פתיחת התפריט הראשי

לואי דיאמר

מלחין צרפתי

לואי-ז'וזף דיאמרצרפתית: Louis-Joseph Diémer, ‏14 בפברואר 1843, פריז, - 21 בדצמבר 1919, פריז) היה פסנתרן, מלחין ונגן עוגב צרפתי.

לואי דיאמר
Louis Diémer
Louis-Joseph Diemer.jpg
לידה 14 בפברואר 1843
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בדצמבר 1919 (בגיל 76)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר הלאומי הגבוה למוזיקה ולמחול עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרן, מלחין, מחנך מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

דיאמר למד בקונסרבטואר של פריז, שם זכה בפרסים ראשונים בפסנתר, הרמוניה וליווי, קונטרפונקט ופוגה וסולפז', ובפרס שני בעוגב. מוריו היו אנטואן מרמונטל לפסנתר, אמברואז תומא להלחנה ופרנסואה בנואה לעוגב.

תוך זמן קצר עשה לו שם כווירטואוז ויצא למסעות קונצרטים עם הכנר פבלו סרסטה. בקונסרבטואר לימד, בין השאר, את אדואר ריזלר, אלפרד קורטו, לאזאר לוי, אלפרדו קאזלה, איב נאט ורובר קאסאדסי.

דיאמר עשה רבות גם לקידום השימוש בכלים עתיקים כשהגיש סדרת הופעות בצ'מבלו במסגרת התערוכה העולמית של פריז (1889) ותרם לייסוד "האגודה לכלי נגינה עתיקים".

תפוקתו של דיאמר כמלחין כללה קונצ'רטו לפסנתר ומספר רב של יצירות סלוניות, שכולן נשכחו פחות או יותר במשך השנים.

יצירות שהוקדשו ללואי דיאמרעריכה

סזאר פרנק חיבר בשבילו את יצירתו "וריאציות סימפוניות" ואדואר לאלו הקדיש לו את הקונצ'רטו שלו לפסנתר בפה מינור.

הקלטותעריכה

דיאמר היה בן הפסנתרנים הראשונים שהקליטו לגראמופון. על הקלטותיו נאמר, שהן מציגות את מיטב ההיבטים של אסכולת הפסנתר הצרפתית במאה ה-19 - צלילות, דגש ושליטה בתרוצות מהירות של צלילים נפרדים (detaché) וסולמות שקופים בפיאניסימו. הן מצדיקות בבירור את התואר שנתנה לדיאמר העיתונות הצרפתית, "מלך הסולם והטריל".[1]." הן מאשרות גם את דברי תלמידו לאזאר לוי, שגם השפעתו הוא ניכרה בזירת המוזיקה הצרפתית. וכך כתב לוי, "הדייקנות המדהימה של נגינתו [של דיאמר], הטרילים האגדיים שלו, צלילות הדעת והמתינות השקולה של סגנונו, עשו אותו לפסנתרן המצוין שכולנו הערצנו[2]."

לקריאה נוספתעריכה

  • שנברג, הרולד, "הפסנתרנים הדגולים" (ניו יורק: סיימון ושוסטר, 1987, 1963)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Schonberg, Harold C., The Great Pianists (New York: Simon & Schuster, 1987, 1963), 287
  2. ^ Schonberg, 287