פתיחת התפריט הראשי
סמל להק הציוד

להק הציודראשי תיבות: לצ"ד) הוא יחידה ראשית במטה חיל האוויר הישראלי, המהווה את גוף המטה של המערך הטכני של חיל האוויר.

הלהק אחראי לתחזוקה ולפיתוח המערכות השונות שמפעיל החיל ושמירת מלאי החלפים עבור מערכות אלו. הלהק קובע את מדיניות האחזקה של מערכות החיל ומוביל את פעילויות התכנון, ההנדסה והפיתוח, שנערכות בתעשיות בארץ ובחו"ל וביחידות חיל האוויר. פעילויות האחזקה מתבצעות בהנחיית אנשי הלהק על ידי הטכנאים בטייסות ובבסיסים.

ראש הלהק הוא קצין בדרגת תת-אלוף מהמערך הטכנולוגי של החיל, והוא מכונה רלצ"ד (ראשי תיבות של "ראש להק הציוד").

ראש להק הציוד משמש כמפקד להק הציוד, מפקד יחידות האחזקה בדרג ד', יחידת הלוגיסטיקה ויחידת התכנה של חיל האוויר, ומהווה קצין החיל הראשי לכלל הנושאים הטכניים, ההנדסיים והלוגיסטיים. בנוסף, מופקד על הפיתוח המקצועי של כלל אנשי המערך הטכני – קצינים, נגדים, חיילים ואזרחים עובדי צה"ל.

ראש להק הציוד הנוכחי (מיולי 2017) הוא תא"ל שמעון צנציפר.

תוכן עניינים

יחידות הלהקעריכה

מחלקות המטה
מחלקת מטוסים אחראית בתחומי האחזקה והלוגיסטיקה של כלי הטיס המאוישים.
מחלקת חימוש והגנ"א אחראית בתחומי האחזקה וההנדסה, הלוגיסטיקה והפיתוח במערכי החימוש, ההגנה האווירית, ואמצעים מיוחדים.
מחלקת כטמ"מ, מודיעין ול"א אחראית בתחומי האחזקה והלוגיסטיקה של כלי הטיס המאוישים מרחוק, מודיעין ול"א.
מחלקת תאו"ם (תכנון, איכות ומשאבים) גוף המטה של לצ"ד, אחראית על מדיניות הלוגיסטיקה, ניהול הפרויקטים ומובילה את ניהול משאבי המערך הטכני ותהליכים רוחביים
מחלקת הנדסת מערכות אחראית על קיום מערכות האוויוניקה, תקשורת אווירית וניווט, מערכות תקשוב ומולטימדיה, מערכות המיתוג, המאמנים וביצוע הנדסת מערכת לקביעת ארכיטקטורה.
מחלקת הנדסת כלי טיס אחראית בתחום האחזקה, ניהול הפרויקטים והנדסת פלטפורמת כלי הטיס, מובילה את תחום מדעי הטיסה, תאלמ"ג, מערכות מכניות וחשמליות ובקרת טיסה.
מחלקת תוכניות מטוסים אחראית על ניהול ומימוש תוכניות רכש מרכזיות של פיתוח וקליטת כלי טיס ומערכות נלוות.
מחלקת הנדסת תשתיות ובינוי אחראית בתחומי האחזקה, ההנדסה ובניין הכוח של התשתיות וציוד הקרקע.
גופי ביצוע ברמת החיל
אופק יחידת התוכנה והמחשוב האחראית על פיתוח ותחזוקת מערכות מחשוב מבצעיות, אחזקתיות ולוגיסטיות.
לה"ב (לוגיסטיקה, הנדסה ובקרה) יחידת הביצוע ללוגיסטיקה בחיל, אחראית גם על השליטה התחזוקתית המרכזית. נוסדה ב-26.2.04, כוללת 3 ענפים ו-4 יחידות שדה אשר הועברו אליה לאחר איחוד מחלקת תחכ"ל ובס"א 18. כמו כן לה"ב כולל את יחק"ל (יחידת קישור והלוגיסטיקה) שמיזגה לתוכה את יקת"א (יחידת קישור תעשיות אזרחיות).
יחידת האחזקה האווירית (יא"א 22) דרג ד' למטוסים ולפריטים אווירו-מכניים
בסיס 108 (בית מלאכה לציוד אלקטרוני) דרג ד' אלקטרוניקה וחימוש, האחראית על אחזקה ופיתוח של ציוד אלקטרוני. כוללת את יחידת מתנ"מ 5656 (מרכז תחזוקת נשק ומערכות), האחראית על אחזקת נשק מונחה בדרג ד.


