פתיחת התפריט הראשי

ליאו אריה מאיר

היסטוריון אמנות ישראלי
(הופנה מהדף ליאון אריה מאיר)

ליאו אריה מאיר (Leo Ary Mayer; על פי רוב ל"א מאיר, L. A. Mayer; ט"ז בטבת תרנ"ה, 12 בינואר 1895כ"ז באדר ב' תשי"ט, 6 באפריל 1959) היה מזרחן וחוקר תולדות האמנות האסלאמית, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים ורקטור האוניברסיטה בשנים 19431945.

ליאו אריה מאיר
Leo Ary Mayer
L.A Mayer.jpg
לידה 12 בינואר 1895
איוונו-פרנקיבסק, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באפריל 1959 (בגיל 64)
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לוזאן, אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט דוד איילון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל למדעי הרוח
תרומות עיקריות
אמנות מוסלמית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
המוזיאון לאמנות האסלאם על שם ל.א. מאיר בשכונת טלביה בירושלים

תוכן עניינים

קורות חייועריכה

מאיר נולד בסטניסלב שבמזרח גליציה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, לשושלת רבנים חסידיים, צאצא לרבי מאיר מפרמישלאן.[1] בשנת 1913 החל ללמוד באוניברסיטת וינה לימודי אמנות המזרח (עם התמחות במזרח המוסלמי ותולדות תרבותו), וקיבל תואר דוקטור ב-1917. במקביל הוכשר גם בבית המדרש לרבנים בווינה, והחל לפעול במסגרת תנועת "השומר" (לימים "השומר הצעיר").

בשנת 1917 סיים מאיר את לימודיו והחל לעבוד כעוזר הוראה וספרן במכון למדעי המזרח באוניברסיטה. בשנת 1919 שב לעיר הולדתו ולימד בבית הספר התיכון, אך על רקע מלחמת פולין-אוקראינה עבר לברלין והועסק במחלקה המזרחנית של הספרייה הממלכתית בעיר.

מאיר עלה לארץ ישראל בשנת 1921 והחל לעבוד במחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי: כמפקח (1921–1929) וכמנהל הארכיון (1929–1933). לאחר פרישתו מהמחלקה מונה מאיר במינוי של כבוד לממונה על הכתובות הערביות והמוסלמיות ואוסף המטבעות האסלאמיים במוזיאון הממשלתי בירושלים.

במקביל, צורף מאיר בשנת 1925 לסגל המרצים הראשון של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. בשנת 1932 הוא קודם לדרג פרופסור מן המניין, ובשנים 19431945 כיהן כרקטור האוניברסיטה. תחום עיסוקו האקדמי התמקד באמנות וארכאולוגיה של המזרח התיכון. הוא ניהל במשותף עם אלעזר ליפא סוקניק את חפירות החומה השלישית בירושלים.

מאיר זכה להוקרה ויוקרה מקצועית, ובין היתר כיהן כנשיא החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה (19401950) ונשיא כבוד של החברה המזרחנית הישראלית. כמו כן הוא נבחר לחבר המועצה הארכאולוגית הממשלתית, חבר ועד החברה הארצישראלית לפולקלור, חבר אגודת הארכאולוגים בלונדון וחבר כבוד בחברה האמריקנית להרלדיקה. בשנת 1948 הוענק לו תואר MBE, ובשנת תשי"ט (1959), זמן קצר לאחר מותו, זכה בפרס ישראל למדעי הרוח.[2]

נפטר בשנת 1959 בירושלים, ערירי.

המוזיאון לאמנות האסלאם נקרא על שמו.

מפרסומיועריכה

  • חפירות החומה השלישית של ירושלים העתיקה, 1930 (במשותף עם אלעזר ליפא סוקניק)
  • ראשיתה ועלייתה של הארכאולוגיה המוסלמית, 1935
  • בניינים דתיים של המוסלמים בארץ ישראל, 1950 (במשותף עם יעקב פינקרפלד)

לקריאה נוספתעריכה

לזכרו:

  • מ. אבי-יונה ואחרים (עורכים), ספר ל.א. מאיר: במלאת חמש שנים לפטירתו (ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר ז),‫ ירושלים: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשכ"ד 1964.
  • אליהו אילת... ח"ז הירשברג, מ' אבי-יונה ומ' רוזן, על פרופ' ל"א מאיר ז"ל: דברים שנאמרו לזכרו בעצרת זיכרון, במלאת חמש שנים לפטירתו, י"ד באייר תשכ"ד (26.4.64), באוניברסיטה העברית בירושלים,‫ ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"ה 1965. (חוברת)

ביבליוגרפיה של כתביו:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה