כנסיית ארמיטאני
כנסיית ארמיטאני (באיטלקית: Chiesa degli Eremitani, או ליתר דיוק Chiesa dei Santi Filippo e Giacomo agli Eremitani) היא מבנה כנסייה קתולית, שהוקדשה לשליחים פיליפוס ויעקב הקטן, בכיכר באותו שם (Piazza Eremitani) בעיר פדובה בצפון-מזרח איטליה. הכנסייה נבנתה ב-1276 ושימשה עד 1806 את מסדר הנזירים האוגוסטינים, מסדר נזירים מתבודדים (הרמיטים, ומכאן שם הכנסייה), ככנסיית המנזר שהיה צמוד למבנה מצפון, שכיום הוא משכן המוזיאון העירוני (Musei civici di Padova) יחד עם קפלת סקרובני. הכנסייה התפרסמה במחזור ציורי הפרסקו של אנדראה מנטניה שרובם אבדו כתוצאה מהפצצה של בעלות הברית ב-1944.
_Chiesa_degli_Eremitani_-_Facade.jpg) | |||||||||||||
| חזית הכנסייה | |||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||
| סוג | כנסייה קתולית | ||||||||||||
| מיקום |
פדובה  | ||||||||||||
| מדינה |
איטליה | ||||||||||||
| הקמה ובנייה | |||||||||||||
| תקופת הבנייה | ?–1276 | ||||||||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1276 | ||||||||||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות רומנסקית | ||||||||||||
| קואורדינטות | 45°24′38″N 11°52′47″E / 45.410566°N 11.879788°E | ||||||||||||
| האתר הרשמי | |||||||||||||
  | |||||||||||||
_-_Interior_-_Fresco_of_saint_Philip_and_saint_Augustin.jpg)
היסטוריה עריכה
בפדובה היו שתי קהילות שהיוו את הגרעין לאיחוד מסדר האוגוסטינים המכונה "מגנה אוניו"[א] בשנת 1256, הוויליאמטים (guglielmiti) התיישבו באזור סנטה קרוצ'ה והג'אמבונטים (giamboniti), ששכנו בעיר לפחות מאז שנת 1242. המסדר המאוחד התיישב באתר הארנה והקים את משכן סנטה מריה דלה קאריטה (Santa Maria della Carità), השם המקורי של מתחם האוגוסטינים בפדובה. מעט מאוד ידוע על הכנסייה הפרימיטיבית ומבני המנזר. הכנסייה הנוכחית נבנתה על חשבון הציבור משנת 1276, כפי שהעיד התקנון העירוני מיום 7 ביוני 1276 והושלמה בסביבות שנת 1306 על ידי האח ג'ובאני דלי ארמיטאני כשנבנתה תקרת העץ והושלמה החזית, המאופיינת בפסאודו-לוג'יה עם קשתות אבן, שממשיכות גם לאורך הצד הדרומי.
החל מ-1509 נהגו להתכנס הרקטורים וחברי המועצה של העיר מדי שנה בכנסייה, ב-17 ביולי, יום מרינה הקדושה[ב] לחגוג את המאבק נגד ה"קיסרים" במהלך מלחמת ליגת קמברה, והחל משנת 1571, גם לחגוג גם את הניצחון בקרב לפנטו.
אנרי השלישי משושלת ולואה שהה בכנסייה בדרכו לצרפת בדרכו להכתרה כמלך צרפת (1574), ובהמשך הגיע לכאן פרנציסקוס מסאל להתפלל, כשהיה סטודנט באוניברסיטה. מרטין לותר שהה במנזר הסמוך ב-1510 בעת שעבר דרך פדובה במסעו לרומא.
הנזירים הורחקו ממשכנם בעקבות צו החילון הנפוליאוני מיום 28 ביוני 1806. הכנסייה נפתחה מחדש לפולחן בשנת 1808 ומתחם הקלויסטר של המנזר הוסב לקסרקטין צבאי (קסרקטין גטאמלאטה).
