כל כבודה בת מלך פנימה
כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה הוא כינוי לעיקרון אשר מוזכר בתלמוד ומתבסס על ציטוט מתוך מזמור מ"ה בספר תהילים. העיקרון קובע כי כבודה של האישה הוא בכך שהיא יושבת בתוך ביתה, ושאין זה מכבודה להתרועע בחוץ, כפי שאין מדרך בת המלך להלך ברחובות כאחד האדם.
מקור ומשמעות עריכה
מקורו של עיקרון זה בפסוק: ”כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ” (ספר תהלים, פרק מ"ה, פסוק י"ד). פסוק זה והמזמור בכללו פורשו באופנים שונים.
לפי ההקשר והניקוד נראה כי הפסוק מדבר על כלולותיה של בת המלך המגיעה אל הארמון יחד עם כְּבוּדָה (מטען): משבצות זהב, רעותיה ועוד. ומכאן, עולה האפשרות שמדובר במטען הנסיעה שלה לתוך הארמון, והכוונה ב'כבודה' היא מטען כבד, בהקשר של נסיעה. אפשרות נוספת היא שהכוונה לבת המלך עצמה שהיא כבדה ממש (אולי ממשבצות הזהב שהיא לובשת), או מכובדת[1].
עם זאת, חז"ל דרשו את הפסוק שהכוונה היא שכְּבוֹדָהּ של 'בת המלך' - כלומר הכבוד של האישה, הוא 'פנימה' - בבית.
בעקבות דברי חז"ל כתב הרמב"ם:
גנאי הוא לאשה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות. ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לשבת בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה
בספרות עריכה
בספרות חז"ל ובעקבותיהם בספרי הראשונים והאחרונים, נכתבו מספר דינים והלכות הנובעים מהעיקרון של 'כל כבודה בת מלך פנימה':
בתלמוד עריכה
בתלמוד הובא כלל זה בכמה מקומות, על מנת להסביר מספר דינים והלכות.
במסכת יבמות הסבירו לפי עיקרון זה את הדין לפיו האיסור 'לא יבוא עמוני בקהל השם', אינו חל על נשים, כפי שדרשו 'עמוני ולא עמונית' ולפיכך לא נאסר על נשים מבני עמון לאחר שהתגיירו לבוא בקהל ישראל. הטעם לחילוק בין נשים לאנשים, נעוץ בכך שסיבת האיסור על בני עמון לבוא בקהל, הוא משום שלא קידמו את בני ישראל בלחם ובמים, וכיון שאין דרך הנשים[2] לצאת להקביל פני זרים, שכן 'כל כבודה בת מלך פנימה', אין סיבה לאסור את הנשים[3].
כמו כן במקומות נוספים בתלמוד[4] נלמדו דינים שונים, מחמת עיקרון זה של 'כל כבודה'.
בתלמוד ירושלמי מופיע כלל זה במקומות רבים, כגון על 'קימחית' שאמרה שכל בניה היו כוהנים גדולים מחמת שהתנהגה בצניעות אפילו בתוך ביתה, וקראו עליה פסוק זה 'כל כבודה בת מלך פנימה'[5].
בראשונים עריכה
יש מהראשונים שכתבו לחדש הלכות נוספות בעקבות כלל זה:
באחרונים עריכה
אף באחרונים כתבו לחדש כמה פסקי הלכות בעקבות דברי חז"ל:
- ברכת הגומל - יש שכתבו שאין לאשה לברך ברכת הגומל, מאחר שברכה זו צריך שתהא בפני עשרה גברים, והרי 'כל כבודה בת מלך פנימה'[7].
- טומאה לכהן קטן - במקרה וישנה טומאה במקום שנמצא כהן קטן, שאינו יכול לצאת לבדו בלא אמו, יש שכתבו שאין אמו חייבת לצאת מאחר ש'כבודה פנימה'[8].
באחרונים אחרים כתבו על פי כלל זה, לבאר הלכות שונות שנהגו בהם, אך לא נתפרש בהם הטעם למנהג:
- נר חנוכה - רבי משה סופר 'החת"ם סופר' כתב לבאר שהטעם שלא מצינו נערות שמהדרות ומדליקות נר חנוכה בעצמן, הוא מטעם של כבודה, שהרי עיקר מצוות נר חנוכה הוא להדליקו על פתח ביתו הפונה לרשות הרבים, ואינו מדרך הצניעות[9].
- ברכת החמה, קידוש לבנה - באחרונים כתבו שהטעם שלא מצינו שהנשים נוהגות לברך, הוא מטעם שברכות אילו צריכות להיעשות ברחובה של עיר, דבר שמנוגד לעיקרון זה של 'כל כבודה בת מלך פנימה'.
