כריסטוף (זמר)

זמר צרפתי ממוצא איטלקי

דניאל בווילאקהצרפתית: Daniel Bevilacqua;‏ 13 באוקטובר 194516 באפריל 2020), שנודע בשם הבמה כריסטוף (Christophe), היה זמר צרפתי ממוצא איטלקי. התפרסם ב-1965 בעקבות להיטו "Aline".

כריסטוף
Christophe
כריסטוף ב-2009
כריסטוף ב-2009
לידה 13 באוקטובר 1945
ז'וביזי-סור-אורז', צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 באפריל 2020 (בגיל 74)
ברסט, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Christophe עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19632020 (כ־57 שנים)
סוגה מוזיקת פופ, מוזיקה אקספרימנטלית, רוק אלקטרוני, שאנסון, דאונטמפו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Motors, מרקורי רקורדס, ברקלי רקורדס, AZ רקורדס, Disques Vogue עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Véronique Bevilacqua (197116 באפריל 2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (5 ביולי 2011)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות (29 ביוני 2004)
  • Victoire du spectacle musical, tournée ou concert (2003)
  • אביר בלגיון הכבוד (31 בדצמבר 2014)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
christophe-lesite.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביקור כריסטוף בישראל, 1969
ביקור כריסטוף בישראל, 1969

ביוגרפיה עריכה

כריסטוף התפרסם לראשונה ב-1965 עם הוצאת להיטו הגדול "אלין". בנוסף הוציא את השיר גם באיטלקית, אך השיר לא הצליח ולא זכה לתפוצה בניגוד לגרסת המקור בצרפתית. ב-1965 הוציא את שירו השני: בלדה בשם Oh Mon Amour, אותו שר בצרפתית ובאיטלקית, השיר זכה להצלחה יחסית אך לא כמו קודמו. בשנת 1969 ביקר כריסטוף בישראל, והופיע בפני חיילים פצועים בבית החולים תל השומר, וכן בתל אביב ובפסטיבל עין גב[1][2] לאחר הפסקה קצרה הצטרף ב-1971 לחברת התקליטים מוטרוס של המפיק פרנסיס דריפוס (אנ'). ב-1973 הוציא את Les paradis perdus סינגל ואלבום באותו השם. ב-1974 הוציא את אלבומו המצליח ביותר Les mots bleus (אנ') שזכה להצלחה גדולה, ובהמשך גם דורג במקום ה-45 ברשימת האלבומים הצרפתים הטובים בכל הזמנים על יד מגזין הרולינג סטון. ב-1977 הוציא את הסינגל Daisy. בשנות ה-80 הוציא את הסינגלים "Succès fou" ו-"Clichés d'amou", והחל לבצע גרסאות כיסוי לשירים משנות ה-40 וה-50 בין היתר ל-Arrivederci Roma באיטלקית וגרסה צרפתית ללהיט המקסיקני בסמה מוצ'ו, ב-1985 כתב את השיר Ne Raccroche Pas, שנטען כי נכתב על סטפני, נסיכת מונקו, לאחר שהייתה מעורבת בתאונה בה נהרגה אמה השחקנית גרייס קלי.[דרוש מקור] ב-1986 כתב את השיר להיט הפופ Boule de flipper עבור קורין צ'ארבי, השיר זכה להצלחה גדולה ביחס לשירים אותם ביצע.

ב-1971 נישא לחברתו ורוניק (Véronique), והשניים היו הורים לבת, לוסי (Lucie).

לאחר הפסקה נוספת הוציא ב-1996 את אלבומו ה-11 Bevilacqua, ב-2001 הוציא אלבום נוסף Comm' si la terre penchait וב-2002, אחרי למעלה משני עשורים בהם לא הופיע, קיים כריסטוף הופעה באולימפיה, ב-2003 הוציא גרסה מחודשת להיטו אלין.