במשך מאות שנים הכנסייה הועשרה בעיטורים ובחפצי אמנות, שאבדו בחלקם במהלך ההפצצה האנגלו-אמריקאית. המבנה הדתי והמנזר לשעבר נפגעו קשות מהפשיטה האווירית של 11 במרץ 1944. הנזק היה עצום: החזית, התקרה והאפסיס נהרסו חלקית וקפלות דוטו ואובטרי נהרסו כליל. אין ספק שהסיבה להפצצה במלחמה נובעת משימוש הצבאי הגרמני במנזר לשעבר, כמו גם הקרבה לתחנת הרכבת. החלק העליון של החזית, התקרה והחלק מהאפסיס שנהרס, נבנו מחדש לאחר המלחמה בשנים 1946–1950, תוך שחזור מדוקדק של המבנה המקורי ושימוש בעיקר בלבנים מקוריות מההריסות, בניהולו של פרדיננדו פורלאטי, מהנדס שהתמחה בשחזור מבנים.
הכנסייה משמשת כיום ככנסיית רובע בדיוקסיה של פדובה.
ביולי 2021 הכריז ארגון אונסק"ו על הכנסייה אתר מורשת עולמית, חלק מהאתר מחזורי הפרסקו של פדובה מהמאה ה-14.[1]
תיאור עריכה
הכנסייה היא בעלת ספינה יחידה מוארכת למדי, ומסתיימת ב-3 אפסיסים, שני הצדדיים ישרים והמרכזי מחומש עם גג עץ. הקפלה בצד ימין צמודה לקפלת אובטרי המפורסמת. בצד ימין, הדרומי, יש ארבע קפלות צדדיות.
מבחוץ עריכה
החזית הושלמה באמצע המאה ה-14 וכוללת גמלון המקושט בפילסטרים ובחלקו התחתון חלון רוזטה. בחלק התחתון של החזית יש פסאודו-לוג'יה באבן עם חמש קשתות, שער הכניסה נמצא בקשת המרכזית, בעוד שבצדדיות מצויים קברים. השער בצד הדרומי, מתקופת הרנסאנס, מעוטר בשנים עשר תבליטים נישאים[ג] המתארים את החודשים, עבודה של ניקולו בארונצ'לי מפירנצה המתוארכת לשנת 1422.
פנים הכנסייה עריכה
.JPG)
_-_Interior_-_cappella_Ovetari.jpg)
פנים הכנסייה בנוי מספינה רחבה שקירותיה מתאפיינים בשינוי הצבע האופקי של שכבות הטוף והלבנים. במזרח יש שלוש קפלות, כשהקפלה המרכזית הגדולה יותר מחומשת. מאוחר יותר נוספו בצד הדרומי ארבע קפלות בגדלים שונים. בשנת 1306, קיבלה הכנסייה תקרת עץ על פי עיצובו של האח ג'ובאני דלי ארמיטאני האופיינית לכנסיות מימי הביניים בוונטו עם קמרונות חבית המורכבים משני חצאי חביות וחבית שלמה, ששוחזרו נאמנה. באותה שנה הוא גם תכנן את התקרה בפאלאצו דלה רג'ונה. בקדמת הספינה לשעבר בית המקהלה של האבות, קמרון החבית מורכב מחבית אחת ושישה חצאים. בחלק האחורי של הכנסייה ישנם שניים מהקברים המפוארים ביותר של המאה ה-14 בוונטו, משמאל יאקופו השני דה קאררה (תחילת המאה ה-14 - 19 בדצמבר 1350), שליט פדובה, עם הקדשה מפרנצ'סקו פטרארקה. מימין הסרקופג של אוברטינו דה קאררה (מת ב-1345). שני הסרקופגים הוכנו על ידי הפסל הוונציאני אנדריולו דה סאנקטיס, הוצבו במקור בכנסיית סנט'אגוסטינו, והועברו לכאן כשהכנסייה נהרסה בשנת 1819.
