כנס מחולות העם בדליה

כנס מחולות העם בדליה היה כינוס שנערך בקיבוץ דליה בשנים 1944, 1947, 1951, 1958 ו-1968.

"ריקוד המלקטות", כנס מחולות העם בדליה, 1944
ריקוד בכנס, 1951. בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

משתתפיו היו להקות ומחוללים, בעיקר מאנשי ההתיישבות העובדת ותנועות הנוער החלוציות.

הכנס, שנחשב אבן דרך בשדה המחול הישראלי, משך אלפי צופים, שחזו בהופעות שנערכו בגבעות שליד הקיבוץ.

תולדות הכנסים עריכה

הכנסים הראשונים היו אירועי תרבות אידיאולוגיים רבי חשיבות בתקופת היישוב ובראשית שנות המדינה, והיו אתר מרכזי שבו התפתחה תנועת ריקודי העם הישראליים. כנס דליה הראשון ציין את ראשיתה של תנועת המחול העממי הישראלי כתנועה ממוסדת בידי גופי שלטון לאומיים. בכנס זה הותוו קווי היסוד להקמת הוועדה הבין-קיבוצית לריקודי עם של הסתדרות העובדים הכללית, אשר קמה ב-1945 ופעלה תחת השם המדור לריקודי עם עד שנת 2000. בין פעולותיו של המדור נכללו הפעלת אולפנים להכשרת מדריכי ריקודי עם; טיפוח יוצרי מחול עממיים; פרויקט "בית הספר הרוקד" ו"הגן הרוקד"; הפצת ריקודי עם בצבא, במושבי העולים, בעיירות פיתוח ובתנועות הנוער; ועוד.

בכנסי דליה החלה ההפרדה בין ריקודי עם של משתתפים חובבים, שהייתה פרקטיקה מקובלת בישוב היהודי בארץ ישראל מאז שנות ה-30, למופעי ריקודי עם שהועלו על במה. מופעים אלו היו תשתית ללהקות שהוקמו החל משנות ה-50, לקחו חלק במערך ההפצה של ריקודי העם הישראליים ברחבי בעולם, ובכך תרמו ליצירת הדימוי של הישראליות.

כנס מחולות דליה הוא גם הבסיס שעל פיו נוצר פסטיבל המחול כרמיאל בשנת 1988.

הכנס הראשון נערך בקיבוץ דליה ביולי 1944[1] לכבוד שנתו החמישית של הקיבוץ ולכבוד חג השבועות. תכליתו הייתה גם לרומם את רוח חברי הקיבוץ לאור המצב הכלכלי הקשה והידיעות שהגיעו מאירופה על היקפה של שואת העם היהודי. כנס זה נערך ביוזמתה של חברת הקיבוץ אילזה פלס ובסיוע גורית קדמן[2]. אף שבמקור הוחלט לקיימו כל שנתיים. בשנת 1946 חל מועד הכינוס בסמוך לשבת השחורה והכינוס נדחה לשנה הבאה[3].

ערב הקמת המדינה, בשנת 1947, נערך הכנס השני. קיומו בשבת לווה במחאה חריפה של הרבנות הראשית על חילול השבת הכרוך בו[4][5]. בכנס זה נתקבצו צעירים רבים, אנשי התנועה הקיבוצית וחברי הפלמ"ח. לימים הוגדר כנס זה כ"פגישת מחזור" של בני דור תש"ח, שרבים מהם לא שבו משדות הקרב. את הכנס הפיק חבר הקיבוץ עקיבא סטרוסטינצקי (שהפיק גם את הכינוסים ב-1958 וב-1968)[6]. אל הכינוס השני הגיעו גם נציגי UNSCOP שהציעו את תוכנית החלוקה בישראל, וראו בהופעתן של להקות ערביות בכינוס אפשרות לקשר יהודי-ערבי[7].

הכנס היה אירוע רב חשיבות בתקופת היישוב ובראשית שנות המדינה, כדוגמת אירועי העדלאידע והמכביה. לאחר מכן פחתה חשיבותו לאור השינויים שחלו בחברה הישראלית ובהם העלייה ההמונית וכן התרחקות הנוער העירוני מתחום המחול העממי.

הכנס השלישי, הראשון לאחר קום המדינה, נערך באוגוסט 1951[8], בימות החול ולא בשבת[9]. אחריו נערכו עוד שני כנסים: האחד בשנת 1958, במסגרת חגיגות העשור למדינה, והשני והאחרון נערך בשנת 1968[10]. בשנת 1963 סירב קיבוץ דליה לארח את הכנס והוא נערך בבית ברל[11].