היסטוריהעריכה

שנות ה-1940עריכה

המערך הטכני של חיל האוויר החל כאגף אפסנאות, אגף החזקה והנדסה ושירות הבינוי.

אגף האפסנאות היה אמון על תכנון רכישת הציוד וניהול המלאי שנקלט בחיל, כמו כן הגדיר את נוהלי אחזקת חלקי חילוף וציוד במחסני הטייסת.

אגף האחזקה וההנדסה במטה החיל טיפל בכל תפקידי המטה הנוגעים לתחזוקת מטוסים ולפיקוח על המחלקות הטכניות בשדות התעופה ובבסיסים השונים – בעיות הנדסיות שהתעוררו בקשר למטוסי החיל, הכנסת שינויים בהם, התאמת חימוש וכדומה. האגף קבע נוהלי עבודה מסודרים, שהתבססו בעיקרם על מה שהיה נהוג בחיל האוויר המלכותי.

מחלקת חימוש אווירונים, שהשתייכה באותה עת ל"וועדת המחקר שליד ראש המטה" עסקה במציאת דרכים יעילות ובטוחות לנשיאת פצצות על המטוסים הקלים.

מחלקת עבודות עסקה בתכנון פרויקטי בינוי להחזקת שדות תעופה ומתקנים של חיל האוויר.

עם ארגון חיל האוויר באוקטובר 1949, וגיבוש המבנה הארגוני, הוקמו מספר אגפים וביניהם "אגף הציוד" בראשותו של אליעזר בודנקין, אליו הוכפפו אגף ההחזקה וההנדסה ואגף האפסנאות שהפכו למחלקות.

האגף כלל שש מחלקות: תקציבים ורכש, אפסנאות, בינוי, תחבורה ומחלקת המהנדס הראשי, אליה הוכפפו המחלקות הנדסה, החזקה ואספקה טכנית. במקביל פעלה מחלקת המהנדס הראשי, בראשותו של ד"ר אריך שצקי.

שנות ה-1950עריכה

ב-1952 נערכה רפורמה במטה החיל והאגפים הפכו למחלקות, באוגוסט 1955 הוקמה מחלקת הציוד (מצ"ד) ותחת אחריותה אוחדה גם מחלקת המהנדס הראשי[1]. בראש המחלקה עמד קצין בדרגת אלוף-משנה שכונה רמצ"ד.

אחריות אגף הציוד עברה למחלקת אפסנאות. מחלקה זו הייתה אחראית על ענייני רכש, ייצור החזקת חלפים, דלק, בינוי ורכב ומחלקת המהנדס הראשי על אחזקת המטוסים, מערכות ומחקר ופיתוח. בשנות החמישים עסקה מחלקת ציוד בתכנון חימוש המטוסים, פיתוח אמצעים לעצירת פצצות מיוחדות ורקטות, פיתוח רקטות אוויר-קרקע בעלות יכולת ראש חודר שריון וראש נפיץ. הפיתוח הוגדר על ידי המחלקה והועבר למימוש באגף מחקר ותכנון של משרד הביטחון.

המחלקה עסקה גם בתכנון יכולות הצנחה, ותכנון התקנת מצלמות במטוסים השונים לצורך ביצוע טיסות צילום.

שנות ה-1960עריכה

בשנות השישים כללה מחלקת ציוד שבעה ענפים: מצ"ד 1 – לוגיסטיקה, ארגון והנדסת שיטות, מצ"ד 2 – אחזקת מטוסים, מנועים וציוד בדיקה, מצ"ד 3 – תיאום תחזוקה וציוד קרקע, מצ"ד 4 – פיתוח הנדסי, מצ"ד 5 – חימוש אווירי, מצ"ד 6 – אפסנאות כללית, מצ"ד 7 – אלקטרוניקה וקצין בינוי חילי.

לאור הגידול העצום שחל בתחום האלקטרוניקה בחיל, פוצל ענף האלקטרוניקה לשלושה ענפים: מצ"ד 7 – ציוד קשר, בקרה ושליטה וציוד קרקעי, מצ"ד 8 – ציוד בקרת ירי, מצ"ד 9 – מערכות אלקטרוניות וציוד לוחמה אלקטרונית.

ב-1963 הוקם ענף הייצור, שמטרתו הייתה ליזום ייצור מקומי של מערכות שלמות וחלקי חילוף, ולהנהיג בתעשיות בארץ את התקנים המחמירים שנהוגים בייצור ציוד צבאי ואבטחת איכותו.

ב-1967, כתוצאה מהאמברגו הצרפתי שהוטל על ישראל, הובילה מחלקת הציוד פרויקט קו הרכבה למטוסי רעם שאספקתם עוכבה. המטוסים עברו הסבות וכללו מספר מערכות שאופיינו על ידי מצ"ד – מערכת שחרור חימוש משופרת, מערכת ל"א, מערכת זיהוי ועוד.

כלקח ממלחמת ששת הימים הוחלט על הקמת יחידת שליטה מרכזית במצ"ד, שתקבל דיווח שוטף בזמן אמת לגבי שמישות המטוסים, רמות המלאי והצריכה של דלק, חמצן, חימוש וכדומה.

לאחר המלחמה הוקמו ענפים נוספים במצ"ד: מצ"ד 10 – ציוד בקרה ושליטה וציוד מכ"ם, מצ"ד 11 – ציוד ביטחון והצלה, מצ"ד 12 – ציוד נ"מ, יצמ"ח 231 – הרחבת ענף הייצור ליחידה לשם הרחבת הייצור המקומי.

שנות ה-1970עריכה

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 גדלה מחלקת ציוד במידה ניכרת.

בראשית שנות השבעים, במסגרת ארגון מחדש שהנהיג מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, הוחלט על הפיכת מחלקת הציוד ללהק.

במלחמת יום הכיפורים הופעלה לראשונה יחידת השליטה המרכזית יש"מ 666. להק הציוד הנהיג תפיסה של מערך חירום לתיקון מטוסים בלחימה, שמומש על ידי הקמת דרג אחזקה מתקדם בתוך בסיסי הטיסה.

לאחר המלחמה, עסק להק הציוד בבניית המערכת הלוגיסטית בחיל ובטיפול ברכש ופיתוח מערכות נשק.

שנות ה-1980עריכה

בתחילת שנות השמונים הייתה קליטה מואצת של כלי טיס שונים בחיל – מסוקי ומטוסי קרב. להק הציוד היה אחראי על חיפוש פתרונות למספר רב של מסוקים שפועלים מחוץ לבסיסי הקבע שלהם.

היקפי התקציב הגדלים, בד בבד עם הכנסת היבטי חסכון בשל אילוצי קיצוץ תקציביים, הובילו להכנסת מקצוע חדש בלהק הציוד – ניהול תקציבים. להק הציוד החל לתכנן ולנצל את התקציב בצורה אופטימלית, תוך חישוב עלות תחזוקה שוטפת וניצול מיטבי של התקציב לטובת התכונות המבצעיות של הציוד. נקבעו מודלים הסתברותיים מתקדמים לתכנון רכש וחלפים תוך ראייה של חסכון כלכלי.

בתקופה זו הוביל להק הציוד מספר פרויקטים גדולים לקליטת נשק מונחה ומערכות ל"א מתקדמות וציוד מכ"ם חדיש. כמו כן, הושקעו מאמצים גדולים בשיפור אמינות הציוד.

ממשלת ישראל החליטה על פרויקט פיתוח מטוס קרב ישראלי "לביא". להק הציוד ונושאי התחזוקה של המטוס החדש שולבו בעבודה מהרגע הראשון, כך שנושאי התחזוקה, האמינות והבטיחות הוגדרו בעדיפות מתחילת הפרויקט. אפיון המטוס הישראלי בוצע על ידי ענף תיכון אווירונאוטי, שנציגיו צורפו למנהלת הפרויקט. המטוס נגנז לבסוף על ידי ממשלת ישראל.

שנות ה-1990עריכה

בתחילת העשור, ובעקבות פרשת רמי דותן, שם להק הציוד דגש על התווית מדיניות של שקיפות והסדרת סמכויות בתהליכי רכש.

בעקבות מלחמת המפרץ הוחלט על שיתוף פעולה בין ישראל וארצות הברית לפיתוח טיל-נגד-טיל. חיל האוויר היה שותף בתהליך הפיתוח, שהובל בלהק הציוד.