הצלב הגדול המצויר מעל המזבח הראשי הוא מהמאה ה-14 נוצר על ידי האמן הוונציאני ניקולו סמיטקולו (אנ')
בקפלה של משפחת קורטליירי (Cortellieri), הממוקמת בצד ימין של הספינה, יש כמה שרידים ממחזור ציורי הפרסקו שיצר ג'וסטו דה מנבואי (אנ') בסביבות שנת 1370 המתאר את "תפארת אוגוסטינוס הקדוש יחד עם המעלות והאומנויות הליברליות".[2]
בצד שמאל של הספינה יש שעון עתיק יומין.
הקפלה הראשית מעוטרת במחזור ציורי קיר מאת גואריאנטו די ארפו (אנ') שאחרי ההרס בעקבות המלחמה מכסה רק את הקיר השמאלי (הצפוני), עם סיפורי פיליפוס הקדוש ואוגוסטינוס הקדוש בשלושת הרגיסטרים העליונים ובבסיס הקיר ציור מונוכרומטי המתאר את האלגוריות של כוכבי הלכת והעידנים של האדם: ברור שחלק זה של העיטור מושפע מציורי הקיר הסמוכים של ג'וטו בקפלת סקרובני הסמוכה. את עבודות הציור של גוארינטו באפסיס הראשי אפשר לייחס סגנונית לשנים 1361–1365. הסצנות ששרדו הן:
1, 2. פיליפוס הקדוש נאלץ להקריב למארס
3. מפגש פיליפוס הקדוש עם הבישופים
4. המרטיריות של פיליפוס הקדוש על הצלב
5. חזונו של אוגוסטינוס הקדוש
6. הלבשת סנט אוגוסטינוס והטבלת אדאודאטוס[ד]
קפלת אובטרי עריכה
מדרום לקיר בית המקהלה נמצאת הקפלה של משפחת אובטרי (Ovetari), המוקדשת ליעקב הקדוש וכריסטופורוס הקדוש, שאת הציורים בה הזמין הנוטריון אנטוניו אובטרי בצוואתו. במקור הוזמנה העבודה מהציירים המבוגרים ג'ובאני ד'אלמניה (Giovanni d'Alemagna) ואנטוניו ויוואריני (Antonio Vivarini), צייר ונציאני בסגנון גותי מאוחר, והציירים הצעירים ניקולו פיצולו (Niccolò Pizzolo) ואנדראה מנטניה. ג'ובאני ד'אלמניה מת לאחר שהשלים את זרי הפרחים בקמרון ואנטוניו ויוואריני צייר ארבעה אוונגליסטים. את עבודתם המשיכו בונו דה פררה (Bono da Ferrara ) ואנסואינו דה פורלי (Ansuino da Forlì). אנדראה מנטניה בן ה-17 צייר שלושה קדושים בקמרון האפסיס בין מורי הכנסייה מאת פיצולו. מאוחר יותר כנראה עבד מנטניה על הלונטה השמאלית על "קריאת השליחים יעקב ויוחנן בן זבדי" ועל "דרשת השליח יעקב", אותה השלים בשנת 1450 לפני שהמשיך לעבוד על הקיר המרכזי. בשנים 1451–1453 הופסקה העבודה בשל מחסור במימון והיא התחדשה בביצוע של אנדראה מנטניה לבדו בשנים 1453–1457 לאחר מותו של פיצולו. הוא השלים את "הסצנות מחייו של יעקב הקדוש הזקן", ו"עליית מרים השמיימה" על הקיר האמצעי וה"סצנות מחייו של כריסטופורוס הקדוש" אותו התחילו בונו דה פררה ואנסואינו דה פורלי באזור התחתון, וצייר את "מות הקדושים של כריסטופורוס הקדוש". "עליית מרים השמיימה" ו"מות הקדושים של כריסטופורוס הקדוש" שרדו משום שהוסרו בגלל מצבם הלקוי כבר בשנת 1880, הועברו לבד קנבס ונלקחו במהלך המלחמה לשם הגנתם. תצלום של "מות הקדושים של יעקב הקדוש" בגודל המקורי הוצמד לקיר הצדדי השמאלי והוכנסו השברים שנשמרו מפשיטת ההפצצות של בעלות הברית בשנת 1944. נשמרו רק 77 מטרים רבועים מהפרסקו מתוך כמה מאות מטרים רבועים של הקיר המקורי מתוך 88,000 שברים קטנים שהורכבו מחדש בעזרת מתמטיקאים.
