לורדים רוחניים

הלורדים הרוחניים או הלורדים של הכנסייהאנגלית: Lords Spiritual) הם 26 אנשי דת של הכנסייה האנגליקנית המכהנים כחברי בית הלורדים - הבית העליון של הפרלמנט הבריטי. כנסיית סקוטלנד אינה מיוצגת בבית הלורדים כמו גם כנסיית ויילס והכנסייה האנגליקנית של צפון אירלנד שאינן כנסיות רשמיות של אזורים אלה.

תאריםעריכה

כנסיית אנגליה כוללת 44 דיוקסיות (מחוזות כנסייתיים) שבראשם עומדים בישופים. בראשות דיוקסיות קנטרברי ויורק עומדים ארכיבישופים. שתי דיוקסיות - דיוקסיית סודור ומאן (האי מאן) ודיוקסיית גיברלטר מצויים מחוץ לשטחה של הממלכה המאוחדת.

הארכיבישוף מקנטרברי, הארכיבישוף מיורק, הבישוף של לונדון, הבישוף של דרהאם והבישוף של וינצ'סטר מכהנים תמיד כלורדים בבית הלורדים. הבישופים של סודור ומאן ושל גיברלטר אינם רשאים לכהן בבית הלורדים, כיוון ששטחים אלה אינם חלק מהממלכה המאוחדת. מבין יתר 37 הבישופים, 21 הבישופים בעלי הותק הרב ביותר במשרה מכהנים כלורדים בבית הלורדים. הוותק הוא ותק מצטבר, והמעבר של בישוף מכהונה בדיוקסיה אחת לכהונה בדיוקסיה אחרת אינו בפוגע בוותק של אותו בישוף.

באופן תאורטי נבחרים הארכיבישופים והבישופים על ידי מוסדות הכנסייה אולם בפועל הבחירה נעשית על ידי ראש ממשלת בריטניה, אשר ממליץ למלכה על מועמד מועדף וזו מורה למוסדות הכנסייה לבחור במועמד.

מעמדעריכה

עוד טרם הסדרת מעמד האצולה באנגליה במאה ה-14, הייתה מחלוקת בשאלה האם הבישופים הם אריסטוקרטים או לא ואם הם זכאים להנות מהפריבילגיות שלה. בתקופת מלכותו של המלך ריצ'רד השני טוען הארכיבישוף מקנטרבורי כי הלורדים הרוחניים הם אכן אצילים, ורשאים לדרוש ראיון אישי עם השליט וכולי. ב-1621 נקבע שהבישופים הם חברי הבית בלבד ואינם אצילים, וסדר התקנות של בית הלורדים מכיל עדיין הוראה זו.

קודם לרפורמות של המלך הנרי השמיני היו הלורדים הרוחניים נתונים רק למרות האפיפיור. לאחר הרפורמציה והפילוג מרומא בימי הנרי השמיני, הם הוכפפו לסמכות בתי המשפט החילוניים. אחת התקריות הבולטות בהן נדונה הסוגיה אירעה בשנת 1688, במשפט שבעת הבישופים שסירבו להקריא את הצהרת ג'יימס השני על ביטול חוקי העונשין נגד לא-אנגליקנים, וטענו כי איננו מוסמך לחייב אותם לעשות כן. הסרבנים נשפטו בפני חבר מושבעים רגיל בעוולה של הוצאת לשון הרע. הבישופים טענו כי יש להם זכות לעתור אל המלך, כבני אצולה, ואילו התביעה טענה כי אין להם זכות זו. בפועל עתירתם לא נדונה כלל בפני המלך, מאחר שבית המשפט זיכה אותם.

מספר הלורדים הרוחנייםעריכה

בראשית פעולתו של הפרלמנט הבריטי עלה מספר הלורדים הרוחניים על הלורדים הארציים. בבית הלורדים היו חברים גם אנשי דת מדרגה נמוכה יותר ובהם כל ראשי המנזרים באנגליה. בין השנים 15361540, בשל ביטול המנזרים על ידי הנרי השמיני, בוטלו המנזרים ובהתאם גם בוטל תפקידם של ראשי המנזרים, והלורדים הרוחניים הפכו למיעוט בבית הלורדים.

במשך שלוש מאות השנים שחלפו מאז ביטול המנזרים לא נוצרו מחוזות כנסייתיים נוספים ולכן לא נדונה שאלת מספר הלורדים הרוחניים. עם היווצרות בישופות ריפון בשנת 1836 אוחדו בישופות בריסטול ובישופות גלאוסטר ועל כן לא התעוררה בעיה. עם הקמת בישופות מנצ'סטר בשנת 1844 עלה מספר הלורדים הרוחניים מ-21 ל-22 ונקבע כי מספר הלורדים הרוחניים בבית הלורדים לא יעלה בכל מקרה על 26 לורדים . עם ביטול כנסיית ויילס פחת מספר הבישופים היכולים להתמודד על 26 המושבים בבית הלורדים, בארבעה.

26 הלורדים הרוחניים מהווים כיום 4% מחברי בית הלורדים.

ראו גםעריכה