כמו כן, הותנע פרויקט של ביצוע בלוק פיתוח אוויוני אחוד למטוס הברק, ובקונספט מהפכני נמסרה גרסת התכנה הישראלית לידי האמריקאים לטובת שילובה במטוס הסופה שהיה בשלבי פיתוח.

בשנים אלו חל שדרוג משמעותי של נושא האיכות במערך הטכני. להק ציוד קידם נושא זה בין היתר באמצעות הסמכות למדדי איכות אזרחיים – ISO 9000 ותקני איכות נוספים ממכון התקנים.

שנות ה-2000עריכה

המערך הטכני ביצע מעבר מתפיסת עבודה מקצועית בחלוקה לעולם תוכן, לתפיסת עבודה מערכתית לפי מטוסים ומערכות נשק – טיפול ממוקד ושלם למערכות הנשק המרכזיות. שינוי התפיסה לווה בשינוי ארגוני שמומש במטה לצ"ד ביוני 2001, שעיקרו היה הפרדת האחזקה מההנדסה וחיבורה ללוגיסטיקה. הוקמו ענפים מקצועיים לפי סוגי משקים עיקריים (מטוסים, תובלה, מסוקים ועוד) שכללו פונקציות אחזקה ולוגיסטיקה. בתחילת שנות ה-2000 נכנס לפעילות מבצעית מערך הכטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש, לימים – כלי טיס מאויש מרחוק, כטמ"מ) והוקמה מחלקת כטב"מ במטה.

הלוחמה הרשתית והנדסת המערכות המשיכו להתפתח, חיל האוויר קלט מערכות רשת רבות שנכנסו לפעילות מבצעית. כמו כן, התעורר צורך להתאים את להק הציוד בצורה שתאפשר שהשילוביות והקישוריות בין הגורמים השונים יהיו מיטביים.

בשנת 2009 הוקמה מחלקה הנדסית בעלת התמחות בתחום האלקטרוניקה, מחלקת הנדסת מערכות, שהוגדרה כ"מהנדס האלקטרוניקה הראשי" של החיל.

שנות ה-2010עריכה

בשנת 2011 מערכת כיפת ברזל הוכרזה כמבצעית, ולהק הציוד קבע את מדיניות האחזקה והלוגיסטיקה והנחה את גופי השדה למתן מענה אחזקתי לכל מערכות הנשק.

בשנת 2012 במהלך מבצע "עמוד ענן" מיקד להק הציוד את מאמצו בהרחבת יכולות ההגנ"א, וסוללה נוספת לכיפת ברזל הוצבה בתוך לילה אחד.

במבצע "צוק איתן" הוביל להק הציוד פרויקט הכנסת כטמ"מ חדש לפעילות מבצעית, ניהול לוגיסטי ואחזקתי של סוללות כיפת ברזל ובוצעו שינויי תוכנה במערכת עקב צרכים מבצעיים שהתגלו בלחימה, כמו כן הגדיר והנחה על השבחות ושיקומי מטוסים.

על מנת להמשיך את המגמה של מתן מענה מערכתי כולל, ולאור אילוצים בקיצוץ תקציבי נוסף, הוחלט על שינוי ארגוני בלהק הציוד. השינוי כלל איחוד של ענפי הכטמ"מ, ענפי המסוקים, הקמת תחום תורת האחזקה והקמת מטה הדרכתי בלהק.

במהלך העשור, הוביל להק הציוד קליטה של מטוסים חדשים – מטוסי הלביא, השמשון והאדיר. במקביל, הוביל פרויקטי השבחה של כלי הטיס הוותיקים והרחבת יכולותיהם.

תחומי אחריותעריכה

להק הציוד אחראי על כלל התהליכים לפיתוח היכולת הטכנית המבצעית להשגת יעדי הכשירות, הכוננות, הזמינות והבטיחות של הציוד בחיל האוויר הישראלי.

הלהק אחראי על הנחיית כלל גופי המערך הטכני של חיל האוויר למימוש אחזקת המטוסים, מערכות הנשק ומערכות התכנון, השליטה והבקרה.