קפלת דוטו עריכה
בין מקום הקודש לקפלת אובטרי נמצאת קפלת דוטו (Cappella Dotto) הקטנה; על הקיר הימני נמצאת אנדרטת הקבר של פרנצ'סקו דוטו.
קפלת סנגואינצ'י עריכה
הקפלה, המוקדשת לקדושים קוסמה ודמיאנו וממוקמת משמאל למזבח הראשי, ידועה יותר בשם קפלת סנגואינצ'י (Cappella Sanguinacci), על השם המשפחה שנתנה לה חסות.
על הקיר הימני העליון יש ציור הקיר עם המדונה והקדושים, יצירתו של מאסטר המקהלה סקרובני, המתוארכת בערך לעשור הרביעי של המאה הארבע עשרה.
למטה אפשר לראות את "המדונה המכותרת עם הקדושים ומציע המנחה", שיכול להיות האציל הגרמני אנריקו שפיזר (Enrico Spisser), באותה תקופה בשירותה של משפחת קרארזי. הפרסקו נעשה בסביבות 1373 כנראה על ידי ג'וסטו דה מנאבואי.
על הקיר השמאלי ניתן לראות שרידים של פרסקו מקודש עם סמלי אצולה, שאבדו במידה רבה בשל מיקומו של הקבר של אילריו סנגואינצ'י, מנהיג וראש עיריית בולוניה ופירנצה, שמת בשנת 1381.
חדר תשמישי הקדושה עריכה
בחדר תשמישי הקדושה החדש, כיום קפלה ליום חול, נשמרות כמה יצירות אמנות יקרות ערך, ביניהן "ישו והאישה השומרונית", "ישו והנואפת", "החתונה בכפר כנא" ודוד מאת פייטרו ריצ'י; יוחנן המטביל הקדוש שהוקצה לאחרונה מחדש לגווידו רני; "מדונה עם קדושים" מאת לודוביקו פיומיצ'לי; "מדונה עם ישו התינוק" מאת אלטיקיירו דה דזביו (אנ') והקבר של התאולוג פאולו ונטו.
המאוזולאום של מרקו מנטואה בנאווידס עריכה
_-_Interior_-_Mausoleo_di_Marco_Mantova_Benavides_by_Bartolomeo_Ammannati.jpg)
לאחר שעבר ממנטובה לפדובה, בנה המלומד והסופר מרקו מנטואה בנאווידס בשנת 1544 מאוזוליאום גרנדיוזי, עבודתו של הפסל הפלורנטיני ברתולומאו אמאנטי. בצידי הסרקופג ישנם שני פסלים "עבודה" ו"סבלנות", כאשר בחלקו העליון נמצא הפסל המתאר את בנאווידס בין "זמן" ל"תהילה". המכלול כולו נשלט על ידי "אלמוות". האנדרטה עשויה אבן צהובה מנאנטו (Nanto), ואילו הפסלים עשויים שיש לבן.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של כנסיית ארמיטאני
ביאורים עריכה
- ^ Magna Unio, מילולית "האיחוד הגדול", איחוד של 5 מסדרים של אוגוסטינים בעקבות בולה שהוציא האפיפיור אלכסנדר הרביעי ב-9 באפריל 1256
- ^ Marina di Spoleto, נזירה אוגוסטינית שנולדה ופעלה בעיר ספולטו בשלהי המאה ה-3, שטרם קיבלה מעמד רשמי של קדושה בכנסייה הקתולית
- ^ המונח של האקדמיה ל-high-relief
- ^ בנו של אוגוסטינוס
הערות שוליים עריכה