לאו השישי

אפיפיור

האפיפיור לאו השישילטינית: Leo VI;‏ 88012 בפברואר 929) היה האפיפיור במשך שבעה חודשים בלבד, מ-9 ביוני 928 ועד מותו בפברואר 929. תקופת שלטונו הייתה בתקופה הידועה בשם "האובסקורום".

לאו השישי
Leo PP. VI
לידה 880
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה דצמבר 928? (בגיל 48 בערך)
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת פטרוס הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־123
9 ביוני 92812 בפברואר 929
(35 שבועות ו־4 ימים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

לאו השישי נולד בשנת 880 למשפחה רומאית,[1] ואביו היה כריסטופורוס, שהיה פרימיצ'ריוס תחת האפיפיור יוחנן השמיני בסביבות שנת 876. המסורת מספרת שהוא היה בן למשפחת סנגויני.[2] מיד לפני בחירתו לאפיפיור, לאו שימש כקרדינל-כומר של כנסיית סנטה סוזאנה.[3]

ליאו נבחר לאפיפיור בסביבות יוני 928, בתקופה של אנרכיה.[3] הוא נבחר על ידי הסנטריקס מרוזיה, שהשתלטה על רומא באמצעות שליטתו של בעלה גידו, מרקיז טוסקנה, והורתה על כליאתו וקודמו של קודמו של לאו, האפיפיור יוחנן העשירי.[4]

במהלך שלטונו הקצר, לאו אישר את החלטות הסינוד של ספליט.[3] הוא השלים את חקירות קודמו על המצב הכנסייתי בדלמטיה, והחל לתת את הפליום ליוחנן, הארכיבישוף של סאלונה, וציווה על כל הבישופים של דלמטיה לציית לו. הוא גם ציווה על ההגמון של נונה ואחרים להגביל את עצמם לשטח הדיוקסיה שלהם.[5] לאחר מכן הוא הוציא איסור על קסטרטו להיכנס לאיחוד הנישואין.[6] הוא גם פנה לעזרה נגד הפושטים הערבים שאיימו על רומא, וקבע כי "מי שמת נאמן במאבק הזה לא יראה את עצמו מסורב להיכנס לממלכה השמימית".[7]

לאו נפטר ב-12 בפברואר 929, ונקבר בבזיליקת פטרוס הקדוש, והאפיפיור סטפנוס השביעי נבחר במקומו.[3]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא לאו השישי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Platina, Bartolomeo (1479), The Lives of the Popes From The Time Of Our Saviour Jesus Christ to the Accession of Gregory VII, vol. I, London: Griffith Farran & Co., p. 247, נבדק ב-2013-04-25
  2. ^ Georgina Masson, The Companion Guide to Rome (1980), page 177
  3. ^ 1 2 3 4 Mann, page 188
  4. ^ Mann, pgs. 163-164
  5. ^ Mann, page 168
  6. ^ Medical problems of performing artists, Volume 13 (1998), page 151
  7. ^ Pierre Riché, The Carolingians: A Family Who Forged Europe (1993), page 311


הקודם:
יוחנן העשירי
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
סטפנוס השביעי