לואיש דה קמואש
לואיש ואז דה קמואש (בפורטוגזית: Luís Vaz de Camões; 1524, ליסבון (או בקוימברה או באלנקר) – 10 ביוני 1580, ליסבון) היה משורר פורטוגזי הנחשב על ידי רבים לגדול המשוררים בשפה הפורטוגזית ובין גדולי המשוררים בהיסטוריה האנושית. גאוניותו ושליטתו בחריזה זיכוהו במעמד שקול לזה של הומרוס, ורגיליוס, דנטה, סרבנטס או שייקספיר. הוא חיבר מספר רב של פואמות בפורטוגזית ובספרדית ודרמות ליריות, אך יותר מכל נודע בזכות יצירתו האפית הלוזיאדות (Os Lusíadas), כלומר שירי בני לוזוס, הלוזיטאנים או הפורטוגזים. חיבורו הפילוסופי "הפארנאסוס של לואיש ואז" אבד לאנושות, כשנגנב ממנו, יחד עם חלק מ"הלוזיטאנים", בעת ששהה באי מוזמביק.
לידה |
דצמבר 1524 ליסבון, פורטוגל |
---|---|
פטירה |
10 ביוני 1580 (בגיל 55) ליסבון, פורטוגל |
מדינה | ממלכת פורטוגל |
מקום קבורה | מנזר ז'רונימוש |
השכלה | אוניברסיטת קוימברה |
השקפה דתית | נצרות קתולית |
חתימה | |
ביוגרפיה
עריכהקמואש נולד בליסבון (או בקוימברה או באלנקר) בסביבות 1524–1525 כבן למשפחה ממוצא גאליסי, שעברה להתגורר בפורטוגל. תחילה קבעה המשפחה את ביתה בצפון הממלכה, בשאבש, ובהמשך העתיקה את מעונה לקוימברה ולליסבון. שם אביו היה סימָאוֹ וָאז דה קמוֹאֶש ואימו הייתה אנה דֶה סָא אֶה מָסֶדוֹ. מצד אביו, סב סבו של קמואש היה הטרובדור הגאליסי ואסקו דה פירש דה קמואש, ומצד אימו הוא היה קרוב משפחה של מגלה הארצות הנודע ואסקו דה גאמה, האירופי הראשון שהפליג להודו דרך כף התקווה הטובה.
בשנים 1542–1545 הוא חי בליסבון, ונטש את לימודיו לטובת התערות בסביבת חצר המלך ז'ואו השלישי, ושם הוא זכה לאהדה כמשורר, וגם נודע ביהירותו. הוא חי זמן מה בעיר קוימברה, וייתכן שהתגורר במתחם מנזר סנטה קרוז, שם שימש דודו בֶנְטו דה קמואש ככומר.
אין כיום בידינו תיעוד לגבי הזמן בו שהה המשורר בקוימברה. על כל פנים, כתיבתו המעודנת מעידה על כך שככל הנראה קנה את השכלתו באוניברסיטת קוימברה, המוסד האוניברסיטאי היחיד בפורטוגל באותה עת. שם נקשר לבני ביתו של הדוכס של ליניארס (Linhares), פרנסיסקו דה נורוניה, ואפשר כי שימש כחונך של בנו אנטוניו. ב-1549 גויס קמואש לצבא ונשלח לפייטוריה הפורטוגזית בסאוטה בה שהה עד 1551. באותה תקופה נחשבה יציאה לסאוטה כחלק מההווי הצבאי המקובל בקרב צעירים, אותו ביטא קמואש בשירו הלירי "Aquela que de amor descomedido" (בתרגום חופשי: "זו אשר אהבתה הכזיבה" או "זו אשר נאהבה עד בלי די"). קמואש איבד בקרב, מפגיעת חץ, את אחת מעיניו, כאשר כיתרו המורים את סאוטה, והוא ביטא זאת כ"חרונו הנדיר של מארס" ("fúria rara de Marte"). אף על פי כן, שימר קמואש את כשירותו ומוכנותו כחייל.
עם חזרתו לליסבון, שב במהרה לחיי הבוהמה. ייוחסו לו פרשיות אהבים שונות, עם עלמות החצר, ואף עם אחותו של המלך ז'ואו ה-3. משהוטל עליו אות קלון, נאלץ לעזוב את ליסבון ולעבור לעיירה קונסטנסיה שבמחוז סנטרם. אין כל ראיה מתועדת בעניין זה. ב-1552, ביום חג הקורפוס כריסטי, הכה קמואש, בעודו בגילופין, פלוני בשם גונסלו בורז'ס. הוא נכלא, ויצא לחופשי הודות לכתב מחילה מלכותי, שהונפק ב-7 במרץ 1553, ועלה על אחת מאניות הארמדה של פרנאו אלוורז קברל, שהפליגה להודו ב-24 במרץ 1553.
