לוול מייסון
לוול מייסון (באנגלית: Lowell Mason; 8 בינואר 1792 - 11 באוגוסט 1872) היה מלחין ומחנך מוזיקה חשוב במוזיקה הכנסייתית של ארצות הברית, מחברם של יותר מ-1,600 מזמורי תפילה, שרבים מהם מושרים לעיתים קרובות גם בימינו. לוול גם היה אחראי במידה רבה לשילוב המוזיקה בבתי הספר הציבוריים בארצות הברית והוא נחשב למחנך הראשון החשוב בתחום המוזיקה בארצות הברית, שהביא אליה את שיטת התיווי שפיתחו בצרפת אמיל שווה ועמיתיו. בשלהי הקריירה שלו, כמנהל מוזיקלי של הכנסייה הפרסביטריאנית בשדרה החמישית בניו יורק, שינה מן הקצה אל הקצה את פני המוזיקה הכנסייתית האמריקאית, משימוש במקהלות מקצועיות וליווי מקצועי לשירה של חברי הקהילה בליווי עוגב.
 | |
| לידה |
8 בינואר 1792 מדפילד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1872 (בגיל 80) אורנג' (ניו ג'רזי), ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות רוזדייל |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| סוגה |
מוזיקה כנסייתית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
.png){kind=small} |
  | |
חייו עריכה
מייסון נולד וגדל במדפילד, מסצ'וסטס, אבל עשה את השנים הראשונות שלו כבוגר בסוואנה, ג'ורג'יה, שם עבד תחילה בחנות סדקית ואחר בבנק. הוא היה מוזיקאי חובב רציני, שלמד מוזיקה אצל המורה הגרמני פרידריך אבל ולבסוף החל להלחין בעצמו ולהנהיג את הפעילות המוזיקלית של "הכנסייה הפרסביטריאנית העצמאית", כמנצח המקהלה ונגן העוגב. ביוזמתו גם הקימה כנסייתו בית ספר של יום א' לילדים שחורים, הראשון באמריקה.
על פי דגם בריטי קודם, ניגש מייסון למשימה של הפקת ספר מזמורים, שנעימותיו לקוחות מיצירותיהם של מלחינים קלאסיים אירופאים כגון היידן ומוצרט. מייסון התקשה מאוד למצוא מו"ל לספרו. בסופו של דבר, בשנת 1822, הוציאה את הספר לאור אגודת הנדל והיידן מבוסטון, שהייתה בין הארגונים הראשונים שהציבו את המוזיקה הקלאסית בראש מעייניהם. ספר המזמורים נחל הצלחה רבתי. היצירה התפרסמה תחילה בעילום שם - מייסון גרס שהקריירה העיקרית שלו היא כבנקאי ולא רצה לפגוע בסיכוייו לקדם קריירה זו.
ב-1827 עבר מייסון לבוסטון, שם המשיך במשך זמן מה בעיסוקו כבנקאי אך במקביל היה גם למנהל מוזיקלי בשלוש כנסיות בסבב בן שישה חודשים. מייסון היה לדמות חשובה בחוגי המוזיקה של בוסטון: הוא כיהן כנשיא אגודת הנדל והיידן, לימד מוזיקה בבתי ספר ציבוריים, היה שותף לייסוד האקדמיה למוזיקה של בוסטון (1833) וב-1938 התמנה למפקח על המוזיקה במערך בתי הספר של בוסטון. בשנות ה-30' של המאה ה-19 כתב מייסון מוזיקה לשיר הילדים "היה למרי שה קטן". ב-1845 הביאו תככים פוליטיים במועצת בתי הספר של בוסטון להפסקת שירותיו.
בשנת 1851, בגיל 59, פרש מייסון מפעילות מוזיקלית בבוסטון ועבר לניו יורק, שם ניהלו בניו, דניאל ולוול הבן, עסקי מוזיקה. ב-20 בדצמבר 1851 הפליג לאירופה. במהלך מסעו באירופה במשך 1852 פיתח עניין נלהב בשירת קהילה, בייחוד זו שבכנסיות הגרמניות "ניקולאיקירכה" בלייפציג ו"קרויצרקירכה" בדרזדן.
לאחר שובו לניו יורק, בשנת 1853, קיבל את משרת המנהל המוזיקלי של "הכנסייה הפרסביטריאנית של השדרה החמישית", שאך זה השלימה את בנייתה של כנסייה חדשה ברחוב התשעה-עשר. מייסון פירק מיד את מקהלת הכנסייה ותזמורתה והתקין בבניין עוגב יחד עם בנו, ויליאם, שכיהן כנגן עוגב. בתקופת כהונתו, שנמשכה עד 1860, פיתח מייסון ושיפר את שירת הקהילה בכנסייתו, עד שנודעה עם הזמן כטובה ביותר בתחום זה בעיר. בשנת 1859 פרסם מייסון, יחד עם אדוארדס א. פארקס ואוסטין פלפס "ספר מזמורים ונעימות לשבת" ("Sabbath Hymn and Tune Book".
בשנת 1860 פרש אל אחוזתו באורנג, ניו ג'רזי והמשיך בפעילותו בכנסיית הקהילה המקומית. מייסון היה דמות חשובה ורבת-השפעה כל ימי חייו. הוא מת באחוזה שרכש בשנת 1872 - זקן ושבע-ימים (איוב מ"ב:י"ז).
קישורים חיצוניים עריכה
לוול מייסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לוול מייסון, באתר Last.fm (באנגלית)
לוול מייסון, באתר AllMusic (באנגלית)
לוול מייסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)- לוול מייסון, באתר פרויקט מוטופיה
לוול מייסון, באתר Discogs (באנגלית)- לוול מייסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לוול מייסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- A brief biography with portraits
- Short essay on Lowell's musical legacy
- Mason's 'The Boston Handel and Haydn Society Collection of Church Music' Title page and sample hymn, from the Web site of Centre College
- Mason's extensive collection of hymnals, at Yale University(הקישור אינו פעיל)
- Lowell Mason's papers, at the University of Maryland (אורכב 12.05.2008 בארכיון Wayback Machine)
- Fifth Avenue Presbyterian Church