לוריאל

לוריאלצרפתית: L'Oréal) היא חברת הקוסמטיקה והיופי הגדולה בעולם. ההנהלה הראשית של החברה שוכנת בקלישי, פרבר של פריז, במחוז רמות הסן בצרפת. החברה מפתחת ומשווקת מגוון מוצרי קוסמטיקה וטיפוח אישי, בהם מוצרי טיפוח וצביעת שיער, טיפוח העור, מוצרי איפור, מוצרי הגנה על העור מפני השמש, בשמים ועוד. החברה מובילה במחקר ופיתוח בתחום הדרמטולוגיה, הנדסת רקמות והתרופות, והיא מחזיקה בכמות הפטנטים מהגבוהות ביותר בארצות הברית בתחום הננוטכנולוגיה.

L'Oréal
L'Oréal logo.svg
LOreal Hoofddorp Netherlands.jpg
נתונים כלליים
בורסה
  • Euronext
  • Euronext Paris
  • OTC Markets Group עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים אז'ן שילר
תקופת הפעילות 1909–הווה (כ־113 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות
  • Kiehl's
  • NYX Professional Makeup
  • Biotherm
  • Vichy cosmetics
  • Roger & Gallet
  • מייבלין
  • LaSCAD
  • L'Oreal (United States)
  • לנקום
  • CeraVe עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי קלישי, רמות הסן, צרפת
ענפי תעשייה personal care products, תעשיית הקוסמטיקה, מוצרי צריכה שוטפים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים מוצרי קוסמטיקה ויופי
הכנסות 3 מיליארד אירו (נכון ל-2010)
רווח 2.9 מיליארד אירו (נכון ל-2013)
מנכ"ל ז'אן-פול אגו (יו"ר ומנכ"ל)
עובדים 77,500 עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.loreal.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לוריאל היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסת Euronext וכלולות במדד CAC 40.

היסטוריהעריכה

החברה נוסדה על ידי הכימאי הצרפתי הצעיר אז'ן שילר, שפיתח ב-1907 תכשיר לצביעת שיער בשם "אוריאל" ("Auréale"). הוא ייצר את מוצריו בעצמו ומכר אותם לספרים פריזאים. הוא רשם את החברה ב-1909 תחת השם "Société Française de Teintures Inoffensives pour Cheveux" ("החברה הצרפתית לצביעת שיער בטוחה"), ששונה בהמשך ל"לוריאל".

החברה הרחיבה את עיסוקיה עם הזמן מצביעת שיער בלבד למגוון תחומי טיפוח אישי וקוסמטיקה. החברה משווקת כ-500 מותגים ואלפי מוצרים שונים במגוון תחומי הקוסמטיקה. מוצריה נמכרים במספרות, בתי מרקחת, סופרמרקטים ורשתות שיווק בכל רחבי העולם. ממותגי החברה: לוריאל פרופשיונל, לוריאל פריז, קרסטט, קרסטין, גרנייה, מייבלין, וישי ועוד.

העקרון המנחה של החברה מיום הקמתה היה מחקר ופיתוח בתחום היופי. ב-1920 החברה העסיקה שלושה כימאים, ומספרם עלה ל-100 ב-1950. כיום מועסקים בחברה כ-2000 כימאים. לחברה שישה מרכזי מחקר ופיתוח ברחבי העולם: אולניי ושווילי הסמוכים לפריז; קלארק שבניו ג'רזי, ארצות הברית; קווסאקי הסמוכה לטוקיו, יפן; שאנגחאי שבסין; ומומבאי, הודו.

בשנת 1988, רכשה לוריאל את חברת "הלנה רובינשטיין"[1]

ב-1993 התמודדה החברה מול הפגנות מחאה רבות של אקטיביסטים למען זכויות בעלי חיים ברחבי העולם, שמחו כנגד ניסויים בבעלי חיים שביצעה במסגרת מחקריה.

הבעלות על החברה השתנתה עם השנים, ונכון ל-2010 היא נחלקת בעיקר בין משפחת בטנקור (30.9%; ליליאן בטנקור בתו היחידה של מייסד החברה שילר, שכיהנה כמנהלת חיצונית לחברה עד 2011 ונפטרה בספטמבר 2017[2]), חברת נסטלה (29.7%), ומניות ציבוריות (36.8%). לאורך השנים רכשה החברה מגוון חברות בתחום עיסוקה, בהן חברת התרופות "Synthélabo" ‏(1973; לאחר מספר מיזוגים של חברה זו עם חברות אחרות, מחזיקה כיום לוריאל בכ-10% ממניות חברת התרופות השלישית בגודלה בעולם, "Sanofi-Aventis"), וחברת הטיפוח "The Body Shop" ‏(2006).