ב־26 במרץ 2020 נדבק בנגיף הקורונה ואושפז במצב קשה בבית חולים בצרפת כשהוא מחובר למכונת הנשמה.[3] כריסטוף שסבל מנפחת, נפטר ב-16 באפריל 2020 עקב סיבוכי הנגיף בבית החולים שבעיר ברסט.[4]

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי אולפן עריכה

  • 1965 – Christophe
  • 1970 – Sur la route de Salina
  • 1972 – Christophe
  • 1973 – Les paradis perdus
  • 1974 – Les mots bleus
  • 1976 – Samouraï
  • 1977 – La Dolce Vita
  • 1978 – Le Beau Bizarre
  • 1980 – Pas vu, pas pris
  • 1983 – Clichés d'amour
  • 1996 – Bevilacqua
  • Comm'si la terre penchait – 2001
  • 2008 – Aimer ce que nous sommes
  • 2013 – Paradis retrouvé
  • Les Vestiges du chaos – 2016

אלבומי הופעות חיות עריכה

  • 1975 – Olympia
  • Olympia – 2002 (ביצוע מחודש לאחר שני עשורים ללא הופעות.)
  • 2002 – Mercury
  • Intime – 2014

סינגלים עריכה

  • 1964: Reviens Sophie / Cette fureur de vivre / Ça n'fait rien / Se dire adieu
  • 1965: Aline Aline / Je l'ai retrouvée / Je ne t'aime plus / La fille aux yeux bleus
  • 1965: Les Marionnettes / Je suis parti / Tu n'es plus comme avant / Noël
  • 1966: Je chante pour un ami / Cette vie là / La danse a trois temps / J'ai remarché
  • 1966: Excusez-moi monsieur le professeur / La camargue / Pour un oui / Christina
  • 1966: J'ai entendu la mer / Cette musique / Le spectacle / Tu es folle
  • 1966: À ceux qu'on aime / Avec des mots d'amour / Maman / Les amoureux qui passent
  • 1967: Je sais que c'est l'été / Le coup de fouet / Les espagnols / La petite gamine
  • 1968: Amour interdit / Passons une nuit blanche / Confession / Si tu veux, je peux
בהוצאת חברת ההפקות מוטרוס
  • 1970: The Girl From Salina / Sunny Road To Salina
  • 1971: La petite fille du 3e / Mere, tu es la seule
  • 1971: Mal / Épouvantail
  • 1971: Mes passagères / Fait chaud ce soir
  • 1972: Oh mon amour / Goodbye, je reviendrai
  • 1972: Main dans la main / Nue comme la mer
  • 1973: La vie c'est une histoire d'amour / Les jours où rien ne va
  • 1973: Belle / Rock monsieur
  • 1973: Les paradis perdus / Mama
  • 1973: Mickey / Emporte-moi
  • 1973: L'amour toujours l'amour / La bête
  • 1974: Señorita / Le temps de vivre
  • 1974: Les mots bleus / Le dernier des Bevilacqua
  • 1975: Petite fille du soleil / Le petit gars
  • 1976: Merci John d'être venu / Paumé
  • 1976: Une autre vie / Paumé
  • 1976: Daisy / Macadam
  • 1977: La Dolce Vita / La mélodie
  • 1978: Un peu menteur / Ce mec-lou
  • 1979: Aline / Je ne t'aime plus
  • 1980: L'Italie / Question ambiance
  • 1980: Agitation / Les tabourets du bar
  • 1983: Succès Fou / Cœur défiguré
  • 1983: Mon amie la jalousie / Souvenir de Laura
  • 1983: Dernier baiser / La nuit bleue'
  • 1984: J'l'ai pas touchée / Voix sans issue
  • 1985: Ne raccroche pas / Méchamment rock'n'roll
  • 1988: Chiqué chiqué / Un tour d'Harley avec Lucy
  • 1988: Chiqué chiqué (long version) / Besame mucho / Ne raccroche pas (long version)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא כריסטוף בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ כריסטוף בא לזמר, על המשמר, 24 במרץ 1969
  2. ^ הזמר הצרפתי כריסטוף, דבר, 21 בספטמבר 1969
  3. ^ Par Eric BureauLe 29 mars 2020 à 14h29, Modifié Le 29 Mars 2020 À 21h03, Coronavirus : le chanteur Christophe hospitalisé en réanimation à Paris, leparisien.fr, ‏29 במרץ 2020 (בצרפתית)
  4. ^ https://www.lefigaro.fr/culture/le-chanteur-christophe-est-mort-emporte-a-74-ans-par-le-coronavirus-20200417