לוז (עיר מקראית)

לוּז הוא שם עיר המופיע במקרא. בסיפור המקראי, השם התייחס תחילה לעיר הכנענית שקדמה לבית אל, ולאחר מכן היגר תושב לוז שבכנען לארץ החתים ובנה בה עיר באותו שם, שנקראה כך לפחות עד ימי כתיבת ספר שופטים.

שם עריכה

בספר בראשית, פרק ל', פסוק ל"ז מוזכר צמח בשם לוז, יחד עם הלִבְנֶה והערמון. רוב הפרשנים והחוקרים זיהו לוז זה עם השקד, בדומה לערבית, ומיעוטם זיהו אותו עם אגוז הלוז או צמחים אחרים.^[1]^[2]

במדרש הוצעו מספר פירושים למקור שם העיר, המקשרים אותה לעץ הלוז או לפריו. לפי אחת הדעות המוזכרות שם, הפתח הסודי של העיר (שבארץ ישראל) - אותו חיפשו בני יוסף - עבר דרך עץ לוז: ”לוז היה עומד על פתחה של מערה, והיה לוז חלול, והיו נכנסין דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר”. סיפור זה מוזכר גם אצל הנוסע מבורדו.^[3]

במקרא עריכה

בספר בראשית מסופר שלוז הוא שמה הקדום של בית אל, ויעקב שינה את שמה.^[4] זיהוי זה חוזר בתיאור גבולות שבט בנימין בספר יהושע,^[5] ובתיאור כיבוש העיר על ידי בני יוסף בספר שופטים.^[6] על פי ספר יהושע, העיר הייתה הגבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים.^[7]

בתקופה מאוחרת יותר הוקמה עיר חדשה בשם לוז בארץ החתים. נסיבות הקמתה מתוארות בספר שופטים: אחד מתושבי לוז (שבארץ ישראל) הסגיר את פתח העיר בפני הכובשים בתמורה לחנינה, ואז היגר לארץ החתים ובנה שם עיר באותו שם.

וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל, וַיהוָה עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'. וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד". וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים, וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ 'לוּז', הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

— ספר שופטים, פרק א', פסוקים כ"ב–כ"ו

בספרות הרבנית עריכה

במדרש חז"ל מסופר שהמוות אינו שולט בתושבי לוז (שהוקמה בארץ החתים).

במסכת סוטה מובאת ברייתא המספרת על לוז: ”היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה, בזמן שדעתן קצה עליהן, יוצאין חוץ לחומה והן מתים.”^[8] רש"י מסביר שהברייתא דורשת שהעיר לא נחרבה ולא הוגלתה על פי המילים "עד היום הזה", שנאמרו בפסוק ביחס לעיר שבארץ החתים, המתפרשים כ-"לעולם ולעולמי עולמים".^[9]

סגולתה של לוז, שהמוות לא שולט בה, מופיעה באגדה על אליחורף ואחיה בני שישא, סופריו של שלמה המלך: על פי האגדה המופיעה בתלמוד הבבלי, הם נשלחו ללוז על ידי שלמה בכדי להצילם ממוות. אך בהגיעם ללוז מתו, מכיוון שמלאך המוות נצטווה להורגם בשערי לוז.^[10]

כאמור לעיל, במדרש (בראשית רבה, פרשה ס"ט, פסקה ח') נידון שם העיר לוז.

ארכאולוגיה עריכה

העיר לוז (שבארץ החתים) מזוהה עם העיר Lawazantiya (אנ') השוכנת באסיה הקטנה;^[11] הקשר בין לוז שבכנען ללוז בארץ החתים מוסבר בזיקה לשכבה העלית החתית שהיגרה לכנען בתקופת הברונזה.^[12]

השם "לוז" לבית אל מתועד גם במפת מידבא, המציינת את המקום כ"לוזה היא גם בית אל".^[א]^[13]^[2]

