לא תענה ברעך עד שקר
לא תענה ברעך עד שקר הוא מצוות לא תעשה על נתינת עדות שקר. איסור זה הוא הדיבר התשיעי בעשרת הדיברות.
| מקרא | שמות, כ', י"ב |
|---|---|
| משנה תורה | ספר שופטים, הלכות עדות, פרק י"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רפ"ה ספר החינוך, מצווה ל"ז |
  | |
מקור האיסור ומהותועריכה
מקור איסור זה מופיע בספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב: "לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
עדים זוממיםעריכה
ערך מורחב – עדים זוממים
דין אדם שהעיד עדות שקר, מופיע בספר דברים, פרק י"ט, פסוקים ט"ז–כ"א. בפסוק מפורטת מצוות עשה העוסקת בענישת עדים אשר נמצא שהעידו עדות שקר, עדות שקר היא עדות של אדם שהודה או שהוכח שיש טעות בעדות עצמה. לדוגמא - נמצאה הוכחה שבעדות עצמה יש פרט לא נכון. העונש על עדות שקר הוא מלקות.
ישנו סוג נוסף המקביל לעדות שקר הנקרא 'עדים זוממים'. עדים זוממים הם עדים שהעידו עליהם שיש טעות לא בגוף העדות, אלא בעדים עצמם. לדוגמא - יגיעו עדים אחרים ויעידו שהעדים הזוממים היו איתם באותה שעה של הפשע, ולכן לא הגיוני שהם מעידים, זה נקרא הזמת עדות.
על פי התורה בית הדין מחיובים לנהוג בהם כפי שהיו שזממו לעשות בנאשם החף מפשע שהעידו עליו את עדות השקר.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- הערך "לא תענה ברעך עד שקר", באתר המכלול
.jpg){kind=small}