פתיחת התפריט הראשי

שבט לוי

אחד מתוך שנים עשר שבטי ישראל, המוזכרים בתנ"ך
(הופנה מהדף לווים)
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בול המוקדש לשבט לוי

שֵׁבֶט לֵוִי הוא אחד מתוך שנים עשר שבטי ישראל, המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט לוי, בן שלישי ללאה וליעקב.

לפי התורה שבט לוי כולו נבחר לעבוד ולשרת בבית המקדש. מתוך השבט אהרון ובניו נבחרו לשמש ככהנים, ויתר בני השבט נועדו למלא את תפקידם כלויים. לפני ייחוס הלוויים, הוקדשו הבכורות מכל משפחות עם ישראל לעבודת הקודש, אך לאחר חטא העגל הועבר התפקיד אל בני שבט לוי שהיה היחיד שלא חטא[1].

לפי מדרש מאוחר, לא השתתפו בני שבט לוי בעבודות הפרך בתקופת גלות מצרים וניתנה להם רשות לשבת וללמוד תורה[2].

שבט לוי הוא היחיד שלא ניתנה לו נחלה. מאחר ששבט לוי לא קיבל נחלה בתחומי ארץ ישראל, לעיתים אינו נכלל במניין שנים־עשר השבטים[3]. כאשר הוא נמנה כאחד משנים עשר השבטים, נכללים שבטי מנשה ואפרים כאחד: שבט יוסף[4]. ע"פ נבואת יחזקאל יזכה גם שבט לוי בעתיד לנחלה בארץ ישראל.

אזכורים חוץ-תנכייםעריכה

השם לוי-אל מופיע לראשונה במקדש המלך תחותמס השלישי כרנך ,ביחד עם השמות יעקב-אל, ויסף-אל, כשמות של קבוצות אתנייות או כשמות של מקומות. (ANET 243)

מבנה השבטעריכה

שבט לוי כולל 3 משפחות מרכזיות, בניו של לוי בן יעקב[5]:

וכולם חוץ מבני אהרן, הם לוויים

ברכות לשבטעריכה

ברכת יעקבעריכה

ברכת יעקב לבניו מובאת בפרשת ויחי שבסוף ספר בראשית (פרק מ"ט), ובה יעקב מוסר לבניו אסופת אמירות אישיות כאשר חש שמותו קרב. לוי קיבל ברכה משותפת עם שמעון. " שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם; בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר; אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל;".

ברכת משהעריכה

בברכת משה ששבטים בפרשת וזאת הברכה נאמר "וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן."

השבט במדברעריכה

סמלי השבט: אבן החושן והדגלעריכה

 
הדגל של שבט לוי
 
סמל אבני החושן של שבט לוי

על פי הפירוש[6], על פי סדר אבני החושן שלובש הכהן הגדול על לבו, האבן המייצגת את שבט לוי היא אבן הברקת[7].

ה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של אבני החושן על רקע שליש לבן, שליש שחור ושליש אדום.

נשיאי השבטעריכה

  ערך מורחב – נשיאי שבטי ישראל

משה נמנה מבין שבט לוי, אבל לפי הפרשנות היה אלעזר הכהן נשיא של שבט לוי[8].

התחמקות מגזירת מתי מדברעריכה

השבט לא שלח נציג לתור את הארץ עם שנים עשר המרגלים וכן לא נכלל בגזירת ה' של מיתת דור המדבר[9]

החנייה והמסע במדברעריכה

בתקופת נדודי עם ישראל במדבר סיני בדרכו לארץ ישראל, כאשר בית המקדש התקיים באופן ראשוני על ידי משכן נייד הניתן לפירוק והרכבה, היה על הלויים תפקיד לפרק ולהרכיב את המשכן, ולשאתו בדרך ממקום למקום. משפחת קהת נשאה את כלי המשכן - ארון הברית, שולחן לחם הפנים ועוד, ומפאת קדושתם של הכלים נדרשו הקהתים לשאת את הכלים בידיהם, ולא בעגלה, ככתוב: "כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו"[10]. משפחות גרשון ומררי, הנושאות את קרשי המשכן ויריעותיו, קיבלו לשם כך עגלות.

בזמן חנייתם של בני ישראל במדבר, חנה שבט לוי במרכז מסביב למשכן ואזור חנייתם כונה בשם מחנה לויה אשר קדושתו הייתה גדולה מקדושת כלל מחנה ישראל ולכך היו השלכות הלכתיות.

