לוריס שלוח אדום
לוריס שלוח אדום (שם מדעי: Loris tardigradus; מכונה גם לוריס דק אדום), הוא מין של טרום-קוף קטן ולילי מתת-סדרת בעלי אף לח, האנדמי ליערות הגשם של דרום סרי לנקה. לוריס זה נחשב לאחד מעשרת "המינים הפוקליים" על ידי פרויקט "מינים ייחודיים מבחינה אבולוציונית ובסכנת הכחדה גלובלית" (EDGE),[3] לצד המינים: הירולה, ארכף זהוב-גב, דולפין נהרות סיני, גמל דו-דבשתי, היפופוטם גמדי, ומינים נדירים נוספים.[4] למין זה זוהו שני תת-מינים -ושניהם נמצאים בסכנת הכחדה.[5]
 לוריס שלוח אדום
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | טרום קופים |
| משפחה: | לוריסיים |
| סוג: | לוריס שלוח |
| מין: | לוריס שלוח אדום |
| שם מדעי | |
 Loris tardigradusלינאוס, 1758[1] | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
אטימולוגיה עריכה
שמו המדעי של הלוריס השלוח האדום מורכב משתי מילים לטיניות: "לוריס" - "Loris" (המקביל גם לשמו הרשמי) ו""טארדיגראדוס" - "tardigradus". מקור השם "לוריס" הוא במילה "loerus" בשפה ההולנדית ומשמעותו היא "ליצן" בהתייחסו לראשו המוזר והצבעוני של הלוריס שמזכיר מסיכה.[6] "טארדיגראדוס" פירושו בלטינית "הולך איטי" או "צעד אחד צעד" ומייחס לסגנון ההליכה המוזר והאיטי שלו.[7] האקדמיה ללשון העברית נתנה לסוג את השם לוריס שלוח לרמז על סגנון הליכתו המתבצע על ידי יד שנשלחת קדימה ומושכת אחריה את הגוף. שמו הרשמי של הסוג באנגלית הוא לוריס דק או לוריס רזה (Slender loris) המתייחס לאבריו הדקים יחסית בהשוואה ללוריס איטי.[8] שמות נוספים לסוג הם לוריס זעיר ולוריס קטן על שם מידות גופו. הכינוי הספציפי של המין - אדום מתייחס לצבע הפרווה האדמוני שלו שנבדל מצבע הפרווה האפרפר של קרובו, אם כי יש מקרים בהם הזיהוי בין השניים קשה למדי.
טקסונומיה עריכה
הלוריס השלוח האדום תואר מדעית לראשונה בשנת 1758 על ידי הזואולוג השוודי קארולוס ליניאוס. הוא משויך למשפחת הלוריסיים הממוקמת בתת-סדרת בעלי אף לח שבסדרת הפרימטים לצד הסוגים לוריס איטי, אנגוואטידו, פוטו מצוי ופוטו מדומה. בעבר הוא נחשב לחלק מהמין לוריס שלוח אפור וכתוצאה מכך הסוג לוריס שלוח היה בעל מין יחיד. כיום הטקסונומיה היא כדלהלן:[5][9]
- סוג: לוריס שלוח (Loris)
- מין: לוריס שלוח אפור (Loris lydekkerianus)
- מין: לוריס שלוח אדום (Loris tardigradus)
- תת-מין: לוריס ההרים (L. t. nycticeboides; או לוריס שפלת-הורטון)
- תת-מין: לוריס השפלה (L. t. tardigradus או לוריס האזור היבש)
אצל תת-המין השפלתי האוזניים פחות בולטות משל הלוריס השלוח האפור. אצל תת-המין ההררי האוזניים הן כמעט בלתי נראות.
