לאו פון קלנצה
פרנץ קארל לאופולד פון קְלֶנְצֶה (גרמנית: Franz Karl Leopold von Klenze; 29 בפברואר 1784, ליד שלאדן – 27 בינואר 1864, מינכן) היה אדריכל, צייר, וסופר גרמני שפעל במאה ה-19, אשר נחשב למייצג הבולט ביותר של סגנון "התחייה היוונית" באדריכלות.
![]() | |
לידה |
29 בפברואר 1784 שלאדן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ![]() |
---|---|
פטירה |
26 בינואר 1864 (בגיל 79) מינכן, ממלכת בוואריה ![]() |
מקום קבורה |
בית הקברות הדרומי העתיק במינכן ![]() |
תקופת הפעילות |
1800–1864 (כ־64 שנים) ![]() |
תחום יצירה |
אדריכלות, ציור, ספרות ![]() |
זרם באמנות |
אדריכלות נאו-קלאסית ![]() |
הושפע על ידי |
פרידריך גילי ![]() |
יצירות ידועות |
Cathedral Basilica of St. Dionysius the Areopagite, בוואריה, פרופילאה ![]() |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג |
Felicitas Blangini-Klenze ![]() |
![]() ![]() |
חייו
עריכהפון קלנצה למד אדריכלות באוניברסיטאות של ברלין ופריז. בין השנים 1808–1813 שימש כאדריכל החצר של מלך וסטפאליה. בשנים שלאחר מכן עבר לבוואריה, ובשנת 1816 מונה כאדריכל החצר של לודוויג הראשון, מלך בוואריה. הוא תכנן עבור לודוויג הראשון מבנים רבים במינכן בסגנון הניאו קלאסי.
פון קלנצה הושפע מהערצתו של פטרונו להלניזם, והשפעה זו באה לידי ביטוי מוחצן ביצירתו האדריכלית.
עם הכרזת עצמאותה של יוון המודרנית זימן בנו של לודוויג הראשון, אותון, מלך יוון, את פון קלנצה לאתונה במטרה לתכנן אותה מחדש בסגנון הבנייה של יוון העתיקה.
שמו של פון קלנצה וסגנונו המשיכו להתפרסם, והוא הוסיף וקיבל על עצמו עבודות תכנון אדריכלי משליטים באירופה. כך למשל מונה בידי ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה לתכנן את מוזיאון ארמיטאז' החדש שיציג את עתיקות יוון, רומא ומצרים.
פון קלנצה השתמש בכישוריו כצייר אומן בשירטוטי המבנים שלו. הוא הרבה לצייר מבנים עתיקים כמודל מוקדם לתכנון האדריכלי שביצע. במשך כל השנים הקפיד להשתלם באדריכלות העת העתיקה של יוון ורומא, והשתתף בחשיפות ושחזורים של מבנים מן התקופה שריתקה אותו.
יצירתו
עריכהבין יצירותיו המפורסמות ביותר ניתן למנות את:
- במינכן:
- הגליפטותק (Glyptothek; מוזיאון)
- הפינקוטק הישן (Alte Pinakothek; מוזיאון)
- הרזידנץ של מינכן (Münchner Residenz; ארמון)
- הפרופילאה של מינכן (שער מפואר)
- מקדש ולהאלה (היכל זיכרון ברגנסבורג)
- הארמיטאז' החדש (מוזיאון בסנט פטרסבורג, רוסיה)
לקריאה נוספת
עריכה- Adrian von Buttlar: Leo von Klenze. Leben – Werk – Vision. C. H. Beck, München 1999, ISBN 3-406-45315-5. / 2. Auflage, C. H. Beck, München 2014, ISBN 978-3-406-66364-2.
- Adrian von Buttlar: Leo von Klenze. Führer zu seinen Bauten. Deutscher Kunstverlag, Berlin 2016, ISBN 978-3-422-07274-9.
- Florian Hufnagl: Leo von Klenze und die „Sammlung architectonischer Entwürfe“. (als Nachdruck der in der Cotta’schen Verlagsbuchhandlung 1830–1850 erschienenen Ausgabe) Wernersche Verlagsgesellschaft, Worms 1983, ISBN 978-3-88462-017-5 / ISBN 978-3-88462-022-9.
Ursula Muscheler: Leo von Klenze – der Fürstendiener. In: Ursula Muscheler: Die Nutzlosigkeit des Eiffelturms. Eine etwas andere Architekturgeschichte. C. H. Beck, * München 2005, ISBN 3-406-52799-X, S. 148–157.
- Winfried Nerdinger, S. Hildebrandt, T. Weidner, U. Steiner: Leo von Klenze. Architekt zwischen Kunst und Hof 1784–1864. Prestel, München 2002, ISBN 3-7913-2292-3.
- Marina Schneede: Leo von Klenzes „Anweisung zur Architectur des christlichen Cultus“. München 1974.
- Rudolf Wiegmann: Der Ritter Leo von Klenze und unsere Kunst. Schreiner, Düsseldorf 1836.
קישורים חיצוניים
עריכה- לאו פון קלנצה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)