לוי בן יצחק ירושלמי
הרב לוי בן יצחק ירושלמי (1681, ירושלים, האימפריה העות'מאנית - 11 באוגוסט 1752, טימישוארה, ממלכת הבסבורג) היה הרב הראשי האשכנזי ובהמשך גם הספרדי של יהודי בלגרד. ב-1739 עבר לטימישוארה, וכיהן בה כרב הראשי האשכנזי עד מותו.
| לידה |
1681 ירושלים  האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1752 (בגיל 71 בערך) א' באלול ה'תקי"ב טימישוארה,  ממלכת הבסבורג |
| כינוי | "הבֶּלְגְרָדֶר" |
| מקום פעילות | בלגרד |
| תקופת הפעילות |
?–1752  |
| השתייכות | ספרדים, אשכנזים |
| חיבוריו | "בן אבות הלוי" |
  | |
קורות חייו עריכה
לוי בן יצחק ירושלמי נולד בירושלים ובה הוסמך לרבנות. ב-1699 עבר לבלגרד וכיהן כדיין בקהילה האשכנזית. ב-1720 נמנה עם עשרת הדיינים אשר חתמו על כתב מינויו של הרב בנימין זאב (וולף) יפה מרגליות שלזינגר לרב הראשי האשכנזי של בלגרד. הרב שלזינגר עזב את התפקיד תוך זמן קצר יחסית, ככל הנראה מחמת גילו ומצב בריאותו, והרב לוי בן יצחק ירושלמי מונה במקומו לרב הראשי של הקהילה האשכנזית בבלגרד. המועד המדויק בו התמנה לרב אינו ידוע, אך בספרי שאלות ותשובות מ-1724 הוא כבר מתועד כרב הראשי האשכנזי. הרב ירושלמי שלט ביידיש ובלאדינו.
ב-1724 התחולל סכסוך בתוך הקהילה הספרדית, שהתפצלה לשני קהלים: בראש האחד עמד הרב הספרדי הראשי, ששמו או כינויו היה מוֹרֶנוֹ; ואילו הקהל השני פנה לרב ירושלמי כדי שיעמוד בראשו. הדבר הוביל לסכסוך אישי בין הרב מורנו לרב ירושלמי, והסכסוך מתועד בשאלות שהופנו לרב משה אמריליו מסלוניקי. הרב מורנו החתים את בני הקהל הספרדי אשר בראשו עמד, על כתב הסכמה, בו נכתב שחל איסור למנות רב לקהילה שאינו ספרדי. ככל הנראה מרבית החותמים לא ידעו על מה חתמו. לאחר מספר חדשים התפייסו שני הרבנים; הרב מורנו החליט לעלות לארץ ישראל, והמליץ בפני קהל הספרדים לקבל באופן זמני את לוי יצחק ירושלמי כרב הקהילה הספרדית, משום שהוא "דיין מצוין, מכיר את לשוננו, בקיא במנהגינו ואינו נדמה לשאר האשכנזים".
הרב מורנו יצא לקושטא ושם חיפש לו מחליף, אך הקהילה בבלגרד לא יכלה לשאת בעלויות השכר שדרשו הרבנים השונים. עד 1728 כיהן הרב ירושלמי כממלא מקום הרב הספרדי הראשי ללא שכר. בשנה זו הודיע לקהילה הספרדית שאינו יכול לשאת בנטל המשרה ללא שכר, וכי עליהם למנותו במינוי קבע או למצוא לו מחליף. לאחר מספר ניסיונות כושלים למצוא מחליפים, החליטו הספרדים למנות את הרב ירושלמי לרבם. עם זאת, בשל כתב ההסכמה עליו חתמו ארבע שנים קודם לכן, התעורר קושי הלכתי במינוי. העניין הובא להכרעתו של הרב משה אמריליו, אשר ביטל את כתב ההסכמה. ב-1730 מונה הרב ירושלמי רשמית גם לרב הראשי הספרדי.
מתועד כי בעת מתן פסקי הלכה בקהלי הספרדים נהג לפי הלכות הרמב"ם, ובעת שפסק הלכה בקהל האשכנזי נהג לפי הלכות הרמ"א. הרב לוי בן יצחק ירושלמי התייעץ, ניהל דיונים הלכתיים, וזכה להערכה מרבנים אשכנזים וספרדים. מאוזכר על ידי הרב מאיר איזנשטט בספר השאלות והתשובות שלו "פנים מאירות" וכן על ידי הרב משה אמריליו בספר השו"ת "דבר משה". הוא מתואר כ"תלמיד חכם מובהק ובעל הוראה מוסמך". ב-1735 הוצא לאור על ידי בית הדפוס העברי בזוּלְצְבָּאך (אנ') (בגרמנית: Sulzbach-Rosenberg) ספרו "בן אבות הלוי" העוסק בפרקי אבות. הספר אבד.
ב-1739, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739), השתלטו העות'מאנים מחדש על בלגרד. הרב לוי בן יצחק ירושלמי עזב לטימישוארה, ומונה בה לרב הראשי של הקהילה האשכנזית. ב-1752 נפטר הרב ירושלמי בטימישוארה, ובה נקבר.[1][2][3]
הערות שוליים עריכה
- ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמוד 86–90, 228.
- ^ הקהילה היהודית בבלגרד, חילופי שלטון, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 61-60.
- ^ נתן צבי פרידמן, אוצר הרבנים, 12461.