לא תענה ברעך עד שקר

לא תענה ברעך עד שקר הוא מצוות לא תעשה על נתינת עדות שקר. איסור זה הוא הדיבר התשיעי בעשרת הדיברות.

לא תענה ברעך עד שקר
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ', י"ב
משנה תורה ספר שופטים, הלכות עדות, פרק י"ז
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רפ"ה
ספר החינוך, מצווה ל"ז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקור האיסור ומהותועריכה

מקור איסור זה מופיע בספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב: "לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.

עדים זוממיםעריכה

  ערך מורחב – עדים זוממים

דין אדם שהעיד עדות שקר, מופיע בספר דברים, פרק י"ט, פסוקים ט"זכ"א. בפסוק מפורטת מצוות עשה העוסקת בענישת עדים אשר נמצא שהעידו עדות שקר, עדות שקר היא עדות של אדם שהודה או שהוכח שיש טעות בעדות עצמה. לדוגמא - נמצאה הוכחה שבעדות עצמה יש פרט לא נכון. העונש על עדות שקר הוא מלקות.

ישנו סוג נוסף המקביל לעדות שקר הנקרא 'עדים זוממים'. עדים זוממים הם עדים שהעידו עליהם שיש טעות לא בגוף העדות, אלא בעדים עצמם. לדוגמא - יגיעו עדים אחרים ויעידו שהעדים הזוממים היו איתם באותה שעה של הפשע, ולכן לא הגיוני שהם מעידים, זה נקרא הזמת עדות.

על פי התורה בית הדין מחיובים לנהוג בהם כפי שהיו שזממו לעשות בנאשם החף מפשע שהעידו עליו את עדות השקר.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.