לאה אבושדיד
לאה אבושדיד (בן-אב"י) (1889[1][2][3] - 15 בפברואר 1982) הייתה אשתו של איתמר בן-אב"י, בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן-יהודה. ידועה בתרבות הישראלית בשל פרשת חיזורו אחריה.
 | |
| לאה אבושדיד (הערכה בין 1910-1905) | |
| לידה |
1892 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1982 (בגיל 90 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
  | |
ביוגרפיה עריכה
משפחתה עריכה
לאה אבושדיד נולדה בירושלים לרחמים שלמה אבושדיד ולריינה בת הרב חיים נסים ברוך, ראש ועד העדה הספרדית בירושלים. אביה נולד ברבאט שבמרוקו ב-1831. ב-1861 עלה לארץ ישראל עם אביו, אברהם אבושדיד, ושימש פקיד עדת המערבים וחבר ב"עזרת נדחים". לאחר פטירתו ב-1906, קיבל עליו את תפקיד האב אחיה הבוגר, אברהם אבושדיד,[1] מראשוני הרופאים ילידי ארץ ישראל ובן לראשי הקהילה המערבית בירושלים. ללאה היו גם שתי אחיות גדולות: פרלה (פנינה)[4] וריקה.[5] לאה דיברה עם אביה בערבית ועם אמה בספרדית.[6]
פרשת החיזור ונישואיה לאיתמר בן-אב"י עריכה
על פי האוטוביוגרפיה של איתמר בן-אב"י, הוא הכיר את לאה "עוד בעריסתה".[7] לאה למדה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד. כבר בשנת תרס"ו (1906), כאשר תיאר בעיתון "השקפה" את הופעתן של תלמידות בית הספר לבנות אוולינה דה רוטשילד, ציין במיוחד את "העלמה הנחמדה אבושדיד".[8] באוטוביוגרפיה שלו כתב עליה: "עוד לא מלאו לה שמונה, וכבר נחשבה כחביבת בית הספר של מרת לנדאו בדמותה האצילה, בחִנה הקוסם, בזוג עיניה הגנדרניות ובקולה הרונן. בכל תנועה מתנועותיה הייתה מגלה כישרונות שחקניים".[9] עם שובו מלימודיו בגרמניה בסוף 1908, לאחר צאת הגיליון הראשון בעריכתו של עיתון המשפחה "האור", בא בן אב"י אל ביתו של אחיה, אברהם, וביקש ממנו את רשותו לבקרה.[10][8]
איתמר חיזר אחרי לאה על ידי כתיבת שירי אהבה שהקדיש לה בכינוי "אלה" ו"אלתי". אולם לאחר שפרסם את רובם בעיתון "האור", דרש ממנה אחיה לנתק את קשריה עמו ואמה אסרה עליו לבוא לבקרה בביתה.[11] משפחתה של לאה התנגדה לשידוך מכמה סיבות: בשל מוצאו האשכנזי, אשר נישואי ספרדים-אשכנזים טרם היו מקובלים דאז, וגם בשל מצבו הכספי, אופיו הפוחז ומצבו הבריאותי.[12][1] איתמר הפעיל שליחים רבים לדבר על לב המשפחה.[1] ב-5 בינואר 1910 פרסם בעיתון "הצבי" את השיר "שלום",[13] שבו רמז על כוונתו לשלוח יד בנפשו בשל הרחקת אהובתו ממנו.[11] ב-12 בינואר 1910 פרסם בעיתון את שיר האהבה שכתב לה, "פרח הפרחים".[14] מתוך ייאוש, פרסם בעיתונו את השיר "דם"[12] ושיר התאבדות בשם "אקדחי", אשר הביא את אביו, אליעזר בן יהודה, להתערב במתרחש. בעקבות זאת ובשל רצונה של לאה, נתנה האם את הסכמתה.
ב-23 באוגוסט 1910 נחתם הסכם אירוסין בפני בית הדין של העדה הספרדית, בראשות נשיא בית הדין, הרב גבריאל שבתי. לאה הייתה נתינה צרפתית ואילו איתמר נתין עות'מאני. בן אב"י התחייב בהסכם למספר דרישות מצד משפחת אבושדיד: שלא לתבוע נישואין לפני תום 18 חודשים, אז יהיה חייב להיבדק על ידי רופא, שהוא בריא ואינו חולה בשום מחלה מידבקת; להוכיח כי הוא מרויח לפחות 300 פרנק לחודש; שמיד לאחר החתונה יכין דירה עבור משפחתו הפרטית; ושלא לתבוע לעולם את כספי הירושה שנשמרה ללאה מאביה, אף לא להוצאות הבית המשותף. טקס האירוסין התקיים בבית משפחת אבושדיד.[1] לאחר תקופת אירוסין בת שנתיים, נישאו לאה ואיתמר (שעוד לא החליף את שמו ונקרא אז בן-ציון) בערב פסח שנת תרע"ב (1 באפריל 1912), בשעה שתיים אחר הצהריים במלון אמדורסקי בירושלים.[15][16][17]
ללאה ואיתמר בן אב"י נולדו שלוש בנות: דרור-אילת (נפטרה בגיל ארבע), דרורה ורינה.
