לורי גלימשר

לורי הוליס גלימשר (בשם מלא באנגלית: Laurie Hollis Glimcher; נולדה ב-1951 בארצות הברית) היא רופאה-מדענית העוסקת בעיקר באימונולוגיה (תורת החיסון), וידועה במחקריה בנושא בידול תאי T, תפקידו של החלבון Schnurri-3 בבניית העצמות, והחלבון XBP-1 ותפקידיו השונים. כיום, מכהנת גלימשר כמנכ"ל מכון דנה-פרבר לסרטן, וכפרופסור לרפואה באוניברסיטת הרווארד. בנוסף, היא פועלת למען העלאת מעורבות הנשים בתחום המדע.

לורי גלימשר
Laurie Glimcher
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1951 (בת 73 בערך)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס לוריאל-אונסק״ו לנשים במדע (2014)
  • פרס מפעל חיים של האגודה האמריקאית של האימונולוגים (2018)
  • פרס ואנדרבילט לביו-רפואה (2013)
  • Marion Spencer Fay Award (2016)
  • מדליית ג'ורג' מ. קובר (2017)
  • פרס FASEB להצטיינות במדע (2001)
  • פרס סטנלי קורסמייר (2001)
  • עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גלימשר נולדה במשפחה יהודית,[1][2] בת אמצעית להוריה ולה שתי אחיות נוספות, ומערכת היחסים בין שלוש האחיות היא מערכת קרובה. אביה, מלווין גלימשר, היה רופא-מדען בתחום האורתופדיה, ואמה, ג'רלדין, הייתה עקרת בית. גלימשר החלה להתעניין ברפואה כבר בילדותה. לאור זאת, נהגה להתלוות לאביה לעבודתו ולמעבדתו בסופי שבוע. כשהייתה בתיכון ובמכללה, אף עבדה במעבדה של אביה. גלימשר, היא היחידה מבין אחיותיה שפנתה לתחום הרפואה והמדע בעקבות אביה.[3]

היא למדה במכללת רדקליף, ולאחר מכן בבית הספר לרפואה בהרווארד, שם החלה להתעניין באימונולוגיה ובפרט במחלות אוטואימוניות. את שנתה הרביעית בהרווארד בילתה גלימשר במעבדתו של הארווי-קנטור (אנ'), שם הם חקרו ואפיינו את חלבון Nk1.1. במהלך לימודיה התחתנה עם יו אוקינקלוס (אנ'). היא התחילה בהתמחות קלינית בראומטולוגיה, אולם בשנה השנייה להתמחות עזבה כדי ללמוד ולהתמחות בפוסט-דוקטורט ב-NIH. גלימשר ובן זוגה למדו שניהם לפוסט-דוקטורט, וכל אחד מהם עבד והתמחה במעבדה אחרת. גלימשר התמחתה במעבדתו של פרופסור ויליאם פול (אנ'). חודשיים לאחר מכן ילדה את בתה הבכורה, קאלה אוקינקלוס, ולאחר 4–5 ימים בבית, חזרה לעבוד.[3][4]

שנתיים וחצי לאחר מכן, ילדה גלימשר את בנה השני, יו גלימשר אוקינקלוס. וחצי שנה מאוחר יותר, חזרה להרווארד, כדי להשלים את ההתמחות הקלינית, ואילו בן-זוגה היה צריך להשלים את תקופת ההתמחות שלו בניתוחים. בה בעת, היא השלימה את המלגה הרפואית וגם המשיכה במחקר. היא לא ויתרה על המחקר שהתחילה ב-NIH, וקיבלה מענק (R01) מ-NIH, ופתחה מעבדה קטנה. לדבריה, היו אלה השנים הקשות ביותר בחייה, הואיל ונאלצה לטפל לבד בילדיה, כיוון שבן זוגה היה עסוק בהתמחות, ולא היה בסביבה לעזור לה. בה בעת, היא השלימה את המלגה הרפואית וגם המשיכה במחקר.[3][4]

בשנת 2005, השתתפה גלימשר בתוכנית Larry Summers Task Force for Women in Science and Engineering שמטרתה להגביר את מעורבות הנשים במדע ובהנדסה.[3]

גלימשר, מכהנת כיום כמנכ"לית מכון דנה-פרבר לסרטן (אנ') וכפרופסור לרפואה בבית הספר לרפואה בהרווארד (אנ'), חברה באקדמיה הלאומית למדעים, באקדמיה האמריקאית למדעים ואומנויות, בחברה האמריקאית לפילוסופיה, באקדמיה הלאומית לרפואה, חברה במכון לחקר הסרטן (אנ'), בפריקס גליאן (צר'), במכון פרקר לאימונותרפיה בסרטן (אנ'), ב-Repare Therapeutics, Abpro Therapeutics וב-Kaleido BioSciences, בוועדות ייעוץ מדעי, בוועדת השופטים של פרס לסקר.

