פתיחת התפריט הראשי

כנסיית סנטה אנה

כנסייה צלבנית

כנסיית סנטה אנה בירושלים מסמנת, על פי המסורת הנוצרית את מקום לידתה של מרים אם ישו. אנה הקדושה שעל שמה נקראת הכנסייה היא חנה (אנה) אשת יהויכין, אמהּ של מרים. הכנסייה נמצאת בקרבת שער האריות, ברובע המוסלמי, בתוואי רחוב הויה דולורוזה, 'דרך היסורים' של ישו, והיא שייכת למסדר הנזירים הצרפתים "האבות הלבנים" (על שום צבע גלימותיהם). בחצר הכנסייה שרידים ארכאולוגיים של מפעלי מים שזוהו עם בריכות בית חסדא.

כנסיית סנטה אנה
Jerusalem St Anna BW 2.JPG
מידע על המבנה
סוג בזיליקה זוטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיום הבנייה 1140 עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות רומנסקית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′53″N 35°14′11″E / 31.7814°N 35.236447222222°E / 31.7814; 35.236447222222
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

על פי המסורת, במקום התרחש נס ריפוי הפיסח, בו ישו הורה לנכה להיכנס אל המים ובכך הוא נרפא.

כנסיית סנטה אנה
צילום אוויר של המתחם
מפת הרובע המוסלמי

בריכות הצאן / בריכות בית חסדאעריכה

  ערך מורחב – בריכות הצאן

בריכות הצאן הן שתי בריכות חפורות באפיקו של נחל בית זיתא. הבריכה הראשונה באתר נחפרה במאה ה-8 לפנה"ס. במאה השלישית לפנה"ס הוקמה בריכה נוספת במקום. בתקופת ישו שתי הבריכות היוו חלק ממכלול גדול יותר שהכיל מרחצאות מרפא, אחת מהן הייתה ידועה כבריכת הצאן (או הפרובטיקה). האתר מזוהה עם בריכת בית חסדא שבה, לפי הברית החדשה, ריפא ישו אדם שהיה נכה במשך 38 שנים.

כנסיית מרים הקדושה של הפרובטיקהעריכה

בתקופה הביזאנטית (המאה החמישית) נבנתה כנסייה המוקדשת למריה על הסוללה המפרידה בין שתי הבריכות: כנסיית מרים הקדושה של הפרובטיקה. חלקה המערבי הוקם מעל הבריכות הקדומות, ואולם התווך הושתת על גבי קיר התמך המפריד בין שתי הבריכות. הסיטרה הדרומית נתמכה בחלקה על גבי שורת אומנות גבוהות נושאות קשתות, מהן נותרה אחת בשלמותה. צדה המזרחי של הכנסייה השתרע ממזרח לבריכות, ובעת בנייתה נהרסו ונקברו רוב שרידי חורבות האתר הקדומים שבמקום. רצפת הכנסייה הייתה עשויה פסיפס מעוטר בדגמים גאומטריים, ממנו נותר קטע בצד הצפון מזרחי של שטח החפירה. הכנסייה נהרסה כנראה - או במהלך התקופה הפרסית, או שנהרסה מאוחר יותר על ידי אל-חאכם באמר אללה, בתחילת המאה ה-11.

חפירות ארכאולוגיות במקום: חפירות באתר נערכו לסירוגין, החל מ-1863 ועד לשנות השישים של המאה העשרים. בחפירות לא נתגלו עקבות חמשת הסטווים שעיטרו את הבריכות, אותם מתארת הברית החדשה, ואף תיאורים נוצריים מהתקופה הביזאנטית. לדעת רוב החוקרים הבריכות נחצבו עוד בימי החשמונאים, בשטח שהיה אז מצפון לחומות העיר. מקובל כיום על החופרים כי במקום היה מרכז מרפא פגאני כבר מן התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, שהמשיך לשמש עד לאחר תקופת בית שני.