תת-המין ההררי תועד לראשונה בשנת 1937, ומאז היו רק ארבעה תעודים ידועים במהלך 72 השנים האחרונות.[10] במשך כ-60 שנה הוא נחשב כנכחד, עד שנת 2002 שאז תת-המין התגלה על ידי צוות העמותה הזואולוגית של תוכנית ה-EDGE בפארק הלאומי שפלת הורטון. הצוות הביא בדיקה גופנית מפורטת וראשונה מסוגה של לוריס ההרים וכן את התצלומים הראשונים אי פעם של תת-המין. על פי ראיות וסקרים האוכלוסייה של לוריס ההרים מוערכת בכ-100 פרטים בלבד, ובכך הוא אחד הפרימטים המאוימים ביותר בעולם.[11]
אנטומיה ומראה עריכה
הלוריס השלוח הוא בין הקטנים שבפרימטים: משקל גופו 127 - 256 גרם בלבד. הוא מתאפיין בגפיים ארוכות וחינניות, במבנה גוף רזה ושדוף, ובכך שזנבו נעדר לחלוטין (אם כי לעיתים ישנה בליטה שרידה). ביחס לגוף, הראש והצוואר נראים גדולים ועבים יותר. הפנים של הלוריס מאופיינים באוזניים בולטות וקצרות, בחוטם צר, ובעיניים ענקיות שממוקמות בקדמת הפנים בדומה לינשופים ומקנות לו יכולת טובה של תפיסת עומק; חסרונן הוא בכך שהלוריס צריך לסובב את כל ראשו כדי לצפות באזור מסוים. בדומה לפרימטים ליליים אחרים, לעיניים של הלוריס השלוח יש שכבה מחזירת אור מאחורי העין המאפשרת להם לראות היטב גם באור מעומעם. סביב לעיניים יש לו טלאי פרווה גדולים וייחודים דמויי משקפיים, ופס לבן נמשך מהמצח לאף. אפו של הלוריס השלוח לח ומחודד ועירום משיער. האוזניים שלו רזות ודקות והן ארוכות משל מיני הלוריס האיטי; שולי האוזניים בדרך כלל חסרות שיער. לנקבות יש שני זוגות של פטמות אשר נחשפות רק במהלך ההנקה ומכוסות בפרווה בכל עת אחרת.[12]
הגפיים והרגליים של הלוריס ארוכים ודקים למדי ושווים באורכם כמעט לאורך גופו. כפות הידיים והרגליים הן בדרך כלל חסרות טפרים, להוציא טופר מיוחד הנמצא על האצבע השנייה בכל אחת מהרגליים האחוריות ומשמש כאמצעי לסירוק הפרווה בדומה לפרימטים אחרים. כף היד של הלוריס מתחלקת לשני צדדים מנוגדים בצורת מלקחיים - מה שמאפשר ללוריס ללפוף בחוזקה את שני צדדי הענף. חלוקת האצבעות מוזרה למדי בדומה לשאר פרימטי הלילה: הבוהן עבה וארוכה במיוחד ונמצאת בכיוון מנוגד לשאר האצבעות, הזרת קטנטנה, ושלוש האצבעות הנותרות ארוכות ודקיקות. בדומה ללוריס האיטי ובניגוד לפוטואים, ללוריס השלוח יש בלוטה בזרוע אשר מפרישה חומר רעיל שמשמש בעיקר כאמצעי תקשורת כימי. קצב חילוף החומרים של הלוריס נמוך למדי.[12]
את תת-המינים של הלוריס ניתן להבדיל על בסיס מאפייני גודל וצבע. לוריס השפלה הוא הקטן יותר במשקל של 128–142 גרם ואורך גוף שלא יעלה על 206 מ"מ. צבע גופו יהיה אדמוני-חום אדמדם כשהכתפיים יהיו אפלות בצבעם והגחון ותחתית הגב חיוורים יותר בצבעם. העיגולים שסביב עיניו בצבע ערמוני. לוריס ההרים ידוע רק מכמה דגימות; המשקל הממוצע שלו הוא 140 גרם ואורך ראשו וגופו 204–213 מ"מ. פרוותו ארוכה בהרבה משל תת-המין השני, ושערות הגחון מגיעות עד לאורך של 30 מ"מ. צבע פרוותו חום והגחון בהיר מעט. תת-מין זה ייחודי בכך שאוזניו מוסתרות לחלוטין בפרווה. ידיו ורגליו נראות שעירות במיוחד לעומת תת-המין השני. העיגולים שסביב עיניו בצבע שחור. בניגוד ללוריס האיטי, למיני הלוריס השלוח יש פס גבי דהוי שנעדר לעיתים קרובות.[4][12]
תפוצה ובית גידול עריכה
לוריס שלוח אדום אנדמי לאי סרי לנקה (ציילון). תפוצתו מוגבלת לאזור הדרומי-מרכזי של האי שנופל בתחומי המחוזות הבאים: מחוז אובה, מחוז סבראגמובה, מחוז מרכז, מחוז מערב ומחוז דרום.[4] בחלק הצפון-מרכזי של האי מצוי גם תת-מין של לוריס שלוח אפור, והשניים חופפים באזור ההררי במרכז. מסיבה זאת חל בלבול לעיתים קרובות בזיהוי של המינים באזור, ובעבר תת-המין של הלוריס האפור נחשב כתת-מין שלישי של הלוריס האדום.[5]
בית הגידול של תת-המין לוריס השפלה הוא ביערות שפלה גשומים, יערות גשם טרופי, יערות החוף, יערות מונסון, יערות ביצתיים, ויערות בשפלת האזור הגשום עד גובה של 470 מטר. תת-המין לוריס ההרים כשמו מצוי בגובה רב יותר בסביבות 2,000-1,500 מטר מעל פני הים, ובית גידולו כולל יערות עננים, יערות ערפל ויערות ירוקי-עד. התצפית הגבוהה ביותר על לוריס זה התרחשה בגובה של 2,134 מטר. הטמפרטורות באזור המחיה של הלוריס השלוח הם כ-15.4 מעלות צלזיוס בקיץ ו-4 מעלות מינוס בחורף. כמות המשקעים הממוצעת היא 1,000-500 מילימטר לשנה.[5]
אקולוגיה עריכה
התנהגות ופעילות עריכה
הלוריס השלוח הוא הפרימט הלילי החברותי ביותר:[4] במהלך היום, הלוריסים מתקבצים לשינה בקבוצות קטנות הכוללות נקבה בוגרת יחידה, צאצאיה וזכר אחד או שניים; הפרטים בקבוצות אלו עשויים לישון יחדיו בקביעות לילה אחרי לילה, והזכרים שבקבוצה רשאים להשתתף בטיפול הצאצאים. הן בשבי והן בטבע הלוריסים משתתפים באופן פעיל בהתנהגויות חברתיות המלכדות את הקבוצה, ובין השאר ניתן למנות טיפוח, משחקי היאבקות, התכנסות במקום קבוע לפני השינה וקריאה אחד לשני באמצעות מגוון של קולות. בנוסף, תקשורת כימית וחזותית תהיה אף היא בשימוש רב (ראו גם לקמן). בשבי, הלוריסים האפורים נצפו כשהם גונבים מזון אחד מהשני ללא גילוי עוינות. אף על פי שידוע שהאוכלוסיות בשבי נוטות להיות תוקפניות מעט, ההתנהגות התוקפנית ביותר מתועדת אצל נקבות הלוריס בטבע כאשר הן נפגשות בזכר שאינו שייך לקבוצה. הלוריסים נוטים לעיתים ללקט מזון יחדיו בלילה אך לרוב הם יעשו זאת בבדידות. הם בונים את קיניהם בתוך עלים או לחלופין בשקעים בעצים וכל מקום אחר אשר די בטוח מפני טורפים, כאשר בעת השינה הם מתכרבלים לכדור פרוותי.[4][12]
הלוריסים הם בעלי חיים פעילי לילה המבלים את מרבית חייהם על העצים. הם ניכרים היטב בתנועה האיטית והחרישית שלהם אשר מתוארת כ"נזילה": יד ימין בדרך כלל נשלחת בחוזקה קדימה ומלפפת ענף, בעקבותיה רגל ימין ולבסוף רגל שמאל ויד שמאל. בדיקות על לוריסים בשבי ציינו מהירות רגילה של כ-0.59 מטר לשנייה עבור תנועה זו. עם זאת, הלוריסים מסוגלים לטפס במהירות על ענפים דקים ורועדים בשל הגמישות המרובה שלהם. מחקרים שנערכו בשנת 2007 מצאו כי ללוריסים יש סוג נוסף של תנועה המכונה "צעד מהיר" שנמצא בשימוש כ-26% מזמן הפעילות; תנועה זו שונה מהותית מטיפוס של רגל בעקבות יד והלוריס מגיע בעזרתה למהירות של 1.2 מטר לשנייה. הלוריס מסוגל גם לבצע "קפיצות מיני", אף על פי שלרוב הוא עובר מעץ לעץ בזהירות מרובה: תוך כדי שיד ימין אוחזת בענף של העץ המקביל ואחת הרגליים אוחזת בענף של העץ הקודם, הגוף של הלוריס מתארך אופקית בצורה מקסימלית כדי לצמצמם את הפער בין הענפים. הירכיים, הקרסול ופרק כף היד הם מאוד ניידים, מה שמאפשר ללוריס "לנזול" מענף אחד למשנהו ביתר קלות. יתר על כן, הלוריס השלוח מסוגל לעמוד באותה תנוחה למשך זמן רב וזאת בזכות רשת כלי הדם המפותחת שמזרימה חמצן לכל חלקי הגוף ומונעת התכווצויות או "הרדמה" של האיבר. הלוריס משתמש ביכולת זאת כדי להימנע מטורפים: התנועה האיטית שלו על פני העצים מקשה על טורפים להבחין בו, ואף במידה וטורף זיהה אותו חלקית הלוריס "קופא" על מקומו למשך זמן רב כך שהטורף לא יצליח לאתרו בעזרת תזוזות חשודות. הלוריסים נעים בדרך כלל על צמרות העצים, והם מעדיפים משטחי טיפוס דקים כמו ענפים קטנים וגפן שאותם היד הדקה שלהם לופתת בקלות. הלוריסים מהמין האפור נצפו כשהם תלויים על ענפים בעזרת רגליהם, אך רק לעיתים רחוקות הם יתלו על ענף בעזרת גפיהם בלבד.[12]
