פתיחת התפריט הראשי

כנופיית ליפתא (בלשונם: "כת בני יהודה") הייתה התארגנות של ארבעה יהודים שביקשו לפוצץ את מסגדי הר הבית. הארבעה (שמעון ברדה, מחסיה עוזי העליון, יהודה לימאי ואליהו סרור) התגוררו בבית נטוש בכפר ליפתא. ההתארגנות נחשפה ב-1984 לאחר שחברי הכנופיה הצליחו לחדור לתחום הר הבית עם תרמילים ובהם מטעני חבלה בני עשרות קילוגרמים של חומר נפץ, אך התגלו על ידי שומר וקף. נדב שרגאי כתב בספרו "הר המריבה": "כנופיית ליפתא הייתה קרובה לפיצוץ מסגדי הר הבית יותר מכל קנאי יהודי אחר לפניה, ואך כפסע היה בינה לבין מימוש התוכנית"[1].

תוכן עניינים

התארגנות הכנופיהעריכה

שמעון ברדה היה עבריין שחזר בתשובה לאחר ביקור אצל הרבי מלובביץ' בניו יורק והחל להעמיק בקבלה. הוא חבר לסרור, לימאי והעליון שהתגוררו בחורבה ליד מעיין ליפתא בלב הכפר הנטוש, במנותק ממשפחותיהם, ועסקו בלימוד כתבים משיחיים. רוב הכתבים בהם עיינה החבורה היו יהודיים, אך גם מקורות נוצריים נמצאו בבית לאחר כליאת חברי הכנופיה. עד מהרה הפך ברדה למנהיג החבורה.

הארבעה נהגו להסתובב בירושלים ולחפש סימנים לקץ העולם, לבוא המשיח או לכך שהוא כבר מסתובב בין בני האדם. באותה תקופה התחולל גל פיגועים בעיר שעורר אותם לפעולה. באחת הפעמים בהן עלו לתצפית על הר הבית ממלון אינטרקונטיננטל שעל הר הזיתים גמלה בליבם החלטה להסיר את ה"עורלות" כלומר המסגדים המוסלמיים המטמאים את מקום בית המקדש ומונעים את הגאולה. חברי הכנופיה גנבו מצה"ל או רכשו מעבריינים אמצעי לחימה רבים, בהם לבנות חבלה תקניות, נפצים ותחמושת.

בליל ה-26 בינואר 1984, לילה סוער במיוחד, נסעו חברי הכנופיה, מצוידים באמצעי לחימה בהם תת-מקלע עוזי ופצצות ררנ"ט אל מרגלות שער הרחמים. הם טיפסו אל חומת הר הבית באמצעות סולם עץ שהביאו והעלו את התרמילים ובהם מטעני החבלה אל רחבת ההר באמצעות חבל. אולם, לאחר שטיפסו הארבעה אל הרחבה והחלו בתנועה עם התרמילים לכיוון המסגדים גילה אותם שומר וקף ושרק במשרוקית. הארבעה נסו וירדו, תוך שהם מותירים מאחוריהם את התרמילים ושבו לליפתא.

בלשי משטרת ישראל זיהו את השם "נ. סרור" רקום על אחד התרמילים הצבאיים שהכילו את חומרי החבלה שהושארו על ההר. כך עלו על עקבותיו של נסים סרור, אחיו של אליהו. אולם הקשר בין אליהו לבין משפחתו נותק עם חבירתו לכנופיה והוא הצליח להמלט מישראל זמן קצר לאחר הפעולה. עקבותיו לא נודעו. אולם קצה החוט הוביל לליפתא שם נתפסו לימאי והעליון. ברדה הצליח להמלט אך נתפס אף הוא.

השלושה נשלחו להסתכלות ממנה עלה כי לימאי והעליון אינם כשירים לעמוד לדין והם אושפזו בבית חולים פסיכיאטרי. ברדה הועמד לדין ונשפט, הוא ערער על ההרשעה שהייתה מבוססת על עדותם של חולי נפש, אך ערעורו נדחה[2]. בשנת 1988 נמלט מכלאו אך לאחר כשנה הסגיר את עצמו. הוא הוביל את חוקריו למחסן נשק בשכונת בית ישראל בה גילו מספר רקטות לאו, באמצעותן התכוון ברדה להשלים את משימת פיצוץ המסגדים.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה