דקר הסלעים
דקר הסלעים (שם מדעי: Epinephelus marginatus; שם עממי: לוקוס סלעים, לוקוס אדום או דאור) הוא הדקר הידוע ביותר בים התיכון ובחופי צפון אפריקה. נחשב לדג מאכל מבוקש ביותר ומהמשובחים בים התיכון, בשל כך סובל מדיג יתר ונמצא בסכנת הכחדה.
 דקר הסלעים
| |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | מקריני סנפיר |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | דקראים |
| תת־סדרה: | דמויי-דקר |
| משפחה: | דקריים |
| סוג: | דקר |
| מין: | דקר הסלעים |
| שם מדעי | |
 Epinephelus marginatusלואו, 1834 | |
| |
תיאור עריכה
לדקר הסלעים יש גוף ופה גדולים, סנפיר ארוך וזנב מעוגל. צבעו נע בין חום לירוק, בהתאם לעונה ולגיל - בצעירותו צבעו ירוק ובבגרותו נהפך חום עם נקודות צהובות וגחון צהבהב. לדקר שלושה קוצים חדים בסנפיר הגב. הגודל השכיח הוא בין 50 ל-100 ס"מ, ומשקלו בין 3 ל-10 ק"ג, אך ישנם דגים השוקלים יותר מ-40 ק"ג, ובאורך העולה על 150 ס"מ.
התנהגות ותזונה עריכה
דקר הסלעים נמצא בים התיכון, בחוף המערבי של אפריקה ובחופי ברזיל. דקר הסלעים הוא דג מתבודד הנוטה לחיות בסלעים, בעומק של בין 8 עד 300 מטרים, אולם לא נפוץ מעבר לעומק 60 מטר. לרוב מצויים הצעירים במים רדודים יותר, והבוגרים בעומק. הדקר יאכלס מערה או כוך בעל שתי יציאות או יותר שאותם יהפוך למשכנו, ויאמץ כוכים נוספים בסביבתו כמפלט זמני והגנה. פתח הכוך יהיה גדול במעט מגופו כדי למנוע כניסת דגים גדולים יותר. במקרה של התקפות נשיכה מטורפים או כוח אחר שיופעל עליו כדי להוציא אותו מהכוך כדוגמת דייגים, דקר הסלעים יפער את פיו ויפרוש את שלושת הקוצים בסנפיר הגבי כדי לנעול עצמו אל תוך סלע הכוך.
דקר הסלעים הוא דג טורף הידוע כרעבתן האורב לטרפו, ומהטורפים העיקריים בים התיכון. ניזון בעיקר מדגים אחרים, סרטנים, חסילונים דיונונים ותמנונים. שמו העממי, לוקוס דאור, ניתן לו על ידי דייגים מאחר שהם מאמינים כי מין זה נוטה לשוטט. דַאוּרְ בערבית משמעו סיבוב או מסתובב.
מחקר שנערך בשנים האחרונות באתרי צלילה הנמצאים בתוך שמורה ימית לחופי הים התיכון בספרד, בדק פעילות דגים מהמין דקר הסלעים בעזרת שיטות טלמטריה (הצמדת משדרים ומעקב אחר תנועת בע״ח) במהלך מספר חודשים ותחת השפעות סביבתיות שונות. ממצאי המחקר העלו כי הדגים ממין זה פעילים יחסית בשעות הלילה וכי פעילותם מושפעת ממופעי ירח,זרמים, טמפרטורות וגורמים סביבתיים אחרים. בנוסף נמצא כי התנהגות דקר הסלעים כמעט ואינה מושפעת מנוכחות צוללי מיכלים (סקובה) וכאשר מתבצע ניהול נכון של מבקרים בשמורה ימית ניתן למזער פגיעה בהתנהגות הדגים תוך כדי אפשור למבקרים להגיע לצלול ולהנות מהסביבה הימית[2].
רבייה עריכה
כל דגי דקר הסלעים בוקעים מהביצה ומתבגרים כנקבות ובשלב מאוחר יותר של חייהם חלקם ישנו את מינם לזכרים בתהליך הנקרא דיכוגמיה. במימי תוניס מגיעות הנקבות לבגרות מינית בגיל 5 שנים כשחלקם ישנו את מינם לזכרים בגיל 9 עד 16 שנה. בברזיל יגיעו 50% מהנקבות לבגרות מינית באורך של כ-47 ס"מ, כשהנקבות הגדולות ביותר מגיעות לאורך 79 ס"מ ואורכם של הזכרים הקטנים ביותר עומד על כ-80 ס"מ. היחס בן הזכרים הפעילים מינית לנקבות בוגרות עומד על 1:7. פעילות מינית תחל באביב והשרצות יחלו בתחילת הקיץ. שלא בעונת הרבייה זכרים דומיננטיים יפגינו התנהגות טריטוריאלית אגרסיבית כלפי זכרים שכנים ונקבות קטנות יותר.
