לאה זליגר
לאה זליגר (1883 – 1953) הייתה פעילה להנחלת העברית, עורכת ומתרגמת ישראלית. ממקימות "הסתדרות נשים מזרחי".
 | |
| לידה |
24 בדצמבר 1883 סניאטין  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1953 (בגיל 69) בית השיטה, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| בן או בת זוג |
יוסף זליגר |
| צאצאים |
תקוה שריג |
  | |
ביוגרפיה עריכה
זליגר נולדה בעיר סניאטין שבמזרח גליציה (אוסטריה; כיום במחוז איוואנו-פרנקיבסק שבאוקראינה) ליוסף וטובה רוזנקראץ. היא קיבלה בבית חינוך דתי, חסידי לאומי[1]. היא נשלחה לחדר ללמוד יחד עם הבנים, בגיל חמש קראה בחומש ובגיל שמונה למדה משניות וגמרא. בגיל צעיר השיגה שליטה בעברית והייתה לשם דבר בכל הסביבה על שליטתה כנערה במכמני לשון העברית[2]. בגיל 14 התפרסם מאמר שלה בעיתון העברי "המגיד".
בשנת 1905 נישאה ליוסף זליגר. בשנים הראשונות לאחר נישואיהם חיו בעוני מחפיר וביחד עסקו בהפצת הרעיון הציוני והיו מעורכי "המצפה". זליגר כתבה בשבועון ותרגמה מכתבי בעלה[3] ואחיה.
באלול תרס"ז (1907) עלתה לארץ ישראל, בה נתמנה בעלה למנהל החדר המתוקן שנוסד ביוזמת חברי אגודת אחוה ביפו, שנקרא "תחכמוני". בגלל קשיים כלכליים של תחכמוני חזרו בני הזוג לפרנקפורט וקרקוב. בשנת תרע"ב ייסדו בקרקוב עיתון יומי עברי בשם "בת קול". בשנת 1914 עלו שוב לארץ ישראל, תחילה למושבה פתח תקווה ואחר כך לירושלים. בשנת 1915, נולדה בתה היחידה, תקוה (לימים תקוה שריג). בתחילת 1919 נתאלמנה מבעלה. היא התגוררה בשכונת גאולה בירושלים[4].
זליגר כתבה בכתב העת הירדן, בשנים 1919-1920, זיכרונות מימי מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל[5].
בשנת 1919 הייתה ממייסדות הסתדרות נשים מזרחי והייתה הנשיאה הראשונה של ההסתדרות. במסגרת ההסתדרות עסקה בסיוע לנזקקים והקימה בית מלאכה לצעירות[6]. כן הייתה מהמייסדות של בית צעירות מזרחי בירושלים. כן לימדה עברית לעולות חדשות. מטרת ההסתדרות הייתה מטרת תנועת המזרחי – "תחיית האומה בארצה וברוח תורתה"[7]. בסוף שנות ה-20 פעלה במועצת הארגונים לנשים העבריות[8].
זליגר דיברה נגד מתן זכות בחירה לנשים וביקשה לשמור לאישה את תפקידיה המסורתיים. כך כתבה[9]:
- "מקום האשה אינו על יד משוט המדיניות הגבוהה, אלא בשדה עבודה ההולמת לה ולתכונתה הנפשית, היינו בחינוך, בעבודת צדקה וחסד, ובהרמת המוסר בקרב הדור הצעיר על ידי השפעת דברים המתקבלים על הלב בכתב ובעל פה. חובתה היא להשניא בעיני בני הנעורים את המותרות, לחבב את העבודה והלמוד."
בעקבות הליכת בתה, תקוה, אשתו של נחום שריג ואמם של יוסף ורן שריג, לקיבוץ חילוני, היא פרשה מפעילות ציבורית. כך מתארת זאת בתה: "הליכתי לקיבוץ הביאה שבר גדול בחייה. אמנם, ידעה להעריך דביקותו של זולתה בצו מצפונו, אך המכאוב היה דוקר ומר וגרם לה לעזוב כליל את עבודתה הציבורית ולהסתגר בעבודת תרגום ועריכה של כתבי אחיה ואבי."
זליגר תרגמה את כתבי אחיה, ד"ר משה רוזנקרנץ, בהם הרומן "גד החוזה"[10]. כן הוציאה לאור את ספרי בעלה[11].
במשך שנים דאגה למסעדה של ישיבת מרכז הרב[12]. בשנות ה-30 עסקה בבניית בית הפועל המזרחי בירושלים[13] והיא נאמה בטקס חנוכת הבניין[14].
במשך עשר שנים התגוררה עם בתה בקיבוץ בית השיטה בה לימדה עברית וניסתה להשפיע על חברי הקיבוץ לשמור מצוות. בשנת 1953 נפטרה ונקברה בבית השיטה, ובשנת 1968 לאחר מלחמת ששת הימים הועברו עצמותיה להר הזיתים אל חלקת הכוללים א לצד בעלה .
לקריאה נוספת עריכה
- תקוה שריג, אמא אגדה, הקיבוץ המאוחד, 1980
קישורים חיצוניים עריכה
- לאה זליגר ע"ה, הצופה, 2 בנובמבר 1953
- פנחס גרייבסקי, הג' לאה זליגר, בתוך בנות ציון וירושלים-ספר זיכרון, תרפ"ט, עמ' 38-41, באתר היברובוקס
מכתביה:
- לאה זליגר, ראש השנה לאילנות, המצפה, 9 בפברואר 1906
- לאה זליגר, שתי אחיות, המצפה, 30 במרץ 1906
הערות שוליים עריכה
- ^ ר' יוסף רוזנקראנץ, הצופה, 18 במרץ 1941
- ^ זקן אחד, לזכרה של לאה רוזנקראנץ זליגר נ"ע, הצופה, 5 בנובמבר 1953
- ^ חקירה בדברי הימים מהזמן ההוה, המצפה, 11 בינואר 1907
- ^ השבת אבדה, דואר היום, 15 באוגוסט 1934
- ^ לילך רוזנברג-פרידמן, שמרנות פורצת דרך: לדמותן של מנהיגות ציוניות-דתיות בתקופת היישוב, עמ' 420, הערה 61
- ^ פייגא רחל וויס, הצופה, 26 בפברואר 1942
- ^ במחנה הנשים המזרחיות, המזרחי, 27 בינואר 1921
- ^ פתיחת הועידה של ה.נ.ע, דואר היום, 2 באפריל 1929
- ^ הנשים בקהליה הגרמנית, דואר היום, 4 בפברואר 1921
- ^ גד החוזה, דואר היום, 14 בנובמבר 1926
- ^ כתבי הרב ד"ר יוסף זליגר, ירושלים, תר"ץ, באתר היברובוקס
- ^ ירושלים, אזכרה, הצופה, 5 במרץ 1942
- ^ מלכה קארלסברג ע"ה, הצופה, 20 במאי 1940
- ^ בית הפועלים הדתיים בירושלים, הצופה, 23 בדצמבר 1937