה, הכאוס ששרר בעקבותיה והידרדרות הביטחונית והפוליטית, צנחה תנועת התיירים למדינה, מגמה שהתגברה עקב פיגוע הפלת המטוס בשנת 2015. כתוצאה מכך בשנת 2016 נכנסו למצרים 5 מיליון תיירים. ואם זאת נרשמה מגמת התאוששות בשנת 2019 ביקרו במצרים 13 מיליון תיירים זרים קרוב לשיא של שנת 2010.[5] התיירות מהווה כ-15% מהתוצר המקומי גולמי של מצרים ומעסיקה כ-10% מהעובדים במדינה.[6]
תעלת סואץ עריכה
מצרים גובה תשלום על כלי שיט שעוברים בתעלה, המקצרת מאוד את הדרך בין אירופה למזרח הרחוק. טרם המהפכה, דמי המעבר בתעלת סואץ הכניסו לקופת מצרים כ-5 מיליארד דולר בשנה, וכ-10% מתנועת הספינות בעולם עברה דרכה בכל שנה. עקב המונופול התעבורתי והיעדר תחרות, שמרו המצרים על מחיר גבוה, מה שגורם לחיפוש נתיב אלטרנטיבי, כמו הנתיב הצפון מזרחי, או דרך נמל אילת.[7]
סיוע חוץ עריכה
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב־1979, נהנית מצרים מסיוע חוץ אמריקאי רחב היקף - הן בתחום האזרחי, והן בתחום הצבאי. כמו כן, מטבע חוץ נכנס מעבודות חוץ של פועלים מצרים במדינות ערביות שכנות ובאזור המפרץ הפרסי.
אתגרים עריכה
לכלכלה המצרית מספר מאפיינים ומגמות המקשים על הצמיחה, ביניהם:
- התפוצצות אוכלוסין - מצרים סובלת מריבוי טבעי גבוה, הפוגע ביכולתה להכיל את כמות האוכלוסייה, ולספק לה תנאים טובים. בכל שנה גדלה האוכלוסייה של מצרים ב-2.6 מיליון איש בממוצע, מה שנחשב לשיעור גבוה מאוד, במיוחד במדינה שסובלת ממחסור במים ומקורות עבודה, כמו גם מצפיפות גדולה בבתי הספר ובבתי החולים.[8]
- רמת השכלה נמוכה.
- שיעור אבטלה גבוה.[9]
- סובסידיות - הממשלה המצרית מסבסדת מוצרים מסוימים (לחם לדוגמה), ושומרת על מחירם קבוע, בלא תלות במחיר האמיתי. הדבר מכביד על הממשלה, שחוששת כי ביטול הסובסידיות יגרור עליית מחירים שתביא לזעם ציבורי נרחב, שעלול לסכן את המשטר.
- פיתוח התעשייה מתעשייה מסורתית לתעשייה מתקדמת נתקל בקשיים עקב בורות נרחבת באוכלוסייה (כ־50% אנאלפביתים), תופעת בריחת מוחות, העדר תשתית טכנולוגית מתאימה, והעדר הון פרטי וקושי בגיוס השקעות חוץ.
- גדילה מהירה של חוב ממשלתי. משנת 2013 ועד שנת 2023 הוכפל שיעור החוב מהתוצר והגיע ל־34% אחוזי תוצר.[1]
- התמעטות ההון הזר הנכנס למדינה.