בזמן מלחמת מצווה עריכה
הרמב"ם בהלכות מלכים פסק ”אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה”. באחרונים התקשו בדבריו הרי אין דרך נשים לעשות מלחמה, שהרי כל כבודה בת מלך פנימה.
ואכן יש שכתבו שאין כוונת הרמב"ם שכלה יוצאת למלחמה, אלא מאחר שהחתן יוצא למלחמה, שוב לא נוהג בכלה דין ימי חופתה ולכך יכולה לצאת מחופתה. תירוץ נוסף כתבו שייתכן שבמלחמת מצווה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהם.
בימינו עריכה
בעוד שבספרות הרבנית "כל כבודה בת מלך פנימה" נחשב לאידיאל, בהגות הפמיניסטית הוא מגונה כהדרת נשים מהמרחב הציבורי[10]. כך, למשל, כותבת עורכת הדין אירית רוזנבלום:
"האמרה "כבודה של בת מלך פנימה" הפכה לסוג של קריאת קרב בקרב חוגים דתיים שמרניים, בכל הקשור לאפליית נשים ולדחיקתן מעמדות ההשפעה."
העיקרון היוה מוטיב חוזר בעת הוויכוח הציבורי הגדול בישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-20 סביב הענקת זכות בחירה לנשים. וגם לאחר ששאלה זו הוכרעה בפועל, עדיין בסוף המאה העשרים המשיך העיקרון העולה מפסוק זה, לשמש להגבלת נשים מפעילות פוליטית או מנשיאת תפקידים ציבוריים. לאחר קום המדינה נעשה שימוש בפסוק זה כדי לאסור גיוס נשים לצה"ל ואף לאסור עליהן להתנדב למסגרות של שירות לאומי.
פולמוס רבני נרחב התעורר בנושא זכות הבחירה לנשים בארץ ישראל לקראת הבחירות הראשונות לאספת הנבחרים ב-1920, האם יש לאפשר לנשים להשתתף במערכת הבחירות: בעוד הרב קוק, בנוסף לרבנים האשכנזים ומנהיגי העדה בירושלים סבר שהדבר אסור, סבר הרב עוזיאל הספרדי כי הדבר מותר. כך כתבו גם מספר רבנים דתיים לאומיים בולטים במאה ה-21, כרב יעקב אריאל והרב זלמן מלמד. נימוקיו של הרב קוק בדבר האיסור היו בהסתמך על התפיסה: "כל כבודה בת מלך פנימה", שמשמעה כי נשים, בהתאם לאופיין, אינן צריכות לעסוק בפעילות ציבורית.
כך לדוגמה כותב הרב יחיאל יעקב ויינברג:
"מ"מ הסכמנו כולנו, שבחירת הנשים היא נגד מנהג ישראל ונגד המוסר הישראלי בחיי הציבור, שהשתדלו תמיד לשמור על כבודה בת מלך פנימה, שהאשה הישראלית תשמור את ביתה ואת חינוך ילדי' ואל תהי' קולנית ויוצאנית, לפזר כוחה ולהרוס צניעותה, ולאבוד את חינה וטעמה על ידי ריב ומדנים פוליטיים וציבוריים"
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- סדרת מאמרים בקובץ 'שמעתין'- מספר 60 ו64, 65, 66.
קישורים חיצוניים עריכה
- בת מלך כבודה פנימה באתר השפה העברית
- ויקישיבה, אשה: אין דרכה לצאת
הערות שוליים עריכה
- ^ באתר השפה העברית.
- ^ חידושי המהרש"ל שם פירש שאין הכוונה שבנות עמון לא היה דרכן לצאת, אלא שמאחר שבנות ישראל לא היה דרכן לצאת, לא היה לבנות עמון את מי לקדם בלחם ומים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ז, עמוד א'
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל', עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף י"ב, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ"א, עמוד א',תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ח, עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ב'
- ^ תוספות הרא"ש בבא מציעא ל א, שיטה מקובצת בשם תוספות שנץ.
- ^ כך כתב בספר הלכות קטנות ח"ב קסא, וכעי"ז מובא במשנה ברורה סימן ריט ג.
- ^ ספר דעת תורה, למהרש"ם, יו"ד, שעב, בהערה
- ^ בחידושיו על מסכת שבת כא, ב
- ^ ד"ר צופיה מלר, "מעמד האישה בהלכה היהודית - כל כבודה בת מלך פנימה?", באתר חופש - עמותה לחופש מדת.