תקשורת ורפרטואר קולות עריכה
ללוריסים תקשורת קולית מפותחת והם קוראים אחד לשני לאורך כל הלילה; במקרים מסוימים הם אף ביימו קולות של טורפים פוטנציאליים. הרפרטואר הווקאלי הידוע של הלוריסים כולל שריקות, זמזומים, שיחות "קריק", שיחות "זיק", נהימות וצרחות. חוקר טבע גם הצביע על קול הנעשה בעת התרגשות ותוקפנות המורכב משלוש הברות נפרדות שכל אחת מהם מסתיימת על ידי ירידה בהיקף התדירות של הקול.
הקול הנמצא בשימוש בתדירות גבוהה הוא השריקה: הזכרים והנקבות נוהגים תדיר להשמיע שריקות רמות אשר עשויות להישמע לאוזני בני אדם עד למרחק 100 מטר ממקומו של הלוריס. מתצפיות עולה כי שריקות הם אמצעי התקשורת הנפוץ ביותר בקרב אוכלוסיות בר, וייתכן שבשל השימוש שלהם בעיקר למרחקים ארוכים הן מיותרות למעשה בשבי. כאשר לוריס שבוי השמיע שריקה בכלוב, זה עורר בתגובה קולות זהים מלוריסים בכלובים האחרים. הזמזום משמש כאיום הגנתי לעיתים קרובות על ידי לוריס שנדחק לפינה או לוריס שנכנע ליריבו. הזמזום נפוץ במיוחד אצל הנקבות בתגובה למרדפי החיזור של הזכרים. הזמזום מורכב מקליקים מהירים בתדרים של עד 20 קילוהרץ. שיחות ה"זיק" מורכבות מהברות בתדירות גבוהה המשמשות את הצאצא כדי למשוך את תשומת הלב של אימו. לעיתים הלוריס הצעיר יבצע את ה"זיק" במקום קבוע כדי שהאם תוכל לחזור אליו במהירות בתום ליקוט המזון. "זיק" בעצימות נמוכה עלול להתרחש כאשר הלוריס הצעיר אינו מרוצה מהטיפוח של אימו, והוא ישמע בעצימות גבוהה יותר כדי לסמן פחד או כאב. בשבי, גם זכרים או נקבות אחרות יבואו לעזרת הצאצא כאשר הוא ישמיע "זיק". שיחות ה"קריק" הן דמויות שריקה: מעין צליל בתדר נמוך שמשמש כקול פיוס אצל הזכרים והנקבות ונפוץ שהוא מושמע על ידי הזכרים בעת ההתכנסות לשינה. הנקבה תשמיע לעיתים "קריק" פיוס בתגובה ל"זיק" של הצאצה המביע את מורת רוחו. הזכר והנקבה יבצעו לעיתים דואט משותף של "קריקים". קול נוסף המכונה "גרול" מהווה קריאת אזהרה מפני טורפים והוא לא תועד אצל לוריסים בשבי. נהמות משמשות לרוב במקביל לתצוגה חזותית הגנתית, וצרחות משמשות בנסיבות של איום ממושך ובמקביל להפרשת רעל מבלוטת הזרוע.[12]
כמו יונקים רבים ומרבית הפרימטים הליליים, הלוריסים עושים שימוש נרחב בסימוני ריח כדי להעביר מידע. סימון באמצעות שתן מבוצע ב-3 אופנים: השתנה קצבית שבה הלוריס צועד לאורך הענף ומתיז שתן במרווחים, גרירת חיץ הנקביים על הענף או מריחת שתן באמצעות הידיים והרגליים. טיפוח עצמי עם שתן נעשה באופן קבוע במגוון הזדמנויות, לרבות לפני טיפוח תינוקות, לפני חניה לילית, בעת ההכנה לתפוס חרקים רעילים, לפני אכילת חרקים רעילים, או כתגובה בעת שהם נעקצים על ידם. סימון שתן נעשה לעיתים רחוקות בקרבת עצים המשמשים לשינה, אולם נפוץ באזור שבו חופף השטח של מספר פרטים מאותה קבוצת שינה. התקשורת הכימית גם ממלאת תפקיד בהתנהגות חברתית מיידית: ריחרוח חיץ הנקביים של הנקבה על ידי הזכר לפני הטיפוח או ליקוק תכוף של בלוטת הזרוע בעת איום קרוב.