סלוגן הפרסומות הידוע של החברה בעשורים האחרונים הוא "L'Oréal - Because I'm worth it" (לוריאל - כי אני ראוי/ה לכך), וניסוחו שונה מעט עם השנים ל-"Because you're worth it" או "Because we're worth it".

מ-1998 מעניקה לוריאל את הפרס היוקרתי "פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע" על תרומה יוצאת דופן של מדעניות למדע, פרס שנועד לעידוד מדעניות.[3] בפרס זוכות מדי שנה חמש נשים, מחמש יבשות העולם. עד כה זכו בפרס גם מספר מדעניות ישראליות, בהן זוכת פרס נובל לכימיה עדה יונת (2008).

ביקורת ושערוריותעריכה

חדירת הנאצים לצמרת החברה וכניעתה לחרם הערביעריכה

אז'ן שילר, מייסד החברה, היה אוהד הנאצים. חברת לוריאל הודתה ששילר אכן היה פשיסט אנטישמי. הוא גם היה חבר ב"לה קגול", תנועה פשיסטית ואנטי-קומוניסטית צרפתית שהשתמשה באלימות כדי לקדם את מטרותיה,. שילר תמך כספית ב"לה קגול" וכמה פגישות של "לה קגול" אף נערכו במטה לוריאל[4]. חלק מהפעילויות הפליליות שביצע ארגון "לה קגול" כללה: הברחת נשק, התנקשות בשר לשעבר והפצצת 6 בתי כנסת[5].

מחלוקת אחרת התעוררה כאשר ז'אן פרידמן, בעל מניות וחבר דירקטוריון של "פאראוויז'ן" (Paravision), חברת בת של לוריאל להפקת קולנוע, פוטר. לצורך הפיטורים זויף פרוטוקול של ישיבת מועצת המנהלים, שבו כביכול הודיעה על התפטרותוץ ואלר כך נאמר לו כי פוטר מאשר שחברת לוריאל רצתה להימנע מהחרם הערבי (פרידמן היה גם אזרח ישראלי והשקיע במספר מיזמים בישראל). בתורו, פרידמן החליט לחשוף את העבר של בכירי לוריאל. אנדרה בטנקור שהתחתן עם בתו של שילר, ליליאן בטנקור, והפך לסגן יו"ר לוריאל, כתב 60 מאמרים עבור La Terre Française עיתון תעמולה נאצי אנטישמי, שיצא לאור בימי מלחמת העולם השנייה במימון ישיר של משרד התעמולה הנאצי בברלין. אנדרה בטנקור הודה שכתב את התעמולה אך טען כי "הורעל" על ידי משטר וישי ואמר, "הבעתי שוב ושוב את חרטתי עליהם בפומבי ותמיד אתחנן בפני הקהילה היהודית שתסלח לי עבור כתיבתם". עוד נחשף כי יוג'ין שולר שכר את ז'אק קורז (Jacques Corrèze), לתפקיד יושב ראש שלוחת לוריאל בארצות הברית, Cosmair. קורז היה בין מנהיגי "לה קגול", והוגדר פושע מלחמה נאצי שנשפט בצרפת, בהעדרו, לתקופת מאסר ממושכת. בהדרגה התברר לפרידמן שקורז אינו יחיד, ורבים מנציגי לוריאל בספרד ובאמריקה הלטינית היו פושעים נאצים נמלטים[5].

