בנזין (להקה)

להקת רוק ישראלית
(הופנה מהדף להקת בנזין)

בנזין היא להקת רוק ישראלית משפיעה, שפעלה למשך תקופה קצרה בתחילת שנות השמונים. הלהקה הוציאה במהלך שלוש שנות פעילותה, בין השנים 1982-1985, שני אלבומים שזכו להצלחה רבה. לאחר פירוקה, המשיך סולנה, יהודה פוליקר, בקריירה עצמאית ומצליחה.

בנזין
עטיפת התקליט הראשון של הלהקה "עשרים וארבע שעות"
עטיפת התקליט הראשון של הלהקה "עשרים וארבע שעות"
מוקד פעילות קריית חיים, ישראל
תקופת הפעילות 19821985 (כ־3 שנים)
סוגה רוק,רוק כבד
חברת תקליטים סי.בי.אס
חברים
יהודה פוליקר - גיטרה ושירה
בנימין "בנג'ו" קמחי - בס
יחיאל "קיטש" אמסלם - גיטרה
אלי חדד - תופים
יהודה פוליקר, סולן הלהקה ומלחין רוב שיריה

היסטוריה עריכה

חברי "בנזין", יהודה פוליקר (שירה וגיטרה), בנימין "בנג'ו" קמחי (בס), יחיאל "קיטש" אמסלם (גיטרה) ואלי חדד (תופים), ניגנו במסגרות שונות מאז סוף שנות ה-60, בעיקר באזור חיפה והקריות. ב-1970 היה פוליקר שותף להקמת להקת "הנמרים" (בה היה שותף גם קמחי)[1], ואחר כך הקים ב-1975, עם מיכה שובל את להקת "ברקת". הלהקה ניגנה בעיקר גרסאות כיסוי ללהיטים מהתקופה, והרבתה להופיע באירועים וחתונות, אך בין 1975 ל-1976 הקליטה גם שני תקליטונים מקוריים שכתב שובל[2]. ב-1980 הוזמן פוליקר להצטרף כנגן ללהקתו של צביקה פיק[3], אך חזר ללהקת "ברקת" אחרי מספר חודשים, עם סיום מסע ההופעות, נחוש להצליח בעצמו[1].פוליקר שלח קלטת עם גרסאות כיסוי ושני קטעים מקוריים של הלהקה, לכותב והמפיק יעקב גלעד, שכה התרשם ממה ששמע, עד שלדבריו התקשה להאמין שזהו חומר של להקה ישראלית. גלעד בא לאחת החזרות של הלהקה בקריות, והחליט לקחת אותה תחת חסותו[4].

גלעד הפך למלווה אמנותי של הלהקה, כתב עבורה שירים, וגם הציע שישנו את שם הלהקה לשם קליט יותר – "בנזין". הוא גם המליץ שחברי הלהקה יעברו לתל אביב, כדי להיות יותר קרובים לסצנת המוזיקה, ושיהפכו למוזיקאים במשרה מלאה. עד אז הופיעו בערבים באירועים וחתונות אך עבדו במשך היום, קמחי עבד בדואר, אמסלם עבד כטכנאי שיניים, חדד כצבע ופוליקר כספר[4]. בסוף 1981 עברו לתל אביב, חברת סי.בי.אס החתימה את הלהקה, והם הקליטו את תקליט השדרים הראשון שלהם "חופשי זה לגמרי לבד", שיצא לרדיו בפברואר 1982[5]. ביוני יצא לאור תקליט השדרים השני של הלהקה, "יום שישי", עם תחילת מלחמת לבנון הראשונה. הוא זכה להשמעות רבות ברדיו והגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הישראלי של רשת ג'[6].

אלבומה הראשון של "בנזין", "עשרים וארבע שעות", יצא ב-1 באוגוסט 1982 וכלל שורה של להיטים, כ"יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד", "גשם", ו"תני לי סיבה". את רוב שירי האלבום כתב גלעד והלחין פוליקר, שגם היה הסולן ברובם. יוצאי דופן היו השירים "גשם", שהלחין ושר אמסלם, ו"תני לי סיבה", שבו היה חדד הסולן. את השירים עיבדו חברי הלהקה במשותף עם גלעד, הטכנאי יעקב מורנו והזמרת יהודית רביץ[7]. האלבום היה להצלחה מסחרית גדולה ומכר למעלה מ-50,000 עותקים תוך ימים ספורים. השיר "יום שישי" נבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג', ובנזין זכתה בתואר "להקת השנה" של רשת ג' ובפרס "ורד הכסף" של העיתון "מעריב"[8]. עם צאת התקליט יצאה הלהקה לסיבוב הופעות[9].