פטירתה עריכה
לאה בן-אב"י נפטרה כארבעים שנה לאחר מות בעלה, ונקברה לצידו בחלקת משפחת בן-יהודה בבית קברות הר הזיתים. על מצבתה נחקק:
היפה בבנות
שבה אל מנוחתה
מְרַאֲשות אביר נעוריה
איתמר
בתרבות עריכה
אחד השירים שכתב איתמר ללאה אבושדיד בטורו "פינת המודעה הקטנה", בעיתונו "האור" עובד על ידי דודו ברק והולחן על ידי נורית הירש. השיר התפרסם בביצועה של מירי אלוני[18]:
לו אהבתיני אלתי[19], כאשר אהבתיך אני
לו נבוכות בימים והשתגעת בלילות
לו המה לבך מסערת דמים
ושתי עינייך בעפעפיהן, לו נרטבו בדמעות
לו חלמת אושר עד והקיצות בבהלה
ובמוחך העייף לו עברו ברקים –
האח, כי אז אולי הבינותי.
דבורה עומר כתבה על פרשת החיזור את הספר "אהבת איתמר".
בטרילוגיית הספרים שלו: "מטבח משפחתי", "סוכריות מהשמים" ו"עשרים וארבע דלתות", מרבה נכדה, גיל חובב, להזכיר את סבתו (בכינוי "מוּמָה") שהתגוררה בבית משפחתו בתקופת ילדותו.
לקריאה נוספת עריכה
- דבורה עומר, אהבת איתמר, הוצאת עם עובד, 2001.
- גיל חובב, לאהוב בעברית: מכתבי האהבה של איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד, קרפד ומודן, 2023
קישורים חיצוניים עריכה
- היפה והדלפון, כתבה שפורסמה במקור בעיתון כל העיר
- מילות השיר "אהבת איתמר בן אב"י", באתר שירונט
- הזמנה לחתונה, אתר הספרייה הלאומית
- בלפור חקק, דבורה עומר כותבת על אהבת איתמר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 באוקטובר 2013
- יחיעם פדן, התימצא נחמה לייסוריו?, באתר הארץ, 23 באפריל 2001
- עמית נאור, כשאיתמר בן-אב"י ניצל את מעמדו בעיתונות כדי לחזר אחרי אהובתו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 4 באוקטובר 2021
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 יוסף לנג, דבר עברית!: חיי אליעזר בן יהודה, כרך ב, עמ' 718.
- ^ על פי הסוף דבר בספרה של דבורה עומר, נולדה ב-1894. ראו: יחיעם פדן, התימצא נחמה לייסוריו?, באתר הארץ, 23 באפריל 2001.
- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 330–331: "סימני השיבה הראשונים נראו בבלוריתי עוד בהיותי בן עשרים ותשע ואני אז מבקש את ידי רעייתי מידי גיסי וחמותי, שהיו מהססים לתתה לי. הלזקן כזה תינשאי, את בת הי"ח". אולם מיד בהמשך הוא מציין גיל מוקדם יותר שבו שערו כבר החל להלבין: "בן כ"ה הייתי נראה, ברעמתי המכסיפה, למעלה משנות גילי".
- ^ נישאה לאברהם בר-אדון.
- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 80.
- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 209.
- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 80, 87, 90, 210.
- ^ 1 2 יוסף לנג, דבר עברית!: חיי אליעזר בן יהודה, כרך ב, עמ' 717.
- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 115.
- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 180.
- ^ 1 2 איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 185-183.
- ^ 1 2 איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 196-194.
- ^ "שלום", הצבי, גיליון 79, (כד בטבת) 5 בינואר 1910
- ^ "פרח הפרחים", הצבי, גיליון 85, (ב בשבט) 12 בינואר 1910
- ^ יוסף לנג, דבר עברית!: חיי אליעזר בן יהודה, כרך ב, עמ' 720.
- ^ מודעת הזמנה לחתונה, האור, גיליון 144, (יד בניסן) 1 באפריל 1912
- ^ תיאור החתונה מופיע אצל איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 207-203.
- ^ הדלפון המאוהב שניצח את הגזענות בבלוג של מוטקה
- ^ שיכול אותיות של שמה של לאה - יוצר אלה