פתיחת התפריט הראשי
זהו שם וייטנאמי; שם המשפחה הוא לֵה. על פי הנוהג המקומי, יש להתייחס לאדם זה בשמו הפרטי, טְהוֹ.

לֵה דֶק טְהוֹ או לה דיק טהוווייטנאמית: Lê Ðức Thọ;‏ 14 באוקטובר 191113 באוקטובר 1990) היה מהפכן, גנרל, דיפלומט ופוליטיקאי וייטנאמי, שסירב לקבל את פרס נובל לשלום, שוועדת פרס נובל מצאה לנכון להעניק לו ביחד עם הנרי קיסינג'ר בשנת 1973.

לה דק טהו
Lê Ðức Thọ
LeDucTho1973.jpg
לידה 14 באוקטובר 1911
אה נם, וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 באוקטובר 1990 (בגיל 78)
האנוי, וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים הו צ'י מין סיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע גנרל, דיפלומט ופוליטיקאי
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ב-1930 עזר טהו לייסד את המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. בעקבות פעילותו, השלטונות המקומיים של האימפריה הקולוניאלית הצרפתית כלאו אותו למשך כמה שנים, מ-1930–1936 ושוב בין השנים 19391944. אחרי שחרורו ממאסר, ב-1945, עזר טהו להנהיג את הווייט מין, ארגון שהוקם על מנת להשיג עצמאות לוייטנאם מהשלטון הצרפתי, עד שנחתמו ההסכמים של ועידת ז'נבה ב-1954. ב-1955 הצטרף לפוליטביורו של מפלגת הפועלים של וייטנאם, שהפכה היום למפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. ב-1956 ניהל טהו את הווייטקונג, שפעל נגד הממשל בדרום וייטנאם.

תוכן עניינים

הסכמי השלום של פריזעריכה

ארצות הברית הצטרפה באופן פעיל למלחמת וייטנאם במהלך שנות ה-60. בין השנים 19691973 נערכו בפריז שיחות, חלקן חשאיות וחלקן גלויות, לקידום תהליך השלום בין המדינות. המגעים שניהל טהו, שהיה נציגה של הרפובליקה הדמוקרטית הווייטנאמית בשיחות החשאיות, והיועץ לביטחון לאומי דאז, הנרי קיסינג'ר, הן שהובילו להפסקת האש בין המדינות ב-23 בינואר 1973. הבסיס של ההסכם ההיסטורי כלל: שחרור שבויים תוך 80 ימים, הפסקת אש שתפוקח על ידי ה-ICC ‏(International Commission of Control and Supervision), בחירות חופשיות ודמוקרטיות בדרום וייטנאם, תימשך פעילותה של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID) בדרום וייטנאם והכוחות של צפון וייטנאם יוכלו להישאר בדרום וייטנאם.

אף שההסכמים נחתמו ב-23 בינואר 1973, נמשכו המגעים בין המדינות גם בהמשך, גם הלחימה נמשכה באופן לא סדיר בחלק מהמקומות. כאשר נסוגו הכוחות המזוינים של ארצות הברית, ב-29 במרץ, ההפצצות בצפון וייטנאם נמשכו. כיוון שההסכמים הופרו על ידי כל הצדדים, שבו קיסינג'ר וטהו אל שולחן הדיונים במאי וביוני 1973 על מנת להשיב את תהליך השלום על כנו. ב-13 ביוני 1973 חתמו ארצות הברית וצפון וייטנאם על תצהיר משותף לפיו שתי המדינות יישמו את ההסכמים.

פרס נובל לשלוםעריכה

ועדת פרס נובל מצאה לנכון להעניק ללה דק טהו ולהנרי קיסינג'ר במשותף את פרס נובל לשלום בשנת 1973, על מאמציהם בקידום המשא ומתן בהסכמי פריז. קיסינג'ר קיבל את הפרס באותה שנה, אולם טהו סירב לקבל את הפרס בטענה שעדיין אין שלום בארצו.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוידה גינטר ויונתן פיין, אני רוצה להודות להורי, ולאלפרד נובל, באתר nrg‏, 10 בדצמבר 2007.