לואי פינקלסטיין

רב ופרופסור, חוקר מדרש

אליעזר אריה (לואי) פינקלסטיין (Louis Finkelstein;‏ 14 ביוני 189529 בנובמבר 1991) היה חוקר תלמוד והלכה יהודי-אמריקאי, נשיא בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) בשנים 1972–1940 ומנהיגה של היהדות הקונסרבטיבית בארצות הברית.

אליעזר אריה (לואי) פינקלסטיין
Louis Finkelstein
Louis finkelstein (cropped).jpeg
לואי פינקלסטיין (עומד) במהלך טקס ב-1952
לידה 14 ביוני 1895
כ"ב בסיון תרנ"ה
סינסינטי, אוהיו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בנובמבר 1991 (בגיל 96)
כ"ב בכסלו תשנ"ב
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ארצות הברית
השתייכות יהדות קונסרבטיבית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק ספרות חז"ל
רבותיו שניאור זלמן שכטר
חיבוריו מהדורות מדעיות של מדרשי ההלכה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרב פרופ' לואי פינקלסטיין (משמאל) והרב פרופ' פנחס פלאי הכהן, ניו יורק, 1969

ביוגרפיהעריכה

נולד בסינסינטי, אוהיו, ובעודו צעיר עקר עם משפחתו לברוקלין, ניו יורק. ב-1915 סיים את לימודיו בסיטי קולג' של ניו יורק, ב-1918 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה, ובשנה שלאחר מכן נסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים באמריקה וב-1920 החל ללמד בו תלמוד.[1] במקביל שימש כרב הקהילה האורתודוקסית "קהילת ישראל" ברובע הברונקס שבניו יורק. חיבר מספר ספרים, ביניהם "Tradition in the Making" (מסורת בהתהוות), מבוא למסכתות אבות ואבות דרבי נתן (תשי"א),[2] The Pharisees (חיבור בן שני חלקים על הפרושים) וספרו על רבי עקיבא "Akiba: Scholar, Saint and Martyr". הוציא מעין מהדורה לספרא דבי רב בארבעה כרכים[3] ולספרי על ספר דברים בכרך אחד. בנוסף הוא ערך סדרה בת שלושה חלקים שכותרתה היהודים: היסטוריה (כרך 1), דת ותרבות (כרך 2) ותפקידם בציוויליזציה (כרך 3). בשנות ה-20 היה מתלמידיו של מרדכי קפלן, אך התנגד תמיד לנטורליזם שאפיין את הגותו. בשנים שלאחר מכן היה גורם מכריע בדחיקת הרקונסטרוקטיבים של קפלן, שפרשו ב-1968 כדי לייסד סמינר רבני משלהם.[4]

בשנים שעמד בראש בית המדרש (1940–1972) ניצב פינקלסטיין במרכז האינטלקטואלי של היהדות הקונסרבטיבית. זו הייתה תקופה של צמיחה חסרת תקדים בתנועה, כשמאות אלפי יהודים אמריקנים שהיגרו מהערים לפרברים הצטרפו לקהילות קיימות ואף ייסדו קהילות קונסרבטיביות חדשות. בעקבות תנופה זו, התנועה הקונסרבטיבית הייתה לענף הגדול ביותר של היהדות ובעלת המספר הרב של בתי כנסיות וחברים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. כמנהיגה, הפך לאחת הדמויות המוכרות ביותר של יהדות ארצות הברית. הוא היה גם חלוץ בהפצת דת להמונים, בתקופה בה ההתברגנות והאמריקניזציה עוררו עניין מחודש במורשת בקרב הדור הצעיר. פינקלסטיין הוביל מאמץ על-זרמי יחד עם האורתודוקסים והרפורמים, והצליח לשכנע את אן.בי.סי להפיק ב-1944 את תוכנית הרדיו "אור התמיד" (The Eternal Light) וב-1951 את משדר הטלוויזיה "בחזית האמונה" (Frontiers of Faith). באותה שנה הוא קידם את מקס ארצט לסגנו. כמו כן קידם את הפצת משנתה של התנועה הקונסרבטיבית בעולם: הוא תמך במרשל מאייר בשליחותו לבואנוס איירס ובימיו קם "איגוד בתי-הכנסת העולמי", הגוף הבינלאומי של הזרם.[5] הוא עצמו הסתייג מאופיים של רוב חברי התנועה: בשנות ה-50 אמר בשיחה פרטית שהיהדות הקונסרבטיבית היא "גימיק כדי להשיב את היהודים ליהדות האמיתית", ונהג כל שנותיו לומר את תפילות השבת בביתו עוד בטרם הגיע לבית-הכנסת, כדי לצאת ידי חובה.[6] מיד עם מינויו הביא למוסד את שאול ליברמן כדי שיעמוד בראש המחלקה לתלמוד. פינקלסטיין כיבד אותו מאוד, והעניק לו תנאים מופלגים כמו מכסה של רק ארבע שעות לימוד בשבוע. עם ההחמרה במצבו של לוי גינצבורג הקשיש, ששימש קודם כיועצו הקרוב של הנשיא, ופרישתו של מרדכי קפלן כדי להתמקד בקידום "התנועה לקידום היהדות", נותרו ליברמן ופינקלסטיין הדומיננטיים במוסד. בין היתר, הם בודדו את אברהם יהושע השל שנותר ללא בעלי-בריתו העיקריים.[7]

פינקלסטיין נישא ב-1922 לכרמל בנטוויץ', מחנכת לגיל הרך ובתו של הרברט בנטוויץ'. שנים לאחר מכן השניים התגרשו.[8]

פינקלסטיין נפטר בגיל 96 לאחר מאבק ממושך במחלת פרקינסון. הותיר שלושה ילדים, נכדים ונינים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לואי פינקלסטיין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נקרולוג, באתר הניו יורק טיימס, 30 בנובמבר 1991.
  2. ^ נדפס בניו-יורק. תוכן העניינים: א, ב.
  3. ^ הכוללת את מחקריו בנושא הספרא, ומדרשי ההלכה בכלל, ונוסח מוגה ומפורש של התחלת הספרא - דיבורא דחובא וד' דנדבה, כרך א: מבוא. כרך ב: הנוסח. כרך ג: שנויי נוסחאות. כרך ד: פירוש.
  4. ^ ארתור הרצברג, Intrdoduction to the 1981 Edition (לספרו של קפלן, Judaism as a Civilization), עמ' x-xi.
  5. ^ Pamela Susan Nadell, Conservative Judaism in America: A Biographical Dictionary and Sourcebook, ABC-CLIO, 1988. עמ' 282-283.
  6. ^ Jack Wertheimer, Jews in the Center: Conservative Synagogues and Their Members, Rutgers University Press, 2002. עמ' 14.
  7. ^ Edward K. Kaplan, Spiritual Radical: Abraham Joshua Heschel in America, 1940-1972, Yale University Press, 2007.
  8. ^ Shuly Rubin Schwartz, The Rabbi's Wife: The Rebbetzin in American Jewish Life (NY: New York University Press, 2006), p. 84, גוגל ספרים.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.