פתיחת התפריט הראשי

בני כנעןעריכה

בפרשת לך לך נזכרים בניו צידון, הבכור, שנחשב כמייסד העיר צידון, חת (כנראה, אבי החיתים), היבוסי (אבי העם היבוסי), האמורי (אבי העם האמורי), הגרגשי, החוי, הערקי, הסיני, הארודי, הצמרי והחמתי - חלק גדול מבניו נזכרים מאוחר יותר כעמים היושבים בארץ כנען לפני כיבושי יהושע:

וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידוֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי.  


דמותו של כנען וקללתועריכה

שלא כמו הדמויות האחרות המוזכרות בלוח העמים, כנען מוזכר עוד קודם לכן, בספר בראשית, פרק ט', פסוק י"ח, מיד לאחר שמתוארת יציאת נח ובניו מן התיבה. יש המפרשים זאת כסימן לכך שכנען, בניגוד לשאר נכדיו של נח, נולד עוד לפני שירדו בניו מן התיבה. אמנם בכתוב נאמר שהיוצאים מן התיבה היו נח ובניו בלבד.

בפרשת שכרות נח, כנען קולל על ידי נח, כעונש על מעשיו של חם אביו, שראה את ערוות נח, ונאמר עליו שיהיה "עבד עבדים" לאחיו[1]. מהכתוב לא ברור למה קולל דווקא כנען ולא חם עצמו. יש אומרים שכיוון שחם עצמו התברך מפי האלוהים כשברך את נח ובניו בצאתם מהתיבה, לא רצה נח לקללו, וקילל את בנו. על פי המדרש, עיקר ביזויו של נח נעשה על ידי כנען, ולכן התקלל.[2]

בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד א' נאמר שכנען הוא בעצם סיחון (וכן נקרא בעוד שם "ערד") שנזכר במקרא בתור מי שנלחם עם בני ישראל בלי שום סיבה.

הגירת בני כנען לאפריקהעריכה

על פי הספר הכרוניקה של אקסום, הגירה מסיבית מכנען לאתיופיה התרחשה, בזמן שחופף, בערך, לכניסת בני ישראל לארץ כנען. הכנענים שהיגרו לאתיופיה הפכו לאבותיהם של שבטי האמהרה, האגאו, הגאפט והגאלה. לשבט היורובה החי בניגריה, כמו גם לשבט ההאוסה ולשבט האפיק יש מסורת שאבותיהם היגרו מכנען לאפריקה בתקופות קדומות[דרוש מקור].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר בראשית, פרק ט', פסוקים כ'-כ"ז
  2. ^ שני הפירושים מובאים בחזקוני על בראשית פרק ט' פסוק כ"ה.