  1. פיתוח מערכות נשק ויכולות חדשות - אחראי על ניהול ובקרת פרויקטי אמל"ח ותקשו"ב לפיתוחים טכנולוגיים במגוון עולמות תוכן, החל מפיתוח מערכות מחשוב מבצעיות, מערכות אוויוניקה, כטמ"מ, מערכי חימוש ויכולות הגנה אווירית ואמצעים מיוחדים.
  2. הנדסה - אחראי למימוש בניין הכוח: רכישה ופיתוח מערכות נשק, ציוד ותשתית לשיפור יכולותיו המבצעיות של חיל האוויר. מוביל פרויקטים להשבחת ושדרוג המטוסים הוותיקים והבאתם לרמת ביצועים קרובה למטוסים החדישים ביותר, בכלל זה כל פעילויות התכנון, ההנדסה והפיתוח, שנערכות בתעשיות בארץ ובחו"ל וביחידות חיל האוויר.
  3. אחזקה – תחזוקת כלי הטיס ומערכות הנשק הקיימות, אחראי על קביעת מדיניות האחזקה של כלי הטיס ומערכות הנשק ועל הקצאת המשאבים לביצוע. כמו כן מנחה את דרגי האחזקה השונים בביצוע האחזקה, ומבצע עליהם בקרה. בנוסף, אחראי לבצע הנדסת אחזקה לשם מציאת פתרונות הנדסיים למקרים שאינם מוכרים בספרות ועל ניהול ומימוש תוכניות רכש מרכזיות של כלי טיס חדשים ומערכות נלוות. פעילויות האחזקה מתבצעות בהנחיית אנשי הלהק על ידי הטכנאים בטייסות ובבסיסים.
  4. לוגיסטיקה – אחראי על ניהול שרשרת האספקה, ניהול מלאי החלפים למערכות השונות, הן לצרכים השוטפים והן ללחימה. אחראי על קביעת מדיניות העיתוד וניהול מלאי, רכש ואחסנת חלפים לשם תפקוד מלא ברגיעה ובחירום ומתן מענה להצטיידות ואירועים חריגים. כמו כן, קובע את המדיניות לתפעול המחסנים, מתכנן ומפתח שירותים ממוכנים.

סמלי יחידות של להק ציודעריכה

סמלי היחידות ההיסטוריותעריכה

ראשי להק הציודעריכה

שם תקופת כהונה הערה
אליעזר בודנקין 1949 - 1951 ראש אגף ציוד הראשון
אל"ם הלל אל דאג 1951 ראש אגף ציוד
אל"ם יהושע גילוץ 1951 - 1955 ראש אגף ציוד ובהמשך רמצ"ד הראשון
אל"ם יהודה רבין 1955 - יולי 1962 עד 1955 מהנדס ראשי
אל"ם אריה הלל יולי 1962 - פברואר 1967  
תא"ל ישראל רוט פברואר 1967 - אפריל 1971  
תא"ל חיים ירון אפריל 1971 - ספטמבר 1974 רמצ"ד האחרון
תא"ל יוסף מעין ספטמבר 1974 - מרץ 1978 לימים מנכ"ל משרד הביטחון
תא"ל מיכה כהן מרץ 1978 - אפריל 1982   
תא"ל יצחק גבע מאי 1982 - מרץ 1985   
תא"ל אבנר רז מרץ 1985 - ספטמבר 1989    
תא"ל רמי דותן ספטמבר 1989 - אוקטובר 1990 הורשע והורד לדרגת טוראי
תא"ל יצחק גת נובמבר 1990 - דצמבר 1992 רלצ"ד היחיד שהיה איש צוות אויר
תא"ל אמנון הררי דצמבר 1992 - ספטמבר 1996  
תא"ל ד"ר אלון דומניס ספטמבר 1996 - יולי 2000  
תא"ל שמעון שריד יולי 2000 - 2003 הוביל את השינוי הארגוני הראשון במטה
תא"ל זאב שניר 2003 - אוקטובר 2006  
תא"ל ד"ר יעקב בורטמן אוקטובר 2006 - נובמבר 2009 הוביל את השינוי הארגוני השני במטה
תא"ל רן לוי נובמבר 2009 - ספטמבר 2013  
תא"ל רן בשביץ ספטמבר 2013 - יולי 2017 הוביל את השינוי הארגוני השלישי במטה,

רלצ"ד הראשון שבא ממערך ההגנה האווירית

תא"ל שמעון צנציפר יולי 2017 -

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יצחק שטייגמן, מעצמאות לקדש חיל האוויר בשנים 1948-1956, הוצאת משרד הביטחון, 1990, עמ' 67, באתר ספריית מכון פישר