כנס מחולות העם בדליה

כינוס מחולות העם בדליה היה כינוס שנערך חמש פעמים בקיבוץ דליה, בין השנים 1944 ל־1968.

"ריקוד המלקטות", כנס מחולות העם בדליה, 1944

המשתתפים באירוע היו להקות ומחוללים, בעיקר מאנשי ההתיישבות העובדת ותנועות הנוער החלוציות. הכנס משך אליו אלפי צופים, שחזו בהופעות שנערכו בגבעות שליד הקיבוץ.

תולדות הכנסיםעריכה

הכנס הראשון נערך ביולי 1944[1] ביוזמתה של חברת הקיבוץ אילזה פלס ובסיוע המורה לריקוד גורית קדמן[2] ואז הוחלט לקיימו כל שנתיים. אולם בשנת 1946 חל מועד הכינוס בסמוך לשבת השחורה והכינוס נדחה לשנה הבאה[3].

הכינוס הראשון נערך בקיבוץ דליה לכבוד שנתו החמישית של הקיבוץ ולכבוד חג השבועות. אך בא גם לרומם את רוח חברי הקיבוץ לאור המצב הכלכלי הקשה והידיעות שהגיעו מאירופה על ממדיה של שואת העם היהודי.

ערב הקמת המדינה, בשנת 1947, נערך הכנס השני. קיומו בשבת לווה במחאה חריפה של הרבנות הראשית על חילול השבת הכרוך בו[4][5]. בכנס זה נתקבצו צעירים רבים, אנשי התנועה הקיבוצית וחברי הפלמ"ח. לימים הוגדר כנס זה כ"פגישת מחזור" של בני דור תש"ח, שרבים מהם לא שבו משדות הקרב. את הכנס הפיק חבר הקיבוץ עקיבא סטרוסטינצקי (שהפיק גם את הכינוסים ב-1958 וב-1968)[6]. אל הכינוס השני הגיעו גם נציגי UNSCOP שהציעו את תוכנית החלוקה בישראל, וראו בהופעתן של להקות ערביות בכינוס אפשרות לקשר יהודי-ערבי[7].

הכנס היה אירוע רב חשיבות בתקופת היישוב ובראשית שנות המדינה, כדוגמת אירועי העדלאידע והמכביה. לאחר מכן פחתה חשיבותו לאור השינויים שחלו בחברה הישראלית ובהם העלייה ההמונית, שמחולות העם לא היו בתחומי התעניינותה, וכן התרחקות הנוער העירוני מתחום המחול העממי.

הכנס השלישי, הראשון לאחר קום המדינה, נערך באוגוסט 1951[8], בימות החול ולא בשבת[9]. אחריו נערכו עוד שני כנסים: האחד בשנת 1958, במסגרת חגיגות העשור למדינה, והשני והאחרון נערך בשנת 1968[10]. בשנת 1963 סירב קיבוץ דליה לארח את הכנס והוא נערך בבית ברל[11].

פסטיבל המחולות של כרמיאל נחשב ל"יורש" של כנס המחולות בדליה.

הריקודיםעריכה

כנס המחולות בדליה התקיים תחת הכותרת של מחולות עם, אולם בעיתונות היו שטענו שהכנס לא הציג מחולות עם, אלא ריקודים מומצאים שהוצגו כאילו הם "מחולות עם". למשל, במעריב כתב דן בן אמוץ:

"בן אדם, לפחות אל תרקוד לי "רקוד קוצרים" שאיזו כוריאוגרפית מתל אביב המקבלת משכורת מהמרכז לתרבות ולחנוך של ההסתדרות חיברה לכם כדי שתעשו רושם של איכרים. ובשם אלוקים, לפחות לא תקראו ליצירה האינפאנטילית הזו: מחול עם ... בימי נעורי, בתקופה הטרום דליתית, היו בארץ כמה ריקודי עם ... הורה, פולקה, קראקוביאק וצ'רקסיה כפולה. נכון, אלה היו ריקודי "זרות" שלא הביעו את אהבת החיים החדשים, ... הרקודים ההם היו פשוטים ככל מחולות העם האמיתיים ... היום העניין יותר מסובך. רקודי עלומי נעטפו בגיליון טרי של "מחול החודש" והושלכו לפח הזבל. במקומם הומצאו מהר עשרות ומאות רקודי עם ישראליים, מקוריים ומתחדשים."[12].

תהלה רבינא כתבה בדבר[13]:

"חלק ניכר מהמחולות היו מחולות ראווה גרידא, מרהיבים ביופים ומאורגנים להפליא. גולת הכותרת של חגיגות העשור, אך אין תוכם כברם. אין הם מה שהתיימרו להיות: מחולות עם.

שולמית בת-דורי הגיבה על הטענות:

"לא המצאתי אז שום ריקוד. הכל היה קיים, רק הצטרכתי להכניס את הריקודים השונים למסגרת."[14].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לאה גולדברג, כינוס ארצי למחולות עם בדליה, משמר, 23 ביולי 1944
  2. ^ עמיר סגל, בוא דודי, הזמן הירוק, 5 בפברואר 2015.
  3. ^ צבי פרידהבר, עשור למחולות עם ישראליים, דבר, 22 באוקטובר 1954; המשך
  4. ^ איסר יהודה אונטרמן, בואו חשבון, הצופה, 27 ביוני 1947
  5. ^ רויטל בלומנפלד, 20.6.1947 / שערוריית המחולות בדליה שנערכו בשבת, באתר הארץ, 20 ביוני 2012
  6. ^ אורי דרומימייסד ומחולל, באתר הארץ, 13 באפריל 2008
  7. ^ עמיר סגל, בוא דודי, הזמן הירוק, 5 בפברואר 2015.
  8. ^ ירמיהו שמואלי, למעלה מחמש רבבות באו לעצרת המחול בדליה, על המשמר, 22 באוגוסט 1951
  9. ^ מסכה בהר אפרים, הצופה, 24 באוגוסט 1951
  10. ^ פתיחת הפסטיבל עם יו״ר מטה הפסטיבל, יהודה אילן, מעריב, 25 ביוני 1968
  11. ^ שורשים וניצנים בדליה בבית ברל, דבר, 9 באוגוסט 1963
    מזכירות הקיבוץ דליה, קיבוץ דליה השיב בשלילה, מעריב, 1 בספטמבר 1963
  12. ^ א.ב. סקרן, השקר הגדול ששמו מחולות עם ישראליים, מעריב, 18 ביולי 1958; המשך
  13. ^ תהלה רבינא, הערות לכנס דליה, דבר, 1 באוגוסט 1958
  14. ^ תמר אבידר, שולמית בת דורי: הפולקלור - ילדותו של עם, מעריב, 3 ביוני 1968