ניסויים בבעלי חייםעריכה

בעבר נהגה החברה לבדוק חלק מתוצרתה על ידי ניסויים בבעלי חיים בתהליך הייצור. עם הזמן אחוז המוצרים שבדקה בניסויים בבעלי חיים ירד בהדרגה. בשנת 1989 הפסיקה החברה מיוזמתה ניסויים על המוצרים המוגמרים אך המשיכה לנסות את חומרי הגלם. רק בעשור השני של המאה ה-21 הודיעה החברה כי היא פועלת כדי להפסיק לגמרי את השימוש במרכיבים שנוסו על בעלי חיים אך היא כפופה לאילוצים חוקיים המחייבים אותה לבדוק חלק מחומרי הגלם.[6]

מותגי לוריאלעריכה

  • YSL
  • גרנייה
  • לנקום
  • ג'ורג'יו ארמני
  • לה רוש פוזי
  • לוריאל
  • מייבלין
  • הלנה רובינשטיין
  • NYX
  • Eissie
  • קילס
  • וישי
  • דקלאור
  • דיזל
  • קריטה
  • Saint - עתיד להיכנס ב-2024
  • אורבאן דיקיי
  • ראלף לורן בלבד. המותג Pollo בתהליך יציאה מלוריאל מלבד ראלף לורן.
  • קרסטאס
  • קאשראל - בישום
  • ביותרם - בתהליך יציאה מהקבוצה
  • איט קוסמטיקס
  • ויקטור אנד רולף - בישום
  • רדקן
  • מאטריקס
  • שאו אמורה
  • וורה וואנג - בישום
  • קלאריסוניק
  • The Body shop
  • Roger & gallet

בנוסף, החברה מחזיקה ביותר מ-1200 בתי מרקחת בצרפת ומרכזי ספא ברחבי אירופה.

לוריאל ישראלעריכה

בעקבות הסרת החרם הערבי על חברות הסוחרות עם ישראל, החליטה לוריאל, ב-1995, להקים חברת בת בישראל. הפעילויות בישראל כוללת ניהול המותגים של הקבוצה ושיווק בישראל, הפצה ניהול לוגיסטי ומפעל שייצר לא רק עבור השוק הישראלי, אלא גם עבור השוק האירופי ואזור הים התיכון (יוון, טורקיה, וכו,)[7]. לפני הקמת חברת הבת בישראל שווקו מוצרי החברה בישראל על ידי יבואנים ומפיצים שונים, אך היא נמנעה לפעול ישירות בישראל בגלוי. עם זאת ב-1990 מינתה את חברת "קוסמורל" מנתניה כיבואן רשמי[8]. כניעת החברה לחרם הערבי נחשפה על ידי ז'אן פרידמן, הוא תבע את החברה, אך משך את התביעה לאחר שנשיא צרפת פרנסואה מיטראן הבטיח לחוקק חוק שיאסור על חברות בצרפת להיכנע לחרם הערבי. החוק אכן חוקק ב-1991, אך החברה, בניגוד להבטחה לפרידמן לא הסירה את החרם מיד, אלא רק לאחר ועידת קזבלנקה ב-1994, בה הוסר החרם בפועל[5].

בשנת 1999 השיקה החברה בישראל את מותג האיפור האמריקני "מייבלין"[9].

בשנת 2004 השיקה החברה את רשת מספרות תחת המותג "קרסטס", מספרות מורשות המקבלות זיכיון בלעדי להשתמש בצומרי המותג[10].

בשנת 2010 החליטה החברה להפסיק את שיווק המותג "הלנה רובינשטיין" בישראל עקב ירידה במכירות[11].

בשנת 2013 נכנסה החברה לתחום הקמעונאות, שהשיקה סניף ראשון של רשת הטיפוח והיופי קיל'ס (Kiehl's}, בקניון רמת אביב, בהשמך נפתחו עוד מספר חנויות של המותג[12].

מפעל הייצור בישראלעריכה

מפעל הייצור של החברה במגדל העמק נחנך במקור בפברואר 1962, כמפעל ייצור של חברת הלנה רובינשטיין[13]. באוגוסט 1962 קיבל המפעל גם אישור לייצא את מוצריו לארצות הים התיכון, אפריקה, פרס והודו[14]. המפעל הורחב בשנת 1967[15], והפך שנה אחר כך גם למרכז שיווק והפצה אזורי[16].

בשנת 1982 רכשה משפחת פרופר (מבעלי חברת "אסם"), עם שותפים נוספים, 75% ממניות המפעל[17]. המפעל החל לפעול תחת השם "אינטרביוטי" והמשיך לייצר את מוצרי "הלנה רובינשטיין" ומותגים נוספים ברישיון. במאי 1994 רכשה לוריאל 30% מחברת "אינטרביוטי". ב-1996 הגדילה "לוריאל" את חלקה ל-74% וגד פרופר, מבעלי המפעל, מונה ליו"ר חברת "לוריאל ישראל", שמרכזת את כל פעילות התאגיד בישראל[18].