בארכיון קיבוץ דליה נמצאים חומרי המתעדים את כנסי דליה באופן מגוון וכולל. החומרים כוללים כרזות, תכניות, מסמכי הפקה וניהול וכן שלושה אלבומי תצלומים. בין החומרים נמצאים שרטוטים נדירים ותצלומים של תוכניות אדריכליות של הכשרת האמפיתאטרון שליד קיבוץ דליה, ניסוח חזון הכנס, מכתבים של גורית קדמן, יוזמת ומארגנת הכנסים, ועוד.

חומרים נוספים על כנס מחולות העם בדליה מצויים בארכיון רבקה שטורמן בקיבוץ עין חרוד מאוחד, בארכיון יונתן כרמון ובארכיונים קיבוציים נוספים.

הריקודים עריכה

כנס המחולות בדליה התקיים תחת הכותרת של מחולות עם, אולם בעיתונות היו שטענו שהכנס לא הציג מחולות עם, אלא ריקודים מומצאים שהוצגו כאילו הם "מחולות עם". למשל, במעריב כתב דן בן אמוץ:

"בן אדם, לפחות אל תרקוד לי 'רקוד קוצרים' שאיזו כוריאוגרפית מתל אביב המקבלת משכורת מהמרכז לתרבות ולחנוך של ההסתדרות חיברה לכם כדי שתעשו רושם של איכרים. ובשם אלוקים, לפחות לא תקראו ליצירה האינפאנטילית הזו: מחול עם [...] בימי נעורי, בתקופה הטרום דליתית, היו בארץ כמה ריקודי עם [...] הורה, פולקה, קראקוביאק וצ'רקסיה כפולה. נכון, אלה היו ריקודי 'זרות' שלא הביעו את אהבת החיים החדשים [...] הרקודים ההם היו פשוטים ככל מחולות העם האמיתיים [...] היום העניין יותר מסובך. רקודי עלומי נעטפו בגיליון טרי של 'מחול החודש' והושלכו לפח הזבל. במקומם הומצאו מהר עשרות ומאות רקודי עם ישראליים, מקוריים ומתחדשים."[12]

תהלה רבינא כתבה בדבר[13]:

"חלק ניכר מהמחולות היו מחולות ראווה גרידא, מרהיבים ביופים ומאורגנים להפליא. גולת הכותרת של חגיגות העשור, אך אין תוכם כברם. אין הם מה שהתיימרו להיות: מחולות עם."

שולמית בת-דורי הגיבה על הטענות:

"לא המצאתי אז שום ריקוד. הכל היה קיים, רק הצטרכתי להכניס את הריקודים השונים למסגרת."[14]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לאה גולדברג, כינוס ארצי למחולות עם בדליה, משמר, 23 ביולי 1944
  2. ^ עמיר סגל, בוא דודי, הזמן הירוק, 5 בפברואר 2015.
  3. ^ צבי פרידהבר, עשור למחולות עם ישראליים, דבר, 22 באוקטובר 1954; המשך
  4. ^ איסר יהודה אונטרמן, בואו חשבון, הצופה, 27 ביוני 1947
  5. ^ רויטל בלומנפלד, 20.6.1947 / שערוריית המחולות בדליה שנערכו בשבת, באתר הארץ, 20 ביוני 2012
  6. ^ אורי דרומי, מייסד ומחולל, באתר הארץ, 13 באפריל 2008
  7. ^ עמיר סגל, בוא דודי, הזמן הירוק, 5 בפברואר 2015.
  8. ^ ירמיהו שמואלי, למעלה מחמש רבבות באו לעצרת המחול בדליה, על המשמר, 22 באוגוסט 1951
  9. ^ מסכה בהר אפרים, הצופה, 24 באוגוסט 1951
  10. ^ פתיחת הפסטיבל עם יו״ר מטה הפסטיבל, יהודה אילן, מעריב, 25 ביוני 1968
  11. ^ שורשים וניצנים בדליה בבית ברל, דבר, 9 באוגוסט 1963
    מזכירות הקיבוץ דליה, קיבוץ דליה השיב בשלילה, מעריב, 1 בספטמבר 1963
  12. ^ א.ב. סקרן, השקר הגדול ששמו מחולות עם ישראליים, מעריב, 18 ביולי 1958; המשך
  13. ^ תהלה רבינא, הערות לכנס דליה, דבר, 1 באוגוסט 1958
  14. ^ תמר אבידר, שולמית בת דורי: הפולקלור - ילדותו של עם, מעריב, 3 ביוני 1968