לצד "תיסלם" הייתה "בנזין" להצלחה הגדולה של הרוק הישראלי בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. למרות הרושם שנוצר בתקשורת, כאילו הייתה תחרות בין הלהקות, הן שיתפו פעולה והופיעו מספר פעמים ביחד באותן השנים[10].

בשנת 1983 הקליטו חברי הלהקה את השיר "בית משותף", במסגרת השירותרום, כמו כן גם הקליטו באותה שנה את הקטע האינסטרומנטלי המצליח שלהם "שוטרים וגנבים", וכן את השיר "ביקור משפחתי" במסגרת מופע הילדים "חגיגה" (מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודית רביץ)[11].

חברי הלהקה החלו לעבוד על אלבומם השני, "משמרת לילה" בסוף 1983. במהלך הקלטת האלבום סבלו חברי הלהקה מקשיי פרנסה, הם חזרו לגור בקריות, וקמחי ואמסלם שהיו נשואים גם עבדו במקביל. פוליקר חזר לגור עם הוריו. למימון ההקלטות אף לקחו הלוואות[12][13]. בזמן הקלטת האלבום עזב אמסלם את הלהקה עקב חילוקי דעות על רקע מקצועי: אמסלם הלחין עבור אלבומה השני של הלהקה, "משמרת לילה", שלושה שירים, שבהם נועד להיות הסולן. לאחר שכבר הקליטו חברי הלהקה את אחד השירים, "פגע וברח", הוחלט שפוליקר ישיר את השיר ולא אמסלם, על מנת ליצור אחידות באלבום. מכיוון שאמסלם התנגד לכך, החליטו להוציא מהאלבום את שני השירים הנוספים שהלחין, ולהקליט את השיר "פגע וברח" מחדש, בלחן של פוליקר. אמסלם חש כי אינו מקבל מספיק ביטוי בלהקה, והחליט לעזוב[14]. כעבור שנים השתמש בלחן המקורי של השיר "פגע וברח" בשיר שכתב לסרט הקולנוע "צומת וולקן"[15]. באוגוסט 1984 יצאה האלבום לאור[16], באלבום נותרו שני שירים שבהם השתתף אמסלם בנגינה: "משמרת לילה", ו"בית משותף". את רוב השירים עיבדו יעקב גלעד וחברי הלהקה, ובחלקם השתתף בעיבוד גם טכנאי ההקלטה יעקב מורנו[13]. האלבום זכה להצלחה מסחרית קטנה יותר מהאלבום הראשון של הלהקה, ומכר קצת פחות מ-20,000 עותקים, בשנתיים לאחר שיצא[17]. הוא כלל את הלהיטים "משמרת לילה", "קחי אותי הביתה", "בית משותף", "אחרי הטלוויזיה (האש נמשכת)", "פנים אל מול פנים" והקטע האינסטרומנטלי "שוטרים וגנבים". באותה שנה זכתה בנזין פעם נוספת בתואר "להקת השנה".

לאחר יציאת האלבום השני לאור, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, שכלל הופעה משותפת עם אריאל זילבר בפסטיבל עיר הבירה באילת, לפני קהל של כ-50,000 צופים, בספטמבר 1984[18]. במקביל פוליקר החל לעבוד על תקליטו "עיניים שלי" ועל הפקת תקליט לגידי גוב[19].

בתחילת 1985, יצא התקליטון האחרון של הלהקה, "התחלה חדשה / סרט במקום". השיר "התחלה חדשה", שנכתב לכבוד מעבר תחנת הרדיו רשת ג' מ-AM ל-FM, היה לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה[20]. התקליטון סימן את סוף דרכה של הלהקה, אף על פי שבאופן רשמי לא הכריזו חבריה על פירוק. לאחר הצלחת תקליט הסולו הראשון של פוליקר "עיניים שלי", שיצא לאור בקיץ אותה שנה, חדלה הלהקה לפעול[21]. פוליקר יצא לסיבוב הופעות עם שירי אלבומו[22], במקביל קמחי וחדד הקימו להקה חדשה שניגנה גרסאות כיסוי[23]. קמחי חזר בתשובה כמה שנים אחר כך, ואילו חדד הצטרף ללהקת "הסיקסטיז"[24].