התקשורת בין הלוריסים העשית על ידי מגוון רחב של תנוחות, פעולות, הבעות פנים שונות המציינות תוקפנות, כניעה, שביעות רצון, פחד, כוונה מינית (אצל הכר) מוכנות מינית אצל הנקבה, וסוגים אחרים של תקשורת המספקים מידע רלוונטי מבחינה חברתית. באמצעות קבוצות שינה והתכנסויות, המגע הפיזי ממלא תפקיד חשוב בהקמת הקבוצה ובשמירה על אחידותה.[12]
תזונה עריכה
הלוריסים האדומים הם אוכלי חרקים בעיקרם, והם מתמחים במיוחד באכילת חרקים רעילים. חרקים אשר מרססים כימיקלים הגורמים לגירוי יוסרו מהמושבות שלהם ויאכלו במרחק מה, תוך כדי עצימת עיניים והסתת הראש הצידה; הריר של הלוריס מדכא את תחושת הגירוי מהחרק. על פי מחקרים עולה, כי כימיקלים נדיפים מחרקים רעילים שנבלעו על ידו מקנים ללוריס מעין הסוואה כנגד חוש הריח של החרקים - שכן הוא מריח דומה להם.[12] הלוריסים נצפו לעיתים קרובות כשהם שוטפים את עצמם בשתן בטרם יתקרבו לחרקים רעילים - ייתכן כדי להסוות את הריח שלהם מפני החרק. סגנון הציד של הלוריס השלוח דומה ללוריס האיטי: הוא מתקרב בשקט ובזהירות לעבר החרק ואז מנסה לחטוף אותו בפתאומיות בידו האחת או בשניהן. התנהגות הציד של שני סוגי הלוריס העלתה דפוס פעילות קבוע שמתחיל בקיבעון חזותי על הטרף, התקדמות באיטיות וכלה בתנועת החטיפה שתושלם אף אם החרק יספיק להתעופף מהאזור. בטבע, תזונתו של הלוריס השלוח מורכבת ב-100% מחלבונים, והיא כוללת בין השאר חרקים, נמליים, צפרדעות עצים, שממיות, לטאות, ענבה, חיפושיות, חרקי מקלות, שפיריות, עשים, חגבים, גמלי שלמה, תיקנים, ביצים וציפורים קטנות. הם עשויים מדי פעם לאכול פירות שונים כאשר הם בהישג ידם. בשבי הלוריסים אוכלים גם בננות, תולעי קמח, צרצרים, ירקות, פירות ועכברים. כדי למקסם את ספיגת החלבון המזין הלוריסים אוכלים את טרפם בשלמותו - כולל קשקשים ועצמות.[4][5]
טורפים עריכה
ישנם כמה טורפים ידועים של הלוריס השלוח האדום בסרי לנקה. הוא עשוי להיחטף מהעצים על ידי חתולים נמרים, נמרים צילונים ועיטים, ומדי פעם נטרף גם על ידי גחניים וזבדים ואפילו נחשים או דגים גדולים.[14] אינטראקציות בין הלוריס לבין גחן דקלים זהוב, זבד הודי קטן וחתול דגים נמרי תועדו מספר פעמים, והלוריס במקרים אלה השמיע שריקות עד שהטורף הפוטנציאלי התרחק. לא ברור עם השריקה משמשת כסימן אזהרה ללוריסים אחרים באזור או דווקא כניסיון להרתיע את הטורף ממרדף ולהראות לו שהוא "שרוף". נקבות הלוריס וצאצאיהן מגיבות בבהלה לנוכחות של הנחש הארסי - קרייט מצוי, והם לא זזים ממקומם עד שהנחש חולף. כאשר הלוריס נתפס על ידי חוקרים, הוא ביצע התנהגות הגנתית דומה לזו של קוברה הודית החופפת איתו בכל חלקי התפוצה: הוא מרים את ידיו מעל ראשו ומתנועע אנה ואנה בחדות.[12]
ארס עריכה