בתחילת שנות ה-2000 עבר המפעל לייצר את מוצרי המותג "גרנייר" (GARNIER) והמותג "נטורל סי ביוטי" (מוצרים המבוססים על מינרלים ובוץ מים המלח), שרובם יוצאו לרחבי העולם, ויצרו הכנסות של עשרות מיליוני דולרים מדי שנה[19].

בתחילת 2022, לאחר 60 שנות פעילות, מפעל ״לוריאל״ במגדל העמק נסגר[20].

לקריאה נוספתעריכה

  • מיכאל בר-זוהר, "בושם מר" - חדירת הנאצים לצמרת "ל'וריאל" וכניעתה לחרם הערבי, ידיעות ספרים, 1996

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לוריאל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הלנה רובינשטיין נרכשה על ידי תברת ליוריאל, מעריב, 1 בנובמבר 1988
  2. ^ איי.פי וסוכנויות הידיעות, האישה העשירה בעולם מתה בגיל 94, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2017
  3. ^ מידע על הפרס, באתר לוריאל
  4. ^ ספי הנדלר, הדרמה סביב ליליאן בטנקור, בעלת חברת הקוסמטיקה "לוריאל", היא סיפור על כסף, וגם על אנטישמיות, באתר הארץ, 16 ביולי 2010
  5. ^ 1 2 3 מיכאל בר-זהר, הצד האפל של ענקית הקוסמטיקה "לוריאל", באתר הארץ, 23 ביולי 2010
  6. ^ ענבל עומר, ‏למה לא מורידים מהמדף מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בע"ח?, באתר גלובס, 14 בינואר 2013, בפרק התגובות - תגובת החברה.
  7. ^ ורד שרון-ריבלין, ‏"ישראל היא עוגן-מפתח בהתפתחות העולמית של לוריאל", באתר גלובס, 14 ביוני 2006
  8. ^ L'Oréal תמיד בראש, חדשות, 2 במרץ 1990
  9. ^ זהבה דברת וורד שרון-ריבלין, ‏לוריאל תשקיע 7 מיליון שקל בהחדרת מותג האיפור האמריקני "מייבלין", באתר גלובס, 24 במאי 1999
  10. ^ ורד שרון ריבלין, ‏לוריאל מקימה רשת מספרות קונספט ממותגות תחת קרסטס, באתר גלובס, 24 ביוני 2004
  11. ^ אילנית חיות, ‏לוריאל ישראל מורידה מהמדף את מותג היוקרה "הלנה רובינשטיין", באתר גלובס, 9 בפברואר 2010
  12. ^ אילנית חיות, ‏לוריאל ישראל פותחת חנות למותג הטיפוח Kiehl, באתר גלובס, 19 במרץ 2013
  13. ^ נחנך מפעל התמרוקים של הלנה רובינשטיין במגדל־העמק, דבר, 6 בפברואר 1962
  14. ^ מפעל הלנה רובינשטיין קיבל זכויות יצוא, הארץ, 1 באוגוסט 1962
  15. ^ יורחב מפעל , "הלנה רובינשטיין", למרחב, 20 בינואר 1967
  16. ^ מפעל "הלנה רובינשטיין" בישראל — מרכז לייצור ושיווק, על המשמר, 8 במאי 1968
  17. ^ נווית זומר, הלנה רובינשטיין תמשיך להגדיל את מחזור חברת אסם, חדשות, 12 בנובמבר 1990
  18. ^ ורד שרון-ריבלין, ‏קונצרן לוריאל הגדיל אחזקותיו באינטרביוטי ל-t, באתר גלובס, 19 בנובמבר 1996
    זהבה דברת, ‏מנכ"ל אינטרביוטי פורש מניהול החברה, באתר גלובס, 14 בינואר 1997
  19. ^ אילנית חיות, ‏לוריאל ישראל סיימה את 2006 עם מחזור מכירות של 354 מיליון שקל, באתר גלובס, 12 במרץ 2007
  20. ^ הדס יום טוב, ‏״תכנית ההבראה לא מעניינת את ההנהלה״: לאחר 60 שנות פעילות, מפעל ״לוריאל״ במגדל העמק ייסגר, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 בפברואר 2022