הלהקה התאחדה בהרכב מלא בדצמבר 1986 במסגרת ספיישל טלוויזיוני שהקליט פוליקר עבור הערוץ הראשון לאחר צאת התקליט עיניים שלי[17]. בנוסף הופיעה הלהקה בתוכנית של ערוץ 4 הבריטי על תעשיית המוזיקה בישראל, ושרה את השיר "התחלה חדשה" בגרסה באנגלית[25].

בשנת 1993 יצא אלבום אוסף של הלהקה, שבו נכלל השיר "התחלה חדשה" לראשונה על גבי אלבום[26].

ביוני 2010 התאחד ההרכב האחרון של הלהקה (פוליקר, קמחי וחדד) בהופעתו של פוליקר בתיאטרון קיסריה[27].

דיסקוגרפיה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 שרה דר ליבוביץ, הג׳טרה הוציאה אותו משם, חדשות, 27 במרץ 1992
  2. ^   בן שלו, יהודה פוליקר חוזר ל"בנזין" ומתחרט על כל השנים שבהן הסתיר והסתתר, באתר הארץ, 15 בינואר 2020
  3. ^ יוסי חרסונסקי, הפיצוצים של פיק, מעריב, 6 באוגוסט 1980
  4. ^ 1 2 יעקב בר און, הבנזין - להקת השנה, דבר, 23 בספטמבר 1982
  5. ^ "משלנו" - מצעד הפזמונים העבריים של גלי צה"ל, דבר, 26 במרץ 1982
  6. ^ "מקום בצמרת" - מצעד הפזמונים הישראלי - רשת ג' - קול ישראל, דבר, 19 באוגוסט 1982
  7. ^ יוסי חרסונסקי, בנזין באוקטן גבוה, מעריב, 1 באוגוסט 1982
  8. ^ להקת בידור: בנזין, מעריב, 7 באוקטובר 1982
  9. ^ יוסי חרסונסקי, להקת "בנזין" בהופעה חיה מצליחה לשחזר את הצליל של התקליט, מעריב, 7 באוקטובר 1982
  10. ^ יעקב בר-און, קקופוניה רדיופונית לא חינוכית ב"בית המורה", דבר, 30 בדצמבר 1982
    מנגנים ביחד, דבר, 11 בפברואר 1983
  11. ^ יעקב בר-און, חנוכה שמח לילדים, דבר, 7 בדצמבר 1982
  12. ^ איציק יושע, בנזין: הדמעות שבשיר - עכשיו בחיים, חדשות, 23 באוגוסט 1984
  13. ^ 1 2 יוסי חרסונסקי, הבנזין אזל ל"בנזין", מעריב, 31 באוגוסט 1984
  14. ^ אבי אורנן, נו אז מי ניצח?, באתר nrg‏, 28 בפברואר 2008
  15. ^ עכבר העיר, צומת וולקן, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2006
  16. ^ גידי אביבי, ביקורת - נוסעים העירה - 'משמרת לילה' - תקליט חדש של להקת בנזין, כותרת ראשית, 29 באוגוסט 1984
  17. ^ 1 2 איציק יושע, אחרי שנתיים, חדשות, 12 בדצמבר 1986
  18. ^ חיים נגיד, וודסטוק על חוף אילת, מעריב, 25 בספטמבר 1984
  19. ^ איציק יושע, בנזין לא נוסעים, חדשות, 18 בפברואר 1985
  20. ^ יהודה פרליקר כתב כשרשת ג' פרצה לאוויר בשידורי .F.M סטריאו, חדשות, 28 בפברואר 1985
  21. ^ מיכל קפרא, סלט יוני, מעריב, 23 באוגוסט 1985
  22. ^ נילי פרידלנדר, פוליקר בהיכל, מעריב, 22 בנובמבר 1985
  23. ^ צפנת לו-ירון, ישנים וטובים, חדשות, 28 בנובמבר 1985
  24. ^ גידי אביבי, הערב: נוסטלגיה מוסיקלית במועדונים בת"א, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2001
  25. ^ מנחם שיזף (לונדון), מוסיקה ישראלית בעיניים אנגליות, חדשות, 15 בדצמבר 1986
  26. ^ עמית שהם, הרעלת בנזין, חדשות, 2 באפריל 1993
  27. ^ נויה כוכבי, עכבר העיר, פוליקר מתכונן לקיסריה: הבוזוקי עוד זועם, באתר הארץ, 10 ביוני 2010