בדומה למיני הלוריס האיטי, גם למיני הלוריס השלוח יש בלוטות בזרוע אשר מפרישות כימיקלים נדיפים שעשויים להיות רעילים לבני אדם. לא ברור האם הפונקציה של התרכובות הללו היא כארס או כפרומון אזעקה, אך ההפרשה של תפליט חריף וריחני מבלוטת הזרוע היא תוצאה שכיחה של פחד הן אצל הלוריסים האיטיים והן אצל הלוריסים השלוחים. חוקרי טבע משערים כי הכימיקלים הנדיפים בבלוטת הזרוע אינן פעילים עד שהם מעורבבים עם רוקו של הלוריס. בבדיקות שכללו חשיפה של הכימיקלים לטורפים כדוגמת דובים שפתנים, נמרים ובינטורונג, נמצא שהם מגיבים בסלידה קיצונית במגע עם תפליט מהבלוטה כאשר הוא מעורבב עם רוקו של הלוריס אולם לא כאשר אחד החומרים נחשף לבדו. חוקרים אחרים מצאו שכ-70% מהחלבונים של התפליט מורכבים מאלרגנים. אף על פי שאין מחקרים על השימוש הוודאי של הבלוטה, סביר להניח שהיא מיועדת להגן על הלוריס מפני טורפים יבשתיים אשר יורתעו כאשר ינסו לחוטפו בשיניהם. בעת סכנה הלוריס ירים את ידיו מעל ראשו, ילקק את הבלוטות בזרועו ואז ינשך את תוקפו. נשיכות (או "עקיצות") הלוריס עשויות לגרום להלם ואנפילקסיס לבני אדם, ולעיתים קרובות מקום הנשיכה נרפא בצורה איטית. התסמינים עשויים לכלול התאדמות של האזור הנשוך, גירוד בעור, לחץ דם נמוך מאוד, הלם, עוויתות שרירים ובעיות לב ונשימה. עם זאת, הלוריסים הם מאוד ביישנים ואינם תוקפים בני אדם אלא אם כן הם יחושו מאוימים.[12]
רבייה עריכה
מעט מאוד ידוע על מערכת הרבייה של הלוריס האדום בטבע. מספר התנהגויות אשר תועדו אצל הלוריס האפור לא אושרו אצל קרובו וחלק גדול מהמידע הזמין מגיע מתצפיות בשבי. אצל שני מיני הלוריס דווח על התאגדות חברתית שמתרחשת כאשר שטחו הגדול של זכר אחד או שניים חופף לשטח קטן יותר של נקבה. עם זאת, בעוד שהלוריס האדום נצפה כשהוא מאסף בקבוצות שינה קטנות ויציבות למחצה הכוללות נקבה אחת, צאצאיה וזכר יחיד, אצל הלוריס האפור ידוע על קבוצות שכוללות זכרים מרובים - מה שמצביע בבירור על פוליגמיה. תצפיות על אוכלוסיות של לוריס אפור בשבי מצביעות על רבייה לא עונתית, אבל סביר להניח שאין זה מצוי בטבע. מכיוון שאצל מיני הלוריס יש שיאי לידות באפריל-מאי ובמאי-דצמבר, הועלת השערה שהם מתרבים פעמיים בשנה.
החיזור שנעשה על ידי זכר לוריס האדום מורכב ממרדף ממושך אחרי הנקבה, תוך כדי קולות איום ופיוס. מכיוון שהחוקרים לא הצליחו לצפות בתהליך החיזור במלואו, לא ברור איזה תפקיד יש לשני קולות אלו. ככל הנראה תהליך החיזור אורך כ-5 שעות בדומה ללוריס האפור, כשאת קולות האיום משמיעה הנקבה והזכר מצידו מגיב בקולות פיוס נרגשות. כאשר הנקבה מוכנה להתרבות היא מביעה זאת על ידי אימוץ "תנועת מתלה" (כלומר: היא תלויה הפוך על החלק התחתון של הענף). ההזדווגות נמשכת 2–16 דקות והיא מסתיימת כאשר הנקבה משמיעה קול מאיים. אצל הלוריס האפור ההזדווגות מופרעת לעיתים קרובות על ידי זכרים מטרידנים שבאים מהעצים הסמוכים, כך שהזכר נאלץ מדי פעם להניס אותם מהאזור.[12]
הריון, צאצאים ומחזור חיים עריכה
ההריון נמשך 166 עד 175 יום, והנקבות ממליטות מקסימום שתי המלטות בשנה אשר מורכבות בדרך כלל מצאצאים יחידים. לעיתים רחוקות יותר הנקבה עשויה ללדת תאומים. ידוע שהנקבות נכנסות שוב לייחום בזמן ההנקה של הוולד מההמלטה האחרונה. וולדות הלוריס נצמדים לאימותיהם ברציפות במשך ארבעה השבועות הראשונים לחייהם. לאחר מכן, הלוריס הצעיר נמצא באזור מוגן כאשר אימו תרה אחר מזון במהלך הלילה. הגמילה מתרחשת בסביבות 185 ימים, ועד אז הלוריס הצעיר מגיע כמעט לגודל המלא. במהלך תקופת ההנקה הנקבה צורכת יותר מזון כדי לספק לוולד חלב אשר מכיל שומן גבוה מהרגיל בהשוואה לפרימטים אחרים.