בעבר, הייתה דיקנית הפקולטה לרפואה באוניברסיטת קורנל. היא הנשיאה לשעבר של האגודה האמריקאית של האימונולוגים (אנ'). בנוסף, היא חברה באגודה האמריקאית לחקר הסרטן, באגודה האמריקאית של מכוני סרטן (אנ') ובחברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית. היא המייסדת השותפה של Quentis Therapeutics, והשתתפה בעבר בדירקטוריון של חברת התרופות בריסטול מאיירס סקוויב. כיום משתתפת בדירקטוריון של חברת התרופות גלקסו סמית' קליין, ובחברת ווטרס (אנ'). היא אף חברה בעמותה האמריקאית לאסתמה (אנ').[5][6]

כיום, נשואה גלימשר לגרגורי פצקו (אנ'), ביוכימאי ופרופסור לנוירולוגיה בבריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל ובבית הספר לרפואה בהרווארד. לגלימשר שלושה ילדים מבן זוגה הראשון: קאלה, יו, והפוליטיקאי ג'ייק אוקינקלוס, ונכד אחד.

מחקר עריכה

מחקרה עוסק בעיקר במערכת החיסון. היא אפיינה את החלבון Nk1.1 (ראו Natural killer T cell) המתבטא בממברנות תאי הרג טבעי, ומהווה סמן לתאים אלה. על מחקרה זה, היא הייתה האישה הראשונה, שזכתה בפרס סומה ווייס.

היא חקרה מולקולות MHC מסוג 2, שהן מולקולות, אשר תפקידן הוא איתור והצגת חלבונים זרים בגוף לתאי T מסייעים, ותפקידם להתחיל תגובה חיסונית כנגד החלבונים הזרים. היא יצרה תאים עם מוטציות במולקולות אלה, ובדקה את הגנים ולמה גורמות בהם המוטציות. במהלך המחקר, גילו גלימשר וצוותה גן, שסברו שהיה קשור למולקולות אלו, ואפיינו את החלבון XBP-1 אליו מקודד הגן. בהמשך יצר צוות המחקר עכברים עם חסר גנטי בחלבון, וגילה שהוא קשור בכלל למערכת העקה התאית, ולבידול תאי פלזמה (התאים המייצרים נוגדנים מגינים).

גלימשר חקרה התבדלות של תאי T, והיא התפרסמה בתור אחת החוקרות המובילות בעולם בהבנת תחום זה. במהלך המחקר חיפשו גלימשר וצוותה, גורם בעל תפקיד מהותי בבקרת תאי Th1. גלימשר וצוותה אפיינו את החלבון Schnurri-3 המתבטא במידה גבוהה בתאי Th1, וכשיצרו עכברים ללא חלבון זה, גילו שמסת העצם שלהם גבוהה במידה ניכרת, על אף שהעצם נראתה תקינה בבדיקת רנטגן. נתון זה, הוביל את גלימשר לחקור את החלבון Schnurri-3 והשפעתו על תאים יוצרי עצם, וכיצד ניתן לעשות בו שימוש, כדי לטפל במחלות כגון דלדול עצם. גלימשר חקרה בעבר את ההשפעה של מערכת העקה התאית על מחלות ניוון עצבי. כיום עוסק מחקרה בהשפעת מערכת החיסון ומערכת העקה התאית על התפתחות והתקדמות סרטן.[7][6][5][4][3]

קורפוס המחקרים של גלימשר תרם להבנת מחלת האסתמה, HIV, מחלות מעיים דלקתיות, דלדול העצם, מחלות אוטואימוניות ומחלות ממאירות. המחקרים גם תורמים לפיתוח חיסונים מגינים ולאימונותרפיה בסרטן.[6]

פרסים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Kole, William J. (4 בספטמבר 2020). "Jewish ex-Marine wins Democratic primary for Massachusetts House seat". The Times of Israel. נבדק ב-8 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Meet Jake, Michelle & Teddy". Jake Auchincloss For Congress. נבדק ב-4 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 Ushma S. Neill, A conversation with Laurie Glimcher, US National Library of Medicine National Institutes of Health, ‏2016 Jul 1
  4. ^ 1 2 3 Caitlin Sedwick, Laurie Glimcher: Merging cell biology and immune function, US National Library of Medicine|National Institutes of Health|Search database, ‏2010 Apr 19
  5. ^ 1 2 3 Laurie H. Glimcher, MD, named president of Dana-Farber Cancer Institute, Dana-Farber Cancer Instetute, ‏February 23, 2016
  6. ^ 1 2 3 4 Laurie H. Glimcher, MD, Dana-Farber Cancer Instetute
  7. ^ ד"ר אילנה שמידט – הופפלד פרופ' יוסף חיימוביץ, הרפתקה במערכת החיסון, באתר מכון ויצמן למדע