כנסיית סנטה אנהעריכה

מסורת לידתה של מרים בירושליםעריכה

 
כנסיית סנטה אנה מבחוץ, לפני השיפוץ של מוס (1864), לפי ציור של ארמטה פיירוטי
 
מראה הכנסייה מבפנים, לפני השיפוץ של מוס (1864), לפי ציורו של פיירוטי

מסורת מהמאה השנייה לספירה, המופיעה בפרוטו-אוונגליון של יעקב אחי ישו (חלק מהספרות החיצונית הנוצרית, האפוקריפה) מתארת את סיפור לידתה הניסית של מרים להורים חשוכי ילדים, יהויכין וחנה (יואכים ואנה). הסיפור מזכיר מאוד את סיפור חנה מן המקרא: כמוה, הייתה גם אנה עקרה בגיל מבוגר, כמוה נגלה אליה המלאך, וכמוה היא הבטיחה להועיד את בנה לעבודת האל. הגרסה לא מקובלת באופן רשמי בכנסייה; למרות זאת, הוסיפו עולי הרגל להתייחס לאתר בריכות הצאן כאל מקום לידתה של מריה. מן מאה השישית הופיעו כתבים נוצריים המתארים את מקום לידתה של מרים כנצרת, כך שמסורת לידתה בירושלים נותרה כמסורת מקומית; במערב נתקבלה הדעה כי מרים נולדה בנצרת.

מבנה הכנסייהעריכה

הצלבנים בנו על חורבות הכנסייה הביזאנטית קפלה קטנה, ומעבר לכך הקימו בצמוד לה כנסייה גדולה המוקדשת לאנה הקדושה, אמה של מריה. בכך בעצם הופרדו שתי המסורות: זו של ריפוי הנכה, וזו של לידת מרים. הצלבנים העבירו את המסורת על לידתה של מרים לכנסייה החדשה של סנטה אנה. לצד הכנסייה החדשה הוקם, בנוסף, גם מנזר.

כנסיית סנטה אנה הוקמה בשנות הארבעים של המאה ה-12 והיא דוגמה לטיפוס הנפוץ ביותר של כנסייה צלבנית בארץ ישראל. מתאר הכנסייה הוא בזיליקה עם אולם תווך ושתי סיטראות, המסתיימות במזרח בשלוש אפסידות מקבילות. המבנה משלב סגנון בנייה רומנסקי מוקדם עם מסורות בנייה מקומיות נוצריות קדומות, ועם השפעות ביזאנטיות. לדוגמה: הכיפה מעל מקום ההצטלבות של אולם התווך עם הטרנספט. באגף הימני מדרגות המובילות לקריפטה מהתקופה הרומית שלפי המסורת הוא מקום לידתה של מרים.

תולדות הכנסייה לאחר הכיבוש המוסלמיעריכה

ב-1187, לאחר שהביס את הצלבנים, הפך צלאח א-דין את הכנסייה למדרסה מוסלמית (בית ספר מוסלמי) שנקראה על שמו: א-צלאחיה. הדבר מתואר גם כיום בכתובת מעל למשקוף הכניסה: "בשם אללה הרחום והחנון. כל הטוב והיפה שעלה בגורלכם הוא מאללה. מדרסה מבורכת זו נבנתה עבור הווקף על ידי אדוננו צלאח א-דין סולטאן האסלאם והמוסלמים". בהפיכת הכנסייה למדרסה מייד עם כיבוש העיר על ידי צלאח א-דין, נשמר המבנה היטב והוא מהווה אחת הדוגמאות היפות לארכיטקטורה הצלבנית בירושלים. במהלך המאה ה-19 ידוע כי המבנה שימש כאורווה של חיל המצב הטורקי, שהוצב בקרבת מקום. לצליינים לא הותר לרדת לקריפטה דרך המדרגות אלא רק דרך חלון קטן, עליו מצביעים בכנסייה עד היום.

ב-1856 נמסרה הכנסייה לידי נפוליון השלישי, כאות תודה על עזרת הצרפתים לעות'מאנים במלחמת קרים. הכנסייה שוקמה על ידי האדריכל הצרפתי כריסטוף-אדואר מוס שהצניע את התוספות המאוחרות. מוס יזם גם את החפירות הראשונות באתר בריכות בית חסדא. האבות הלבנים (לידיהם נמסרה הכנסייה) חברים במסדר שנועד לפעילות מיסיונרית באפריקה. מתחם סנטה אנה הוא אפוא מן המקומות היחידים בארץ הקודש בהם ניתן למצוא את נזירי המסדר דרך קבע. האבות הלבנים חיפשו דרך לעזור לכנסייה הקתולית המזרחית בארץ הקודש, לכן פתחו במקום סמינר לכמרים של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית בשנות השמונים של המאה ה-19.

תהלוכת יום ראשון של הדקלים הקתולית היוצאת מבית פגי בהר הזיתים מסתיימת במתחם הכנסייה.

בנובמבר 2013 התפלל במקום נשיא צרפת פרנסואה הולנד, במסגרת ביקורו בישראל.

לקריאה נוספתעריכה

* Sarah Kochav, Via Dolorosa, Yad Ben Zvi, 2000

קישורים חיצונייםעריכה