בזמן הלידה, תינוקות הלוריס הם חסרי אונים. באופן אינסטינקטיבי הם נאחזים בפרוות אמם ונשארים צמודים אליה לאורך היום והלילה למשך ארבעה שבועות לפחות כאמור לעיל. לאחר מכן, האם "תפרוק" את הצאצא בסבך צפוף של ענפים במהלך פעילות הליקוט הלילית. אצל לוריס שלוח אפור האימהות נוטשות את צאצאיהן למשך כל הלילה כאשר הם נשארים תחת השגחת הזכרים ומטופחים על ידם. אצל הלוריס השלוח האדום לעומת זאת, אין זה מצוי כלל והאם תחזור מספר פעמים בלילה כדי לבקרו. מסיבה זאת האם מנועה מלהרשות לעצמה להתרחק יתר על המידה מהאזור. הצעירים מתחילים לצוד חרקים בגיל שישה שבועות והם מסוגלים לדאוג לעצמם לחלוטין החל מגיל שנה.
"רצח צאצאים" על ידי הזכרים דווח לעיתים נדירות אצל הלוריס האדום בשבי, ובכל המקרים התופעה הייתה מלווה בעקה סביבתית ולא כוונה דווקא כלפי צאצאים של זכרים אחרים.[12] בטבע לא ידוע כלל על תופעה זו. אין מידע זמין לגבי תוחלת החיים של הלוריס בטבע. תוחלת החיים הממוצעת בשבי היא כ-12 שנים והמקסימלית היא 15-18 שנים.[4]
איומים ושימור עריכה
הלוריס השלוח האדום מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), בשל אוכלוסייתו הדלה שמונה פחות מ-2,500 בוגרים וירידה מתמשכת במספר הפרטים הבוגרים. האיומים העיקריים הנשקפים ללוריס מצד בני האדם בסרי לנקה, כוללים: אובדן בית גידול, דריסה בכבישים, לכידה בתור חיית מחמד, ציד לשימוש ברפואה המסורתית והריגה מכוונת בשל אמונות טפלות. כתמי יער מבודדים רבים שבהם נמצא הלוריס נמצאים בשימוש רב על ידי האדם. בנוסף לכך, לוריסים התחשמלו למוות בטפסם על קווי חשמל מבודדים שהוצבו על ידי האו"ם.[13] לדברי חוקרי טבע משנת 2003, רשימת האיומים עבור תת-המין השפלתי כוללת: זיהום קרקע ומקורות מים, אובדן בית גידול עקב חקלאות, גידול בקר לחלב וגידול ירקות, כמו גם סחר מקומי ומסחרי לבשר על ידי עובדי מטעי תה, וסחר באבריו לצורך חומרי גלם ברפואה העממית. דמעות הלוריס נחשבות כבעלות יכולת ריפוי, ובשל כך, המקומיים שלוכדים אותו נוהגים לקרבו ללהבה על מנת שיזלגו ממנה דמעות.[4] לעיתים מניחים אותם זמן רב בסמוך ללהבה עד שהעיניים מתפוצצות מעצמן והנוזל שלהן נאסף ומשמש עבור קסמים ותרופות עממיות.[4] האיומים העיקריים עבור תת-המין ההררי הם: אובדן יערות בשל עיור, ומסחר מקומי ומסחרי לבשר.[5]
מין זה מופיע בנספח ב' של אמנת CITES, והוא מוגן תחת החוק הצילוני של הפאונה ופלורה מ-1937. תת-המין ההררי מצוי באתר המורשת העולמית סינאריה ובשבעה שמורות טבע נוספות. אוכלוסייה של תת-המין השפלה נמצאת בפארק הלאומי שפלת הורטון. למרות הנוכחות שלהם באזורים אלה, ההישרדות של המין תלויה בהפחתה של הרס בית הגידול ובמקביל הקמה של מסדרונות מיוערים בין כתמי יער מבודדים כדי לאפשר ללוריסים לעבור ביניהם. בנוסף נדרש חינוך עבור האוכלוסייה המקומית כדי להעלים את התרבות המסתמכת על הלוריס כאמצעי שימוש ברפואה הסינית וכן לעקור את האמונות הטפלות על המין. אומדני אוכלוסייה אמינים ותוכנית ניטור נדרשים עבור כל האוכלוסיות של הלוריס בסרי לנקה.[5]
להלן רשימת פעולות המחקר הדרושות עבור מין זה: היסטוריה גנטית וטקסונומית, תוחלת חיים, מדידות גודל האוכלוסייה, אפידמיולוגיה, סחר, גנטיקה של אוכלוסיות מבודדות, גורמים מגבילים, התנהגות ואקולוגיה. IUCN מציינים גם את פעולות הניהול הנדרשות הבאות: ניהול בית גידול, ניהול האוכלוסייה בטבע, ניטור, חינוך ציבורי, ניהול גורם מגביל, עבודה בקהילות מקומיות, והערכה מחודשת של האוכלוסייה ובית הגידול.
