כפר סאבא
כַּפְר סַאבַּא (בערבית: كفر سابا), הידוע גם בשם כפר סבא הערבית, היה כפר ערבי בנפת טולכרם ממזרח לעיר כפר סבא, ובו מסגד, מאוזוליאום ובית קברות מוסלמי. הכפר נכבש במהלך מבצע מדינה בזמן מלחמת העצמאות על ידי חטיבת אלכסנדרוני, ב-13 במאי 1948.[1]
 | |
| מאוזוליאום של נבי ימין | |
| מדינה / טריטוריה | המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | נפת טולכרם |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 9,688 דונם (1945) |
| גובה | 52 מטרים |
| סיבת נטישה | מבצע מדינה |
| תאריך נטישה | 13 במאי 1948 |
| יישובים יורשים | כפר סבא, נווה ימין |
| דת | אסלאם סוני |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,473 (1948) |
| קואורדינטות | 32°10′52″N 34°56′14″E / 32.18111°N 34.93722°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
 | |
היסטוריה עריכה
לכפר מקורות עתיקים מימי תקופת בית שני, ומקור שמו ביישוב היהודי כפר סבה המוזכר בכתובת רחוב. ניתן למצאו בכתבים של הגאוגרפים הערביים אל־מֻקַדַסִי ונאצר כוסרו מהמאה ה-10. הכפר מופיע ברישומי המס העותמ'אנים משנת 1596 בנחיאת בני צעב בסנג'ק שכם.[2]
הקרן לחקר ארץ ישראל תיעדה בשנות ה-70 של המאה ה-19 את כפר סאבא ככפר בגודל בינוני ששכן על תל ובתיו בנוים לבני טיט ואבן. האוכלוסייה בו הוערכה ב-800 נפשות. סמוך לנבי ימין שכנה באר מים טובה. מצפון ומדרום השתרעו מטעי זיתים.[3] לכפר היו שני מבנים מקודשים - נבי יאמין ונבי סֻראקה, מול נבי יאמין.
בשנתה האחרונה של מלחמת העולם הראשונה, 1917, הפך הכפר לזירת מלחמה בין קווי החפירות העות'מאניים והבריטיים, תוך גרימת נזק רב לכפר ועזיבת תושביו, בדומה לגורל תושבי כפר סבא היהודים. הכפר נבנה מחדש לאחר המלחמה.[4]
במפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1922 נמנו בכפר 546 נפשות. בסקר הכפרים משנת 1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-1,270 תושבים.
ב-13 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, כבשו את הכפר יחידות של חטיבת אלכסנדרוני, וגרמו בכך לפינוי המוני של תושבי הכפר, שנהרו מזרחה וגרמו לבהלה בקלקיליה ובכפרים סביבה, ולמנוסה המונית מיישובים אלה.[5]
לאחר המלחמה הוקמו על השטחים החקלאיים של הכפר מושב נווה ימין ב-1949 וקיבוץ ניר אליהו ב-1950. בית ברל, שנוסד ב-1946, התרחב אף הוא לשטחים החקלאיים של הכפר.
העיר כפר סבא התרחבה מזרחה, ושיכון קפלן שוכן על השטח בו שכן המרכז הבנוי של הכפר. חלקו מכונה "הגן הארכאולוגי של כפר סבא" או "תל כפר סבא" ומוצגים בו מספר ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו במקום.
ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלדי כתב בתחילת שנות ה-90 שמן הכפר נותרו בית הספר (ברחוב השקמה בעיר) ובית העלמין.
לקריאה נוספת עריכה
- דן אבן: שנות שירות, הוצאת מלוא, 1973
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Sharif S. Elmusa, Muhammad Ali Khalidi, All that Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948, Institute for Palestine Studies, 1992, עמ' 555, ISBN 978-0-88728-224-9. (באנגלית)
- ^ Wolf Dieter Hütteroth, Kamal Abdulfattah, Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th [sixteenth Century], Fränkische Geographische Ges., 1977, עמ' 140, ISBN 978-3-920405-41-4. (באנגלית)
- ^ [1]
- ^ Roy Marom, השרון ופתיחת מערכת מגידו במלחמת העולם הראשונה, אריאל, 2015)) מלחמת העולם הראשונה בשרון - זכרונות ומורשת, השרון ופתיחת מערכת מגידו במלחמת העולם הראשונה, הוצאת אריאל, 2015-01-01, עמ' 37-33
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 167.
