לואי החסיד
לואי החסיד (בצרפתית: Louis le Pieux או Louis le Débonnaire[1]; 16 באפריל 778 – 20 ביוני 840) היה בנו של קרל הגדול ומלכם של הפרנקים משנת 814 ועד מותו.
לידה |
16 באפריל 778 קאסינוגיליום (אנ'), האימפריה הפרנקית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
20 ביוני 840 (בגיל 62) איינגלהיים, האימפריה הפרנקית | ||||||
מדינה | האימפריה הקרולינגית | ||||||
מקום קבורה | מנזר ארנול הקדוש (אנ'), מץ | ||||||
בן או בת זוג |
Ermengarde of Hesbaye (798–?) יהודית מבוואריה (פברואר 819–?) Theudelinde de Sens | ||||||
השושלת הקרולינגית | |||||||
| |||||||
| |||||||
מספר היסטוריונים טוענים כי לואי היה אחד מדמויות המפתח בהיסטוריה האירופאית, ופיצול האימפריה הפרנקית לאחר מותו החל את ההיסטוריה של גרמניה וצרפת והסכסוכים שביניהם.
ביוגרפיה
עריכהלואי נולד בז'ירונד (של היום) שבצרפת, והיה בנו הרביעי של קרל הגדול ובנה של הילדגרד (אנ'). הוא הוכתר למלך על אקוויטניה עוד בהיותו ילד, ונשלח עם עוצר ועם אנשי חצר לספרד, על מנת להרגיע את רוחות המרד שנוצר לאחר תבוסתו של קרל הגדול במלחמתו עם המורים בספרד.
לאחר ששני אחיו הנותרים של לואי מתו, הוא הוכתר לקיסר בשותפות עם אביו. לאחר מותו של קרל הגדול בשנת 814, הוכתר לואי על ידי האפיפיור סטפנוס הרביעי למלך על האימפריה הפרנקית. הוא זכה בתואר "חסיד" בשל הרפורמות שערך בכנסייה ובמנזרים.[2] אולם כינוי זה לא בא לו רק בשל דבקותו בדת, אלא הביע את דעת הבריות על כך שהוא חלש אופי ואף טיפש.[3]
ב-817 תכנן לואי לחלק את האימפריה בין שלושת בניו מאשתו הראשונה ארמנגארדה: לותאר הראשון, מלך איטליה (שהיה קיסר במשותף עם אביו), פפין, מלך אקוויטניה, ולודוויג הגרמני, מלך בוואריה. ב-823 רצה להוסיף את בנו קארל (מאשתו השנייה יהודית מבוואריה (אנ')), ליורשי האימפריה, אך נתקל בהתנגדות מצד בניו הגדולים, וכתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים. ב-829 הדיח לואי את לותאר ממשרת הקיסר במשותף, והגלה אותו לאיטליה, אך כעבור שנה בלבד פלשו שלושת האחים לארצות אביהם, ואילצוהו לוותר על כסאו לטובת לותאר. שנה לאחר מכן שב לואי לארצו, והדיח את לותאר ממשרת הקיסר וכן ממלכות איטליה, שהועברה לבנו הצעיר קארל. ב-833 הביסו שלושת האחים, שנתמכו על ידי האפיפיור גרגוריוס הרביעי, את אביהם. הם כלאו אותו עם בנו קארל, שלחו את יהודית למנזר וחילקו את האימפריה ביניהם. עם זאת, ב-835 השלימו בני המשפחה, ולואי הוחזר לכס הקיסרות.
ב-838, עם מותו של פפין מאקוויטניה, הכתיר לואי את קארל כמלך אקוויטניה החדש, אך האצילים העדיפו את בנו של פפין, פפין השני (אנ').
לואי מת ב-840, ולאחר מותו פרצה מלחמה נוספת בין שלושת בניו שנותרו בחיים. המלחמה נסתיימה ב-843 בעקבות הסכם ורדן, שלפיו חולקה האימפריה בין שלושת הבנים.
יש בידינו שלושה כתבי זכויות אישיים שהעניק לואי החסיד ליהודים מסוימים, כנראה כמייצגי קהילות או במקום שקהילות של ממש עדיין לא היו קיימות. אחת הפריווילגיות ניתנה ל"רבי דומטוס" ול"שמואל קרובו" לפני שנת 825, והיא העניקה ליהודים שקיבלו אותן את הזכות לחיות על פי חוקיהם ולעסוק במסחר חופשי, כולל סחר עבדים; נאסר להטיל עליהם מיסים או מכסים; הותר להם להעסיק נוצרים בעבודות שונות, חוץ מימי ראשון ובחגים הנוצריים; נקבע כי משפטים בין נוצרי ליהודי יוכרעו על פי עדים משני הצדדים, ולא רק עדים נוצרים; ונאסר על נוצרים להטביל עבדים פגנים של יהודים. עיקר הפריווילגיה הוא שהיהודים נתונים לחסותו ולהגנתו של המלך ומי שמתנכל להם כאילו פוגע במלך. בסוף התעודה נאמר כי יהודים לא ייבחנו במשפט האל, ומאחר שצורת הוכחה זו הוטלה רק על אנשים לא חופשיים, מתברר כי היהודים נתפסו כאנשים חופשיים ולא כמשועבדים.[4] הפריווילגיה מציינת: "הרשות נתונה להם [ליהודים] גם לקנות עבדים מן החוץ ולמכור אותם בתוך גבולות שלטוננו". זו אחת העדויות המרכזיות שעליהן נשענת התפיסה הרווחת בהיסטוריוגרפיה, כי היהודים עסקו בסחר עבדים ואף רכשו בו מונופולין.[5]
הדיאקון של לואי החסיד, בודו אלעזר, התגייר ובשנת 839 עזב את הממלכה לספרד המוסלמית.[5]
קישורים חיצוניים
עריכה- לואי החסיד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לואי החסיד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לואי ה-1, (778-840), מלך צרפת, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ידוע גם בשם לואי הראשון, לואי ההוגן, לואי האדיב; בגרמנית: Ludwig der Fromme, בספרדית: Ludovico Pío בלטינית המילה לחסיד היא Pius)
- ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 4, פרק ו: יורשיו של קרל הגדול, עמ' 160.
- ^ רוברט לופז, לידתה של אירופה, עמ' 60
- ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 280–282
- ^ 1 2 יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 285