לאוניד פסצ'ניק

ליאוניד לבנוביץ' פסצ'ניקאוקראינית: Леонід Іванович Пасічни; נולד ב-15 במרץ 1970) הוא המנהיג של הרפובליקה העממית של לוהנסק. בין השנים 2014 ל-2017 כיהן כשר לביטחון המדינה של הרפובליקה.[1][2][3][4]

לאוניד פסצ'ניק
Леонід Іванович Пасічник
לידה 15 במרץ 1970 (בן 53)
לוהנסק, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של לוהנסק
השכלה Donetsk High Military Political School of Engineering and Communication Forces עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה רוסיה המאוחדת
главалнр.рф
ראש הרפובליקה העממית של לוגנסק ה־3
24 בנובמבר 2017 – מכהן
(6 שנים ו־14 שבועות)
פרסים והוקרה
מדליית השירות הצבאי של אוקראינה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

אביו של פסצ'ניק היה מפקח של המשטרה הפיננסית הסובייטית במשך 26 שנה. בשנת 1975 משפחת פסצ'ניק עברה למגדן אשר במזרח הרחוק הרוסי,[4] היכן שאביו של ליאוניד פעל בתחום מכרות הזהב המקומיים.[3]

פסצ'ניק קיבל את השכלתו במכללה הצבאית-פוליטית של דונצק ועבד בשירות הביטחון האוקראיני במחוז לוהנסק במחלקת הפיקוח על המסחר.[4] וכאחראי על מחוז סטחנוב.[3] ב-15 באוגוסט 2006 התפרסם בזכות תפיסה של סחורות מוברחות בשווי של 1.94 מיליון דולר ועל סירובו לקבלת שוחד.[4][3]

במרץ 2007 קיבל מנשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו את מדליית השירות הצבאי של אוקראינה עבור "גילוי של יושרה ומקצועיות במילוי חובתו".[3]

בשנת 2014 צידד במהפכה של הרפובליקה העממית של לוהנסק וב-9 באוקטובר 2014 מונה לשר לביטחון המדינה של הרפובליקה.[4][3]

ב-21 בנובמבר 2017, גברים חמושים במדים לא מסומנים תפסו עמדות במרכז לוהנסק במה שנראה כמאבק כוחות בין ראש הרפובליקה איגור פלוטניצקי לבין שר הפנים איגור קורנט.[5][6] שלושה ימים לאחר מכן קבע אתר הרפובליקה כי פלוטניצקי התפטר "מסיבות בריאותיות. פציעות מלחמה מרובות, והשפעות של פציעות פיצוץ עשו את שלהם".[7] באתר נכתב כי פסצ'ניק מונה למנהיג בפועל עד הבחירות הקרובות. כלי תקשורת ברוסיה דיווחו כי פלוטניצקי נמלט מהרפובליקה הלא מוכרת ב-23 בנובמבר 2017 לרוסיה.[8] ב-25 בנובמבר אישרה מועצת העם של הרפובליקה, המונה 38 חברים, בפה אחד את התפטרותו של פלוטניצקי.[9] פסצ'ניק הצהיר על דבקותו בהסכמי מינסק, וטען כי "הרפובליקה תבצע באופן עקבי את ההתחייבויות שנלקחו על פי הסכמים אלה".[10] ב-30 במרץ 2018 הצהיר פסצ'ניק "הניסיון שלנו (של הרפובליקה) יכול לעזור לכל מחוזות אוקראינה להשיג בסופו של דבר חופש ועצמאות, ואז נוכל יחד להכריז על אוקראינה חדשה שבה נציגים של לאומים ותרבויות שונות יחיו בחופשיות.[11] במפגש עם תושבי הרפובליקה בקיץ 2019 פסצ'ניק הצהיר: "זה לא אומר שנחזור לאוקראינה. זו הדרך היחידה לעצור את הטירוף הזה, המלחמה הזאת. צריך להבין שאנחנו, כמדינה ריבונית נהיה כמדינה בתוך מדינה, זה יהיה המעמד המיוחד שלנו.[12]

ב-6 בדצמבר 2021 הפך פסצ'ניק לחבר במפלגת השלטון רוסיה המאוחדת, יו"ר רוסיה המאוחדת, דמיטרי מדבדב, העניק לו באופן אישי את כרטיס המפלגה שלו במהלך הקונגרס השנתי של המפלגה במוסקבה.[13]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא לאוניד פסצ'ניק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Леонид Пасечник стал и.о. главы ЛНР, ТАСС
  2. ^ Луганский Информационный Центр – Анатолий Антонов возглавил Министерство госбезопасности ЛНР, lug-info.com (ברוסית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Espreso.tv, Бывший СБУшник, которому дал медаль Ющенко. Кто такой новый главарь "ЛНР", espreso.tv, ‏24 בנובמבר 2017 (ברוסית)
  4. ^ 1 2 3 4 5 Кто такой Пасечник и какой конфликт был у него с Плотницким » ДНР24 - Новости ДНР, Донецкая Народная Республика, web.archive.org, ‏24 בנובמבר 2017
  5. ^ Kremlin 'Following' Situation In Ukraine's Russia-Backed Separatist-Controlled Luhansk, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  6. ^ Luhansk coup attempt continues as rival militia occupies separatist region, The Independent, ‏22 בנובמבר 2017 (באנגלית)
  7. ^ "Ukraine rebel region's security minister says he is new leader". Reuters (באנגלית). 2017-11-24. נבדק ב-2022-01-25.https://www.rferl.org/a/ukraine-russia-luhansk-separatist-leader-plotnitsky-resigns/28875414.html
  8. ^ Захар Прилепин встретил главу ЛНР в самолете в Москву, Meduza (ברוסית)
  9. ^ Народный совет ЛНР единогласно проголосовал за отставку Плотницкого, www.mk.ru (ברוסית)
  10. ^ Lugansk People’s Republic head resigns, TASS
  11. ^ В ЛНР заявили о готовности поделиться опытом с другими областями Украины, РИА Новости, ‏20180330T1324 (ברוסית)
  12. ^ The Ukrainian Week, Donbas: The new repertoire, The Ukrainian Week, ‏28 בספטמבר 2019
  13. ^ The Times, Ukraine conflict: Putin invites separatist leaders into his party, The Times, ‏6 בדצמבר 2021