לואיס פאוול
לואיס פרנקלין פאוול הבן (באנגלית: Lewis Franklin Powell; 19 בספטמבר 1907 – 25 באוגוסט 1998) היה שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1972–1987. הוא נחשב מתון בעניינים שיפוטיים.
 | |||||||||
| לואיס פאוול | |||||||||
| לידה |
19 בספטמבר 1907 ספולק, וירג'יניה, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 באוגוסט 1998 (בגיל 90) ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | לואיס פרנקלין פאוול הבן | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות הוליווד, ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
שנותיו הראשונות עריכה
פאוול נולד בספולק שבווירג'יניה. הוא למד באוניברסיטת וושינגטון אנד לי, בה השיג הן תואר ראשון והן תואר במשפטים. בתקופת לימודיו היה נשיא מועצת הסטודנטים. לאחר מכן השיג תואר מאסטר במשפטים מאוניברסיטת הרווארד.
בזמן מלחמת העולם השנייה היה קמ"ן בצבא ארצות הברית. הוא הגיע עד לדרגת קולונל (אלוף-משנה).
פאוול נעשה שותף במשרד עורכי דין גדול בווירג'יניה ואף ניהל אותו במשך מספר שנים. כעורך דין פרטי, תחום העיסוק העיקרי שלו היה דיני תאגידים (בעיקר מיזוגים ורכישות).
ב-1936 הוא נישא לג'וזפין פירס ראקר. נולדו לו שלוש בנות ובן. אשתו נפטרה ב-1996.
קריירה עריכה
פאוול היה נשיא לשכת עורכי הדין האמריקנית בשנים 1964–1965. בתפקיד זה פעל רבות למען מתן שירותים משפטיים לעניים ושיתף פעולה עם הממשל הפדרלי בתחום זה.
ב-1971 הוא כתב מזכר לצמרת לשכת הסחר האמריקנית (המקבילה האמריקאית להתאחדות התעשיינים). המזכר נשא את הכותרת "מתקפה על מערכת היוזמה החופשית האמריקנית". במזכר, פאוול חזה את אופני הפעולה העתידיים של תאגידים, וטען כי הם ישנו את החברה ותהיה להם מעורבות גוברת בחייו של האדם היחיד.
הוא היה חבר דירקטוריון ביצרנית הסיגריות פיליפ מוריס בין השנים 1964–1971, ואף יצג אותה כעורך-דין במספר תיקים.
תקופת בית המשפט העליון עריכה
הנשיא ריצ'רד ניקסון הציע לפאוול מינוי לבית המשפט העליון כבר ב-1969, אך הוא דחה את ההצעה. ב-1971 הציע לו ניקסון את המינוי בשנית והוא הסכים.
פאוול וויליאם רנקוויסט, שמאוחר יותר יהיה נשיא בית המשפט העליון, התמנו לבית המשפט באותו יום. פאוול תפס את מקומו של השופט הוגו בלאק.
בתקופתו בבית המשפט העליון, נודע לואיס פאוול כשופט מתון, אשר פעמים רבות היווה את הקול המכריע בפסקי דין עתירי מחלוקת. בנושאים כגון אפליה ועונש המוות, כתב פאוול פסקי דין משל עצמו, ובהם ניסה לפשר בין דעותיהם של שני המחנות המנוגדים בבית המשפט.
הוא כתב את דעת הרוב בפסק דין "San Antonio Independent School District v. Rodriguez", בו קבע כי חינוך אינו זכות יסוד של בני אדם ועל הממשלה לא מוטל לספקו.
בנושא של מידע מסווג לא היה פאוול מתירני, וקבע שמי שפרסם מידע מסווג לאחר סיום שירותו ב-CIA לא יוכל ליהנות מהתגמולים הכספיים על הספר שכתב (Snepp v. U.S.).
כאשר נכתב פסק הדין בתיק העוסק ביחסי מין בין הומוסקסואלים, באוורס נ. הארדוויק, היה פאוול בין התומכים בהגבלת כוחו של הממשל המרכזי וחיזוק יכולתן של המדינות (במקרה זה, ג'ורג'יה) לקבוע את חוקיהן. אולם, מאוחר יותר הביע פאוול חרטה על החלטתו לפגוע בזכותם של הומוסקסואלים לקיים יחסי מין.
פאוול פרש מבית המשפט מרצונו בשנת 1987. את מקומו תפס השופט אנתוני קנדי.
לאחר הפרישה מבית המשפט העליון עריכה
פאוול המשיך לשבת על הכס בבתי משפט קמא.
בגיל 90 נפטר בביתו, כתוצאה מדלקת ריאות. כתביו נתרמו לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וושינגטון אנד לי, בה למד. השופטת סנדרה דיי או'קונור אמרה עליו את המלים הבאות:
עבור אלו המחפשים מודל של חביבות אנושית, כנות, התנהגות למופת, ויושרה, לעולם לא יהיה אדם טוב יותר.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- דף באתר האינטרנט של אוניברסיטת הרווארד
- "המזכר של פאוול", שנכתב ללשכת המסחר של ארצות הברית
- לואיס פאוול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לואיס פאוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)