לאו השלושה-עשר
לאו השלושה עשר (2 במרץ 1810 - 20 ביולי 1903) היה האפיפיור ה-256 של הכנסייה הקתולית.
 | |||||
| פורטרט של האפיפיור לאו השלושה-עשר מ-1878 | |||||
| לידה |
2 במרץ 1810 קארפינטו רומאנו, האימפריה הצרפתית הראשונה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 ביולי 1903 (בגיל 93) רומא, ממלכת איטליה  | ||||
| מדינה |
ממלכת איטליה  | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו | ||||
| השכלה |
Pontifical Ecclesiastical Academy, האוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית | ||||
| עיסוק |
כומר קתולי, דיפלומט | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
ביוגרפיהעריכה
הוא נולד ב-2 במרץ 1810 בעיר קארפינטו רומאנו, למשפחת הרוזנים האיטלקית מבית פצ'י. שמו המלא היה וינצ'נצו ג'ואקינו רפאלה לואיג'י פצ'י (Vincenzo Gioacchino Raffaele Luigi Pecci).
בסיום לימודי התאולוגיה והמשפט בסמינר הקתולי בעיר ויטרבו מונה פצ'י לתפקיד נונציו (שגריר מדינת האפיפיור) בבלגיה בשנת 1843. שלוש שנים לאחר מכן קודם לתפקיד הבישוף של העיר פרוג'ה באיטליה. בתחילת שנת 1878 מונה לתפקיד הבכיר בהיררכיה הכנסיתית, כראש לשכת האפיפיור פיוס התשיעי. שמונה חודשים לאחר המינוי לתפקיד זה נבחר לכהן כאפיפיור לאחר מותו של קודמו בתפקיד.
לאו השלושה עשר המשיך את מדיניות קודמו בכל הקשור ליחס העוין לאיחוד איטליה. הוא נחשב לאחד האפיפיורים האינטלקטואליים, וכמי שזכויות הפועלים והעובדים היו חשובים לו ביותר - כפי שבא לידי ביטוי באנציקליקה Rerum novarum שפרסם ב-1891.
לאו השלושה עשר היה האפיפיור המבוגר ביותר שכיהן בתפקיד (מת בגיל 93). תקופת כהונתו היא השלישית באורכה (אחרי קודמו בתפקיד פיוס התשיעי והאפיפיור יוחנן פאולוס השני).
ב-20 ביולי 1903 מת לאו השלושה עשר ברומא, ואחריו נבחר לאפיפיור פיוס העשירי.
