לוקינו ויסקונטי
לוקינו ויסקונטי, דוכס מודרונֶה (באיטלקית: Luchino Visconti di Modrone; 2 בנובמבר 1906 – 17 במרץ 1976) היה במאי תיאטרון, במאי קולנוע וסופר איטלקי, מאבות הנאו-ריאליזם האיטלקי.
 | |
| לוקינו ויסקונטי בשנת 1972 | |
| לידה |
2 בנובמבר 1906 מילאנו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1976 (בגיל 69) רומא, איטליה |
| מקום קבורה |
villa La Colombaia |
| סוגה מועדפת |
נאו-ריאליזם איטלקי |
| מדינה |
ממלכת איטליה, איטליה |
| תקופת הפעילות |
1943–1976 (כ־33 שנים) |
| בן או בת זוג |
הלמוט ברגר |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהויסקונטי נולד למשפחת אצולה עשירה (אחת מהעשירות בצפון איטליה) במילאנו. בגיל 30 עבר לפריז והחל לעסוק בקולנוע כעוזר במאי שלישי בסרטו של ז'ן רנואר, "Une partie de campagne" (1936), הודות להיכרות עם ידידה משותפת, קוקו שאנל. לאחר סיור קצר בארצות הברית, שם ביקר בהוליווד, הוא שב לאיטליה להיות עוזרו של רנואר שוב, הפעם בסרט "La Tosca" (1939), הפקה שהופסקה באמצעה בשל מלחמת העולם השנייה, ואחר כך הושלמה על ידי הבמאי הגרמני קרל קוך.
ויסקונטי הצטרף, יחד עם רוברטו רוסליני ל-"salotto" של ויטוריו מוסוליני (בנו של בניטו מוסוליני, שהפך באותה תקופה לפטרון הקולנוע ואומנויות אחרות) ושם, ככל הנראה, פגש גם את פדריקו פליני. יחד עם ג'אני פוצ'יני, אנטוניו פייטרנג'לי וג'וזפה דה סנטיס כתב את התסריט לסרטו הראשון כבמאי: "אובססיה" (Ossessione) (1943), סרט הנאו-ריאליזם האיטלקי הראשון, שהוא עיבוד לא רשמי ולא מאושר לספרו של ג'יימס מ. קיין "הדוור מצלצל פעמיים".
בשנת 1971 ביים את הסרט מוות בוונציה. בסרט השתתפו דירק בוגרד בתפקיד גוסטב פון אשנבך, מוזיקאי (בספרו של מאן הוא סופר) מצליח ומפורסם ברחבי אירופה, שמנהל אורח חיים קפדני ונזירי, שמחליט לצאת מעירו מינכן כדי לטייל בוונציה, שבה הוא מתאהב בנער יפהפה בשם טאדז'ו אותו מגלם ביורן אנדרסן.
ויסקונטי היה גם במאי תיאטרון מהולל. בשנים 1960-1946 הוא ביים הופעות רבות של קבוצת התיאטרון רינה מורלי-פאולו סטופה, עם ויטוריו גסמן, כמו גם מספר אופרות ובהן ההעלאה מחדש של יצירתו של גאטנו דוניצטי "אנה בולנה" (על חייה של המלכה אן בולין) בלה סקאלה בשנת 1957 בכיכובה של מריה קאלאס.
הוא נפטר ברומא בגיל 69.
פילמוגרפיה חלקית
עריכה- "אובססיה" (1943) Ossessione (מבוסס על ספרו של ג'יימס מ. קיין משנת 1934 "הדוור מצלצל פעמיים")
- Giorni di Gloria 1945
- "האדמה רועדת" (1948) La Terra trema על־פי הספר I Malavoglia ("בית מאלאווליה") של ג'ובאני ורגה.
- "בליסימה" (1954) Bellissima
- "ליוויה" (1954) Senso
- "לילות לבנים" (1957) Le notti bianche
- "רוקו ואחיו" (1960) Rocco e i suoi fratelli
- "בוקצ'ו 70" (1961) Boccaccio '70 (מבוסס על הדקמרון של בוקאצ'ו)
- "הברדלס" (1963) Il Gattopardo (מבוסס על ספרו של ג'וזפה תומאזי די למפדוזה)
- "סנדרה של אלף התענוגות" (1965) Vaghe stelle dell'Orsa
- "הזר" (1967) Lo Straniero (מבוסס על ספרו של אלבר קאמי)
- "הארורים" (1969) La caduta degli dei
- "מוות בוונציה" (1971) Morte a Venezia (מבוסס על ספרו של תומאס מאן)
- לודוויג (1972) Ludwig
- Gruppo di famiglia in un interno (1974)
- "התמימים" (1976) L'Innocente
לקריאה נוספת
עריכה- Bacon, Henry, Visconti: Explorations of Beauty and Decay, Cambridge: Cambridge University Press, 1998.
- Nowell-Smith, Geoffrey, Luchino Visconti, London: British Film Institute, 2003.
קישורים חיצוניים
עריכה
לוקינו ויסקונטי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לוקינו ויסקונטי, באתר AllMovie (באנגלית)
לוקינו ויסקונטי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לוקינו ויסקונטי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אורי קליין, הבמאי שחזה את האיידס, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2008
- יעל שוב, ויסקונטי - The Lord of the Decadence(הקישור אינו פעיל), באתר Time Out תל אביב, 27 בנובמבר 2008
- לוקינו ויסקונטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לוקינו ויסקונטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}