נוסף על האתגרים הקבועים, בשנות ה־20 התווספו למצרים אתגרים נוספים בעקבות אירועים עולמיים אקטואליים:
- מגפת הקורונה שפגעה בסחר העולמי בכללותו, הזיקה גם לכלכלת מצרים.[10][11]
- המלחמה בין רוסיה לאוקראינה הגבירה את הקושי של מצרים בהשגת מטבע חוץ, לאחר שהובילה להוצאה מהמדינה של הון בשווי 22 מיליארד דולר, שמקורותיו בעיקר מגורמים רוסיים. הוצאת ההון ממצרים האיצה את פיחות המטבע של מצרים והקצינה את האינפלציה (שהחמירה עקב תופעת אינפלציה עולמית) לאינפלציה שנתית של 21% בשנת 2022.[1]
- על רקע מלחמת חרבות ברזל, תקיפות של ספינות בידי החות'ים מתימן הקשו על הסחר דרך תעלת סואץ, והפחיתו את העמלות שהרוויחה מצרים על המעבר בתעלה.[1]
סובסידיות עריכה
במצרים נהוגות סובסידיות רחבות היקף, על קמח, סולר, גז בישול ומוצרי יסוד נוספים. היקף הסובסידיות בשנת 2012 עמד על כ־20 מיליארד דולר (מחציתם על סולר). בלעדי סובסידיות אלו, לא תתאפשר חקלאות רחבה במצרים (בשל הצורך בדלק לשאיבת מים להשקיה), וייווצר משבר מזון בשל מחירים גבוהים, דבר שיעורר תסיסה חברתית חזקה במצרים. בשל כך, נמנעו השלטונות במצרים מפגיעה בסובסידיות במהלך השנים. כדי לקיים את משטר הסובסידיות, נדרשת מצרים ליבוא רחב היקף של חיטה וסולר, שכן המשאבים המקומיים אינם מספיקים לביקוש (מצרים מייבאת כחצי מכמות החיטה הנצרכת). למרות ההיקף הרחב של הסובסידיות, על פי הבנק השווייצרי קרדיט סוויס, כ־50% מהכנסות משפחה מצרית ממוצעת מופנים לרכישת מזון.[12] בעקבות הסובסידיה הנרחבת על חיטה, צריכת חיטה לנפש במצרים כפולה מהממוצע העולמי (כ־160 ק"ג לנפש). ב־2008, כ־70% מאוכלוסיית מצריים (כ־56 מיליון איש) היו זכאים לרכישת מזון מסובסד.[13]
קישורים חיצוניים עריכה
- אהוד יערי, לא תסריט דמיוני: השכנה של ישראל מדרום דוהרת לאסון, באתר מאקו, 26 בינואר 2023
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 A crisis of confidence in Egypt, economist, Jan 24th 2023
- ^ 1 2 Chao Deng, Egypt Launches Privatization Drive as Economy Reels From Inflation, וול סטריט ג'ורנל, Feb. 9, 2023
- ^ W. Barthel, F. Markwardt, Aggregation of blood platelets by adrenaline and its uptake, Biochemical Pharmacology 24, 1975-10-15, עמ' 1903–1904 doi: 10.1016/0006-2952(75)90415-3
- ^ צבי בראל, תג המחיר של תחריר: כלכלת מצרים על סף קריסה על רקע המחאה , באתר הארץ, 28 בנובמבר 2011
- ^ Egypt Tourism Statistics 1995-2022, www.macrotrends.net
- ^ Home, www.oecd-ilibrary.org (באנגלית)
- ^ להתחרות בתעלת סואץ באמצעות רכבת לאילת, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2010
- ^ 100 מיליון במצרים: "שני ילדים זה מספיק", באתר ynet, 20 בפברואר 2019
- ^ vanleerecon, עוני, אי-שוויון ואבטלה במצרים, באתר כלכלה וחברה, 14 במרץ 2011
- ^ דין שמואל אלמס, מצרים במלכוד כלכלי: תלויה בגז הישראלי אך מושיטה יד לחות'ים, באתר גלובס, 7 בפברואר 2024
- ^ ג'קי חוגי, ההחלטה בידינו? במבט מקהיר, ישראל היא המפתח לפתרון ולא סינוואר | ג'קי חוגי, באתר מעריב אונליין, 2 בפברואר 2024
- ^ M. M. Ris, R. A. Deitrich, J. P. Von Wartburg, Inhibition of aldehyde reductase isoenzymes in human and rat brain, Biochemical Pharmacology 24, 1975-10-15, עמ' 1865–1869 doi: 10.1016/0006-2952(75)90405-0
- ^ artigo revisado - 17-08-17, dx.doi.org