אתר בית אל הקדומה מלמד על החיים הדתיים של העיר לוז: בתקופה הכנענית התמקד הפולחן במקום גבוה בצפון־מערב האתר, בצמוד למקדש מתקופת הברונזה התיכונה; במקום נמצאו "לוחות עשתרת" (לוחות מתכת עם ייצוגי אלה) רבות, וכן "עמוד חתחור" קטן.^[14] ג'ואן טיילור (אנ') מקשרת את שם העיר עם פולחן האשרה: טיילור סבורה שהלוחות שנמצאו באתר הכנעני הם במקרה זה ייצוגים של אשרה ולא עשתרת. לפי עדות מלכים ב', כ"ג, ט"ו, יאשיהו שורף אשרה שעמדה בבית אל. בתנ"ך מסופר שיעקב בונה באזור מצבה, וטיילור מציעה שהכנענים, ואולי גם ירבעם בן נבט, נטעו שם עץ אשרה: בפולחן הכנעני, מצבה הייתה סמל הזכרות, ולרוב לא עמדה לבדה, אלא ניטע לידה עץ אשרה שייצג את האלה הנקבית. טיילור סבורה שההתחלה האגדית של המקום, הן עבור הכנענים והן עבור ישראלים, הייתה נעוצה במצבה שהקים יעקב; וירבעם בחר באזור פולחן קדום כדי להתחרות בירושלים. על פי שם העיר, טיילור סבורה שעץ האשרה שעמד בעיר היה עץ לוז (שקד). שילוב השמות "לוז" ו"בית אל" מהווה כך שני ביטויים לפולחן במקום, פולחן אל הזכרי ופולחן אשרה הנקבית.^[15]

קישורים חיצוניים עריכה

יהודה שביב, "לוז", באתר מכללת הרצוג
יהודה אליצור, "ויצא מבית אל לוזה", באתר דעת
הרב יחיאל בוים, "האם אנשי לוז צבעו את התכלת הם שבט יוסף ולא שבט זבולון", שיעור באתר קול הלשון

ביאורים עריכה

^ כנראה בהסתמך על האונומסטיקון של אוסביוס, שבתורו התבסס על המקרא.

הערות שוליים עריכה

^ אוריה פלדמן, צמחי התנך, תל אביב: דביר, תשי"ז, עמ' 213; זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים: ראובן מס, תשע"ב, עמ' 118–119
^ ¹ ² Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48 doi: 10.1177/030908929502006602
^ בראשית רבה, פרשה ס"ט, פסקה ח'; ראו:
Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 51 doi: 10.1177/030908929502006602,
טוביה כהנא, מקומות ישוב בארץ ישראל בתלמודים ובמדרשים, סיני עו (ג-ד), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ה, עמ' קמב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
^ ”וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בֵּית אֵל', וְאוּלָם 'לוּז' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה” (ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט)
^ ”וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה, אֶל־כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה, הִיא בֵּית־אֵל” (ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק י"ג)
^ ”וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'.” (ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ג)
^ ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק א'; פרק י"ח, פסוק י"ג
^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב'
^ רש"י, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב', ד"ה ויקרא שמה לוז
^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'
^ יאירה אמית, עולם התנ"ך - שופטים, תל אביב, דוידזון - עתי, 1994, עמ' 30.
^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 301
^ מיכאל אבי יונה, "מפת מידבא - תרגום ופירוש", אריאל 116, 1996, עמ' 42. ראו גם תמונות בלוחות שבסוף המאמר, דף ז' (לוח 9). (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–49 doi: 10.1177/030908929502006602
^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–51 doi: 10.1177/030908929502006602

[13] כנראה בהסתמך על האונומסטיקון של אוסביוס, שבתורו התבסס על המקרא.

[1] אוריה פלדמן, צמחי התנך, תל אביב: דביר, תשי"ז, עמ' 213; זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים: ראובן מס, תשע"ב, עמ' 118–119

[:0-2] ¹ ² Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48 doi: 10.1177/030908929502006602

[3] בראשית רבה, פרשה ס"ט, פסקה ח'; ראו:
Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 51 doi: 10.1177/030908929502006602,
טוביה כהנא, מקומות ישוב בארץ ישראל בתלמודים ובמדרשים, סיני עו (ג-ד), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ה, עמ' קמב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

[4] ”וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בֵּית אֵל', וְאוּלָם 'לוּז' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה” (ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט)

[5] ”וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה, אֶל־כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה, הִיא בֵּית־אֵל” (ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק י"ג)

[6] ”וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'.” (ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ג)

[7] ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק א'; פרק י"ח, פסוק י"ג

[8] תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב'

[9] רש"י, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב', ד"ה ויקרא שמה לוז

[10] תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'

[11] יאירה אמית, עולם התנ"ך - שופטים, תל אביב, דוידזון - עתי, 1994, עמ' 30.

[12] ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 301

[14] מיכאל אבי יונה, "מפת מידבא - תרגום ופירוש", אריאל 116, 1996, עמ' 42. ראו גם תמונות בלוחות שבסוף המאמר, דף ז' (לוח 9). (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

[:12-15] Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–49 doi: 10.1177/030908929502006602

[16] Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–51 doi: 10.1177/030908929502006602

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[א]

[13]

[14]

[15]