  • אוהליהם של משפחות משה ואהרון היו ממזרח לאוהל מועד במקביל לשבטים, יהודה יששכר וזבולון. שבטי דגל המזרח, היו הראשונים בסדר המסע וסדר החניה. אחריהם צעדו שבטי דגל דרום וכן משפחת הקהתי וכלי המשכן.
  • אוהליהם של בני משפחת הקהתי היו מדרום לאוהל מועד, במקביל לשבטים ראובן שמעון וגד. במחלוקת קרח ועדתו היה ביטוי לשכנות זו כאשר לסיעתו של קרח חברו דתן ואבירם ואון בן פלת משבט ראובן.
  • אוהליהם של בני משפחת המררי היו מצפון לאוהל מועד, במקביל לשבטים: דן, אשר ונפתלי.
  • אוהליהם של בני משפחת הגרשוני היו ממערב לאוהל מועד, במקביל לשבטים: אפרים, מנשה ובנימין. שבטי דגל המערב היו האחרונים בסדר המסע.

תפקידי הלויים בבית המקדשעריכה

הלויים היו מעובדי בית המקדש יחד עם הכוהנים. בתקופת דוד ושלמה כשהפולחן היה לבסיס להשפעה ממלכתית, היה ללויים מעמד רם גם בסדרי המשטר[11]. ללויים היו שני תפקידים עיקריים בבית המקדש[12]:

שמירת המקדשעריכה

  ערך מורחב – שמירת המקדש

שוערים - שמירה בשערי המקדש והגפת השערים בסוף היום. מבין עשרים וארבע נקודות שמירה במקדש, היו עשרים ואחת נקודות מאוישות בידי הלויים, ויתר השלוש אוישו על ידי כהנים[13].

שירת הלוויםעריכה

  ערך מורחב – שירת הלוויים

בזמן הקרבת קורבן התמיד וניסוך המים היו הלווים שרים את המזמור הקבוע לאותו היום, חלק מהלווים היו שרים בפה וחלק אחר היו מנגנים בכלי נגינה. לזכר אותו שיר תיקנו חז"ל להוסיף בתפילת שחרית 'שיר של יום'.

מלבד שני תפקידים אלה, היו הלויים מסייעים לכהנים בעת הצורך בעבודות שונות במקדש, כגון בשחיטת הקרבן והפשטת עורו[14].

לוי שנתמנה לתפקיד מסוים - אסור היה לו לעסוק בתפקיד אחר, כך מסופר מר במשנה: "מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל רבי יוחנן בן גודגדא. אמר לו: בני! חזור לאחוריך, שאתה מן המשוררים, ולא מן השוערים"[15]. הגמרא אף קובעת, שלוי "משורר ששיער - במיתה" (חייב מיתה בידי שמים, אם עשה זאת במזיד; אך לא ייהרג בידי בית דין).

לאחר חורבן בית המקדש, נותר כסמל וכזיכרון להיות הלוי משרת בבית המקדש, טקס נטילת ידי הכהנים על ידי הלווים לפני ברכת כהנים. כמו כן בן לאם משבט לוי פטור מפדיון הבן וכן בסדר העולים בקריאת התורה מקדימים איש משבט לוי בטרם מעלים איש מישראל.

חובות הלויים וזכויותיהם בארץעריכה

"לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּ ם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן" [16]: שבט לוי הוא השבט היחיד שלא זכה לקבל חלק ונחלה בארץ ישראל. כחלופה לנחלה קיבל השבט 48 ערים שהיו מפוזרות ברחבי הארץ[17]. הדבר נרמז כבר בדברי יעקב על שמעון ולוי לפני פטירתו: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"[18]. הדבר איפשר ללויים למלא את תפקידם בהוראת התורה ברחבי הארץ, כדברי משה לשבט לוי לפני פטירתו: "וּלְלֵוִי אָמַר...יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל"[19]. ערי הלויים שימשו גם כערי מקלט[20].

בנוסף, נאסר על שבט הלוי ליהנות מן הביזה והשלל ממלחמות ישראל[21].

כתחליף לנחלתם בארץ ישראל קיבלו הכהנים והלוויים מתנות כהונה ולוויה. הכהנים קיבלו 24 מתנות המיוחדות להם, ואילו שאר שבט לוי קיבל מתנה הנקראת מעשר ראשון, עשרה אחוזים מכל יבול הארץ. יש לציין כי בזמן עזרא הסופר נקנסו הלוויים בשל סירובם לעלות לארץ. עזרא ציווה על העם שלא להפריש את המעשר הראשון ללויים ובמקום זה לתת את המעשר לכהנים.

עדות נוספת למתנה מיוחדת וחד פעמית שניתנה לשבט לוי אנו מוצאים בספר במדבר: "וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה'"[22]. שם מסופר על משה רבנו שצווה להעניק לשבט לוי מכס אחד מחמש מאות משלל המלחמה במדיין.

שבט לוי כמורי הלכהעריכה

על פי המדרש, ייעודם של שבט לוי כמורי הלכה נקבע על ידי יעקב אבינו. הייעוד מפורש בתורה בברכת משה רבנו (במשנה תורה) שמעודדת את שבט לוי לעסוק בתלמוד תורה והוראת הלכותיה את בני ישראל.