דיג יתר עריכה
דקר הסלעים נחשב מבין דגי המאכל הטעימים והמשובחים ביותר בים. בספרדית קיימת האמרה: "מהים דקר הסלע ומהאדמה האַיִל" ("De la mar el mero y de la tierra el carnero"). אוכלוסיית דקר הסלעים סובלת מדיג יתר כשדיג מסחרי מהווה את האיום המרכזי. קצב הגדילה האיטי של הדג וסגנון הריבוי המורכב שלו לא מאפשרים לו להתמודד עם לחצי הדייג המסיביים. דיג באמצעות רובה תת-מימי וחניתות הייתה השיטה העיקרית לתפיסת הדג בצרפת ובמקומות אחרים, בשיטת דיג זו לדג כמעט ואין סיכוי להימלט בשל אופיו והתנהגותו הטריטוריאלית. שיטה זו מהווה כיום סיכון משמעותי נוסף על אוכלוסיית המתבגרים. שיטת דיג זו נאסרה בחוק בצרפת למשך עשר שנים וכתוצאה במספר שמורות ימיות האוכלוסייה התבססה מחדש. כיום נמצא דקר הסלעים בסכנת הכחדה.
בים התיכון ישנם כחמישה מינים של דקרים, שחלקם בסכנת הכחדה או תחת איום. הציד שלהם נעשה על ידי דיג בצלילה, דיג בחכות, רשתות ומכמורות. אבל בינתיים רק מין אחד, דקר אלכסנדרוני, זכה להגנה מלאה בישראל – בזכות הפעילות של החברה להגנת הטבע, שהגישה שתי עתירות לבג״ץ בעניין.
לעומת זאת, דקר הסלעים, הלוקוס האדום, הוכרז כמין מוגן בהוראת שעה לשנה בלבד. ועוד יותר גרוע: אף שהדיג שלו באמצעות רובה נאסר – כל שיטות הדיג האחרות עדיין מותרות.
באוקטובר 2018 נכנס דקר הסלעים לרשימת ערכי הטבע המוגנים בישראל.[3] לאחר כשנה, החליט זאב אלקין, השר להגנת הסביבה, לא לכלול בסופו של דבר ברשימת המינים המוגנים את דקר הסלעים ואת הטונה כחולת-הסנפיר, זאת בשל לחץ שהפעילו הדייגים[4]. בדצמבר 2020 קיימה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל שימוע ציבורי בנושא,[5] והחליטה להכריז על דקר הסלעים כערך טבע מוגן בהוראת שעה למשך שנה בלבד ואף שהדיג שלו באמצעות רובה נאסר – כל שיטות הדיג האחרות עדיין מותרות.[6] לעומת זאת, דקר אלכסנדרוני הוכר כערך טבע מוגן באופן קבוע.[7] משמעות ההחלטה היא שרק מין אחד, הדקר אלכסנדרוני, זכה להגנה מלאה בישראל.[6]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- דקר הסלעים, באתר ITIS (באנגלית)
- דקר הסלעים, באתר NCBI (באנגלית)
- דקר הסלעים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- דקר הסלעים, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- דקר הסלעים, באתר FishBase (באנגלית)
- דקר הסלעים, באתר GBIF (באנגלית)
- דקר הסלעים בסכנת הכחדה - נותנים חיים לדקרים - גם בישראל[8]
- דקר הסלעים באתר הרשימה האדומה של IUCN
- גיל ססובר, תור הזהב של לוקוס הסלעים, באתר הארץ, 4 ביוני 2015
הערות שוליים עריכה
- ^ דקר הסלעים באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ J. M. Pereñíguez, J. Alós, E. Aspillaga, I. Rojo, A. Calò, C. Hackradt, R. Hernández-Andreu, B. Mourre, J. A. García-Charton, Intense scuba diving does not alter activity patterns of predatory reef fish: Evidence from a protected tourism hotspot, Journal of Environmental Management 344, 2023-10-15, עמ' 118491 doi: 10.1016/j.jenvman.2023.118491
- ^ מור הופרט, לא ערפדים: עטלפי הפירות נכנסו לרשימת המינים המוגנים בישראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 באוקטובר 2018
- ^ שני אשכנזי, בגלל הדייגים: מינים בסכנת הכחדה לא נכנסו לרשימת המינים המוגנים, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2019
- ^ היום יוכרע האם הלוקוס ירד מהצלחת באתר ישראל היום
- ^ 1 2 המאבק להצלת הלוקוס האדום, באתר החברה להגנת הטבע
- ^ נעה פישר, הדקר האלכסנדרוני ודקר הסלעים ייכנסו לרשימת המינים המוגנים, באתר ynet, 11 בפברואר 2021.
- ^ החצי הכחול (2017-10-08), נותנים חיים לדקרים - גם בישראל, נבדק ב-2020-02-27