כנסיית אוגוסטינוס הקדוש (פריז)

כנסיית אוגוסטינוס הקדוש
Église Saint-Augustin
	חזית הכנסייה
מידע כללי
סוג	כנסייה
על שם	אוגוסטינוס
מיקום	פריז
מדינה	צרפת
בעלים	עיריית פריז
זרם	נצרות קתולית
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה	1860–1868 (כ־8 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1871
אדריכל	ויקטור בלטארד
סגנון אדריכלי	אקלקטיזם
מידות
אורך	94 מ׳
גובה	61 מטר
קואורדינטות	48°52′33″N 2°19′09″E / 48.875833333333°N 2.3191666666667°E
	https://www.saintaugustin.net/
	(למפת פריז רגילה) כנסיית אוגוסטינוס הקדוש

כנסיית אוגוסטינוס הקדוש בפריז או כנסיית סן אוגוסטין (צרפתית: Église Saint-Augustin de Paris) היא כנסייה קתולית הממוקמת ברובע ה-8 של פריז. הכנסייה גדולת הממדים, נבנתה כחלק מתוכנית אוסמן להתחדשות פריז בזמן הקיסרות השנייה.

היסטוריהעריכה

תרשים החזית הראשית

הכנסייה כפי שנצפית משער הניצחון בפריז

בתקופת שלטונו של נפוליאון השלישי בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, עברה פריז מהפך דרמטי בניצוחו של ז'ורז'-אז'ן אוסמן. במסגרת התוכנית, שדרות רחבות חדשות רבות נסללו דרך העיר שנותרה צפופה עוד מימי הביניים, ומבני ציבור בולטים הוצבו בקצוותיהן של שדרות על מנת לספק נוף מרשים. כנסיית אוגוסטינוס הקדוש, שנבנתה סמוך למקום שבו נולד האוסמן, נבנתה בקצה השדרה על מנת לספק קונטרה לכנסיית מדלן בקצה השני של השדרה.

הכנסייה תוכננה גם כך שניתן יהיה לראותה מגג שער הניצחון. המגרש צר עליו בנויה הכנסייה, והכיפה בגובה 61 מטרים, הקנו פרופורציות חריגות לבניין. הכנסייה תוכננה על ידי חברו הפרוטסטנטי של אוסמן, האדריכל ויקטור בלטארד, שתכנן גם את שוקי לה אל המפורסמים בעיר. בעוד שהשימוש של בלטארד בברזל במבנה של סן אוגוסטין זכה לשבחים על כושר ההמצאה שלו ^[1], מבקר אחר תיאר את הכנסייה כ"כאב עיניים: ממוקמת בצורה מגוחכת, ללא פרופורציה, מרוסקת מתחת לכיפה גדולה מדי". ^[2] השכונה סביב הכנסייה היא כיום אחת היקרות בפריז. ^[3]

אדריכלותעריכה

הכנסייה נבנה בין השנים 1860 ו-1868 בסגנון אקלקטי המשלב אלמנטים גותיים ואלמנטים רומנסקיים. המבנה הוא 300 רגל (91 מטרים) באורכו ו-240 רגל (73 מטרים) ברוחב, והיה אחד הבניינים הגדולים הראשונים בפריז שנבנו עם שלד מתכתי. חזית הכנסייה מציגה את ישו ושנים עשר השליחים, הניצבים מעל ארבעת האוונגליסטים. הכנסייה מציגה ציורים של ויליאם-אדולף בוגרו, ז'אן-היפפוליט פלנדרין, אמיל סינול, אלכסנדר-דומיניק דנואלה ופיסול מאת אלברט-ארנסט קארייר-בלוז והנרי צ'אפו.