המזרח
עריכהעם הגעתו לגואה, הצטרף קמואש למסע עונשין שארגן המשנה למלך פורטוגל בהודו, אפונסו דה נורוניה, כדי לתקוף את מלך צֶ'מְבֶה, הידוע כ"מלך הפלפל". למסע זה התייחס קמואש בשיר הלירי "O Poeta Simónides falando" (המשורר סימונידש, בעודו מדבר). עם חזרתו לגואה, כתב קמואש חלק ניכר מיצירתו האפית. הוא ראה בעיר "אם חורגת לכל הגברים יישרי הדרך". שם למד את מנהגי הנוצרים וההינדים המקומיים, ואת הגאוגרפיה וההיסטוריה האזורית. הוא לקח חלק בעוד מסעות ימיים, הקשורים בפעילות צבאית של הפורטוגזים בזירות המזרח הרחוק. בחודשים פברואר-נובמבר 1554 הוא יצא להפלגה למפרץ הפרסי, במסגרת הארמדה של פרננדו דה מנזז, בה לקחו חלק יותר מ-1000 חיילים ומלחים ו-30 ספינות, ואת מרירותו באותה עת הוא הביע בשירו "Junto de um seco, fero e estéril monte" ("למרגלות גבעה שחונה, עקרה ומעוררת יראה"). עם חזרת הארמדה להודו הוא התמנה בידי המושל פרנסיסקו בָרֶטו, לו הקדיש מאוחר יותר את השיר "Auto do Filodemo", כ"נציב לענייני נפטרים בסביבותיה של סין" ("provedor-mor dos defuntos nas partes da China").
ב-1556 הוא נסע למקאו. שם הוא חי במערה, בה כתב חלק נכבד של "הלוזיאדות". באומץ לב הוא מנע את אובדן כתב היד של "הלוזיאדות", שכבר היה בשלבי כתיבה מתקדמים (cf. Lus., X, 128), כאשר ספינה בה הפליג עלתה על שרטון בדלטת נהר המקונג. באסון הוא איבד את בת זוגו הסינית, שכונתה בפיו דינמני (Dinamene), לה הקדיש סדרת שירים. ייתכן כי טורי החריזה "Sôbolos rios" (בפורטוגזית ארכאית: "על פני נהרות") נכתבו בהשראת חוויה זו.
באוגוסט 1560 הוא חזר לגואה, ובשיר ארוך, כתוב באוקטבות, הוא ביקש את חסותו של המשנה-למלך, דום קונשטנטינו דה ברגנסה. לאחר שנכלא בעוון צבירת חובות, הוא פנה בחרוזי תחנונים כלפי המשנה-למלך החדש, דום פרנסישקו קואוטיניו, הדוכס של רדונדו, בבקשה לשחררו.
ב-1568 הוא הפליג לאי מוזמביק, ושם, בחלוף שנתיים, פגש אותו דיוגו קואוטו, אשר דיווח על כך בכתביו. בכתבים אלה, מוסיף ומפרט קואוטו כי המשורר "היה כה עני עד כי חי על חשבון חבריו" (נכתב בדקאדה השמינית של אסיה, בכתבי קואוטו). שם עמל קמואש על הגהת "הלוזיטאנים" וגם חיבר את יצירתו "חיבור פרי עטו של לואיש דה קמואש, כולל שירה, דיון על פילוסופיה ומדעים אחרים", שנגנבה מאוחר יותר, בעודו שוהה במוזמביק. דיוגו דה קואוטו מימן את מסע ההמשך של קמואש בחזרה לליסבון, אליה הוא הגיע ב-1570. ב-1578, הוא חזה ביציאתו של הצבא הפורטוגזי לצפון אפריקה, שם נערך קרב אל-קסר אל-כביר שהמיט אסון על האימפריה הפורטוגזית.
הוא מת ב-10 ביוני 1580 בבית ברובע סנטנה שבליסבון, ונקבר בחלקה רדודה במקום בלתי ידוע באחת מכנסיות הסביבה (מאוחר יותר, נבנה עבורו קבר סמלי במנזר ז'רונימוש). יום מותו מצוין כיום פורטוגל.
הנצחה
עריכה- יום מותו, 10 ביוני, הוכרז כחג הלאומי של ארצו - יום פורטוגל.
יצירות תיאטרון
עריכהלקריאה נוספת
עריכה
|
|
קישורים חיצוניים
עריכה- Instituto Camões - אתר מכון קמואש שבפורטוגל.
- Obras de Luís Vaz de Camões na Biblioteca Nacional Digital - עבודותיו של קמואש בספריה הדיגיטלית הלאומית של פורטוגל.
- שירים של קמואש. (אורכב 18.10.2007 בארכיון Wayback Machine)
- עוד על שירה של קמואש
- לואיש דה קמואש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לואיש דה קמואש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי לואיש דה קמואש בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- לואיז דה קמואנס, דף שער בספרייה הלאומית
- לואיש דה קמואש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- לואיש דה קמואש, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- לואיש דה קמואש, באתר Discogs (באנגלית)