פתיחת התפריט הראשי

לאה דגנית

שחקנית תיאטרון וציירת ישראלית

לאה דגנית (1907[1]י"ח בחשוון תשמ"ו, 2 בנובמבר 1985) הייתה שחקנית תיאטרון וציירת ישראלית.

לאה דגנית
לאה דגנית בהצגה "יום הדין" של תיאטרון "האהל", סוף שנות ה-30
לאה דגנית בהצגה "יום הדין" של תיאטרון "האהל", סוף שנות ה-30
לידה 1907
ברסט, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בנובמבר 1985 (בגיל 78 בערך)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק ציירת, זמרת, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לוחית זיכרון על ביתם של משה הלוי ולאה דגנית ברח' דב הוז 9 בתל אביב
לאה דגנית מבצעת את "שיר ערש" שנכתב על ידי המשורר שאול טשרניחובסקי והולחן על ידי מרק לברי. בפסנתר, חיה ברנדמן

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

לאה דגנית נולדה כלאה קוֹרְנְמן[2] בברסט ליטובסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). בשנת 1924 עלתה לארץ ישראל. היא התגלתה כשחקנית על ידי הבמאי משה הלוי, שחיפש שחקנים לתיאטרון האהל אותו הקים. היא כיכבה בתיאטרון "האהל" משנת 1925 עד לסגירתו ב-1969. דגנית הייתה לאשתו השנייה של הלוי (הראשונה הייתה חנה רובינא).

פרט לכישרון המשחק שלה, דגנית הייתה אף ציירת מחוננת, תלמידתו של יחזקאל שטרייכמן, והציגה בתערוכות רבות בארץ ומחוצה לה. כן כתבה ותרגמה פזמונים, ובהם "ריח דבש וריח מנטה" (תרגום) הידוע בביצועה של יפה ירקוני.

לאה דגנית הקליטה תקליט שירים בשם Songs of Israel עבור חברת קפיטול רקורדס. התקליט, שהופק בארצות הברית, מכיל שנים עשר שירים: נחמו עמי, באר שבע, לעמק, הורה מחודשת, עופי רוח, שיר הבוקרים, ההפלגה, שיר היין, הפרח הלבן, בחורים, אל תבכי, הורה נגב. התקליט - ללא ציון שנת ההקלטה.

באמצע שנות ה-60 החלה לצייר, וקיבלה סטודיו במתנה מעיריית תל אביב.

דגנית נפטרה לאחר מחלה ממושכת. היא נטמנה בבית העלמין קריית שאול. בתה הקימה על קברה מצבה בדמות אוהל, כפי שעשתה גם על קבר אביה.[3]

בתה של דגנית הייתה הזמרת אוהלה הלוי.

הצגות שבהן שיחקהעריכה

על תפקידה בהצגה "עולמו של פרץ" זכתה בפרס קלאוזנר מעיריית תל אביב. בנוסף שיחקה בהצגות: "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "המלך ליר", "החולה המדומה", "גם הוא באצילים", "נשי ווינדזור העליזות", "המשוגעת משאיו", "הורדוס ומרים", "דייגים", "אסתר המלכה", "בשפל", "הסערה", "יום הדין", "קולחוז של נשים", "הרופא על פרשת דרכים", ד"ר קנוק, "החתול והכנרית", "אהבה וקנאה", "דונה גרציה", "צימוק בשמש", "ליאונורה", "בנות חוה", "במעגל הנישואין" ואחרות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך על פי רשומה זו: לאה דגנית הלוי באתר חברה קדישא ת"א–יפו. לפי מקור אחר, היא ילידת 1904.
  2. ^ שמה המעוברת, "דגנית", מתייחס לשמה המקורי – "קורן" ביידיש פירושו דגן; הסיומת בצורת נקבה בשמות משפחה של נשים (כמו בשפות סלאביות) הייתה נוהג מקובל בתקופת היישוב וראשית ימי מדינת ישראל.
  3. ^ חיים נגיד, לאה דגנית: דיוקן עצמי, מעריב, 4 בדצמבר 1985.