אומדן האוכלוסייה העולמי הוא ככל הנראה כ-1,500 פרטים מתת-המין השפלתי, וכ-80 פרטים בלבד מתת-המין ההררי.[5]
לקריאה נוספת עריכה
- Observations of Mating, Birthing and Parental Behaviour in Three Subspecies of Slender Loris (Loris tardigradus andLoris lydekkerianus) in India and Sri Lanka K.A.I. Nekaris Nocturnal Primate Research Group, Department of Anthropology,School of Social Sciences and Law, Oxford Brookes University, Oxford, UK
- Taxonomy and description of the Lorises
- Locomotor mechanics of the slender loris (Loris tardigradus) Daniel Schmitta, Pierre Lemelinba Department of Biological Anthropology and Anatomy, Duke University Medical Center, Box 3170,Durham, NC 27710, USA bDivision of Anatomy, Faculty of Medicine and Dentistry, 5-05A Medical Sciences Building,University of Alberta, Edmonton, Alberta, Canada T6G 2H7Received 15 August 2003; accepted 30 May 2004
- Cytochemistry of the oocyte of Loris tardigradus lydekkerianus (Cabr.) and Macaca mulatta mulatta (Zimmerman) B. R. Seshachar,Shanta Bagga
- Not all lorises are slow: rapid arboreal locomotion in Loris tardigradus of Southwestern Sri Lanka K.A.I. Nekaris,N.J. Stevens
קישורים חיצוניים עריכה
- לוריס שלוח אדום, באתר ITIS (באנגלית)
- לוריס שלוח אדום, באתר NCBI (באנגלית)
- לוריס שלוח אדום, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- לוריס שלוח אדום, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- לוריס שלוח אדום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- לוריס שלוח אדום, באתר GBIF (באנגלית)
- לוריס שלוח אדום, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- מידע על לוריס שלוח אדום באתר הפרויקט "מינים ייחודיים מבחינה אבולוציונית ובסכנת הכחדה גלובלית" (EDGE)
הערות שוליים עריכה
- ^ Systema naturæ per regna tria naturæ, secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis. Tomus I Linnæus, Carl (1758)
- ^ לוריס שלוח אדום באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ "Protection for 'weirdest' species". BBC. 2007-01-16.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 67. Red Slender Loris (Loris tardigradus)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 לוריס שלוח אדום ברשימה האדומה
- ^ TAXONOMY AND DESCRIPTION
- ^ tardigrade
- ^ Loris tardigradus
- ^ Mammal Species of the World: A Taxonomic and Geographic Reference Groves, C.P. (2005). Wilson, D.E.; Reeder, D.M., eds.
- ^ Faulaffen-Art ist doch nicht ausgestorben
- ^ Found: Sri Lankan primate thought to be extinct for 60 years
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Loris tardigradus slender loris of ADW
- ^ 1 2 Nekaris, K. A. I.; Jayewardene, J. (2004). "Survey of the slender loris (Primates, Lorisidae Gray, 1821: Loris tardigradus Linnaeus, 1758 and Loris lydekkerianus Cabrera, 1908) in Sri Lanka". Journal of Zoology.
- ^ Benders-Hyde, Elisabeth (2002). "Slender Loris"