פתיחת התפריט הראשי

לאקי לוצ'יאנו

מראשי עולם הפשע בארצות הברית

צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו (Charles "Lucky" Luciano; נולד בשם סלבטורה לוּקניה) (24 בנובמבר 189726 בינואר 1962) הוא מהמאפיונרים האיטלקים הבולטים אשר פעלו בניו יורק וממייסדי הפשע המאורגן בארצות הברית.

לאקי לוצ'יאנו
Charles «Lucky» Luciano
LuckyLucianoSmaller.jpeg
לידה 24 בנובמבר 1897
איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בינואר 1962 (בגיל 64)
נאפולי, קמפניה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה St. John Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פושע, capo dei capi עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Lucky Luciano signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ראשית חייועריכה

נולד בסיציליה ב - 1897, היגר לארצות הברית ב - 1906 והתערה בעולם הפשע הסיציליאני-אמריקני, הכרותו עם מאיר לנסקי החלה בתגרת רחוב ביניהם שלאחריה התיידדו.

ב-1927 הגרו לארצות הברית רבים מתושבי קסטלמרה שבסיציליה, מנהיגם היה סלבטורה מרנזנו, משהתבססו בניו יורק פרצה מלחמה בינם לבין כנופיית ג'ו מסריה, מלחמה זו נודעה בשם מלחמת הקסטלמרים, במהלך המלחמה לוצ'יאנו היה מהבכירים בצדו של ג'ו מסריה, ב-1929 נחטף לוצ'יאנו לרכב הוכה ונדקר והושלך לחוף הים כשהוא פצוע קשה, למרות פציעתו החלים וזכה מאז לכינוי "לאקי" (בר מזל).

ב-1931 תכנן עם ידידו לנסקי את השתלטות הדור הצעיר על המאפיה, וכצעד ראשון החליט לרצוח את מפקדו ג'ו מסריה, הוא הזמין אותו למסעדה וכאשר לוצ'יאנו הלך לשירותים נכנסה קבוצת אנשים ורצחה את מסרייה. הרוצחים היו קבוצה מעורבת של איטלקים ויהודים, כשעליהם נמנים אלברט אנסטסיה, בן סיגל, ויטו ג'נובזה וג'ו אדוניס.

עלייתו לשלטוןעריכה

מותו של מסריה איפשר למרנזנו להשתלט על המאפיה, הוא מינה את עצמו ל"בוס כל הבוסים" והכריז על לוצ'יאנו כסגנו, בשבועות שלאחר מכן כינס אספה בה התווה את עתידו של העולם התחתון, כל ארגוני הפשע האיטלקי חולקו לחמש משפחות[דרושה הבהרה], באותה הזדמנות נבחרה מועצה שתפקידה לגשר במריבות בין המשפחות, מרנזנו הכריז על שמות ראשי המשפחות, ולוצ'יאנו קיבל לידיו את השליטה בארגונו של מסריה. חצי שנה לאחר מכן החל לוצ'יאנו לחשוש שמרנזנו רוצה להיפטר ממנו ומחבריו, הוא שלח את לנסקי לתכנן את חיסולו של מרנזנו, לנסקי בחר קבוצה של פושעים יהודיים שאינם מוכרים לאנשיו של מרנזנו, ובמסווה של סוכני אלכוהול פדרלים הם נכנסו למפקדתו של מרנזנו, וירו בו למוות.

לאחר מותו השתלטו לנסקי ולוצ'יאנו על המאפיה ויצרו חוקים חדשים, המאפיה החלה לעבוד בשיתוף פעולה עם כנופיית פשע אחרות, ונוסדה מועצת מנהלים שההחלטות בה התקבלו בהצבעה. על חברי המועצה נמנו לנסקי, לוצ'יאנו, לואיס בוכהלטר, פרנק קוסטלו, ובן סיגל.

מעצר וגירושעריכה

ב-1936 נעצר לוצ'יאנו ובמשפט נידון למעצר של שלושים עד חמישים שנה, לנסקי ידידו הבטיח לשחררו. במלחמת העולם השנייה רקם לנסקי עסקה, לפיה לוצ'יאנו יסייע לפלישה האמריקנית לסיציליה על ידי קשריו עם חברי המאפיה בסיציליה, ותמורת זה ישוחרר מהכלא, ואכן ב-1946 שוחרר לוצ'יאנו וגורש מארצות הברית לאיטליה. הוא מת בגיל 64 מבעיית לב.

בתרבותעריכה

ב-1973 יצא סרט על דמותו, בסדרה אימפריית הפשע גולמה דמותו על ידי וינסנט פיאצה. בסרט באגסי ביל גרהם משחק בתפקיד לוצ'יאנו. יש הטוענים כי דמותו של ויטו קורליאונה בסרט הסנדק מבוססת על דמותו של לוצ'יאנו.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • ריץ' כהן, יהודים קשוחים, תרגמה עפרה אביגד, הוצאת מודן, 1998.
  • מייק דש, המשפחה הראשונה: טרור, סחיטה והולדת המאפיה האמריקאית, תרגמה דבי אילון, ספרי עליית הגג, 2011.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לאקי לוצ'יאנו בוויקישיתוף