למרות שלפי המקורות בתנ"ך ניתנה משמעות רבה לבני לוי כמורי דת, בדברי חז"ל מובהר שאין הוראת התורה נחלתם הפרטית של בני לוי לבד אלא גם שאר שבטי ישראל מוכשרים ללמד את הלכות התורה. ואכן במאמרי חז"ל מופיעים גם ציטוטים רבים אודות כשרונם של בני שבט יהודה ושבט יששכר כמורי הלכה.

לפני מתן תורהעריכה

על פי ספר היובלים, העדיפות של בני לוי כמורים נקבעה על ידי יצחק אבינו[23].

במדרש הגדול ובכתבי הרמב"ם מתואר יעקב כמי שקבע את ייעודו של שבט לוי כמורי הלכה[24][25]. העדיפות נשמרה מימי שלושת האבות עד מתן תורה בתור מנהג, ואחריו נקבע מנהג זה כמצווה.

פרשני המקרא, מצביעים על כך שכבר כאשר תואר במקרא נתינת שמו של לוי, מתוארת קריאת שמו בצורה שונה.

המקורות בתורהעריכה

בברכת משה לשבטי ישראל טרם מותו בירך את שבטו, שבט לוי, ביכולת מיוחדת להורות הלכות התורה אל כלל ישראל;"וּלְלֵוִי אָמַר.. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל"[26].

במדרש ובתלמודעריכה

בתלמוד בבלי מופיעה אימרה בשמו של רבא אודות כשרון בני לוי להורות בתורה; "לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי, דכתיב "יורו משפטיך ליעקב"[26]. יששכר, דכתב "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל"[27] ואמא יהודה נמי דכתיב "יהודה מחוקקי"? (מתרץ רבא:) אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא"[28]

שבט לוי כשוטריםעריכה

  ערך מורחב – שוטר (מקרא)

התלמוד מפרש (מסכת יבמות פו עמוד ב) כי בתקופת המקרא "לא היו מעמידין שוטרין אלא מן הלוים". המשך חכמה מפרש כי כבר בדור יציאת מצרים התחילה בני לוי בתפקידם זה[29]. כן מוזכר בסוף ימי דוד המלך שהעמיד שוטרים מבני לוי[30]. כמו כן בספר דברי הימים מוזכר תפקידם של בני לוי כשוטרים; "וגם בי"ם העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט ה' ולריב".

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק י"ד, משנה ד' ותלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"א
  2. ^ לפי שמות רבה ה טז.
  3. ^ כגון ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ב'חטא המרגלים
  4. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ח
  5. ^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק י"א
  6. ^ רבינו בחיי, בפירושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח
  7. ^ ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק י"ז
  8. ^ ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא קכא עמוד ב
  10. ^ ספר במדבר, פרק ז', פסוק ט'
  11. ^ אברמסקי, שמואל, האנציקלופדיה העברית, ירושלים: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשכ"ט, כרך כ"א, עמ' 367
  12. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרים ריקים [ ערך ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    תא-שמע, י., האנציקלופדיה העברית, ירושלים: חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ט, כרך כ"א, עמ' 368-69
  13. ^ משנה, מסכת תמיד, פרק א', משנה א'
  14. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל', פסוק י"ז ופרק ל"ה, פסוק י"א
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א, עמוד ב'
  16. ^ ספר דברים, פרק י"ח, פסוק א'
  17. ^ ספר יהושע, פרק י"ד, פסוק ד'
  18. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ז'
  19. ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוקים ח'-י'
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י', עמוד א'
  21. ^ משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, פרק יג הלכה י
  22. ^ ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק ל'
  23. ^ ספר יובלים, לא יג
  24. ^ בלשון הרמב"ם: יעקב אבינו..הבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך ה' ולשמור מצוות אברהם וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה כדי שלא ישתכח הלימוד -הלכות עבודה זרה א טו
  25. ^ מדרש הגדול בראשית מח:ה
  26. ^ 26.0 26.1 ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י'
  27. ^ ספר דברי הימים א', פרק י"ב, פסוק ל"ג
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ו, עמוד א'
  29. ^ -המעט מכם כי הבדיל.. להקריב..ויקרב.." ייתכן כי המה הובדלו מכל ישראל במצרים, שלא נשתעבדו שם (שמו"ר ה כ) והיו מקיימין המצות במצרים, וזהו שאמרו(שם יט ו)כי שמרו אמרתך כו' במצרים. ולדעתי היו השוטרים הם משבט לוי כי לא היו משועבדים ולכן אמר ביבמות (פו :)לא היו מעמידין שוטרין אלא מן הלוים כו', כי זכו זה ממצרים והיו מזוככי השכל ודבוקים במושכלות ולא היו טרודים בחומר ולבנים ולא עבדו ע"ז, לכן היו ראוים לעבוד עבודת ה'- משך חכמה לספר במדבר טז ט
  30. ^ דברי הימים א כג א "ודויד זקן .. ויאסף את כל שרי שרי ישראל והכהנים והלוים ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה .. שלשים ושמונה אלף .. מאלה .. ושטרים ושפטים ששת אלפים"