ליאן דה פוגי

סופרת צרפתייה

ליאן דה פוגי (צרפתית: Liane de Pougy; ‏2 ביולי 1869 - 26 בדצמבר 1950) הייתה רקדנית וקורטיזנה צרפתייה בתקופת הבל אפוק.

ליאן דה פוגי

חייה עריכה

דה פוגי נולדה בשם אן מארי שסן בעיירה לה פלש במחוז סארת שבחבל פיי דה לה לואר בצרפת, לאב קצין צרפתי ולאם ממוצא ספרדי. היא קיבלה חינוך קתולי במנזר סנט-אן-ד'אורה בעיירה מורביאן שבחבל ברטאן. כשהייתה בת שש עשרה ברחה מביתה עם אנרי פורפ, קצין ימי, ונישאה לו אחרי שנכנסה להריון. היא ילדה בן בשם מרקו (שמאוחר יותר היה טייס ונהרג בתחילת מלחמת העולם הראשונה). נישואיה לא היו מוצלחים ובעלה התנהג כלפיה באלימות. כאשר עברה למרסיי יחד איתו, לקחה לעצמה מאהב. כאשר גילה זאת הוא ירה בה באקדח ופצע אותה בזרועה. כאשר הייתה בת שמונה עשרה שנה, ברחה לפריז, והשאירה לו את הילד שנשלח אל סבו וסבתו שהתגוררו בעיר סואץ שבמצרים.

בפריז החלה לעסוק במשחק ובזנות והתמכרה לקוקאין ולאופיום. היא החלה בקריירה של קורטיזנה עם הרוזן ואלטס דה לה בין, שלימד אותה לעסוק במקצוע זה. התעניינה בציור בספרים ובשירה אך לא אבתה להתעמק בספרות, והעדיפה את חיי בתי הקפה על פני שייקספיר או ואגנר. פגשה במחזאי אנרי מיאק שנפל בקסמיה והכניס אותה לעולם התיאטרון. למדה את תורת המשחק אצל שרה ברנאר והופיעה בתפקידים קטנים בלהקת פולי ברז'ר בפריז, בסנקט פטרבורג, ברומא והריביירה הצרפתית.

אחרי שעזבה את להקת פולי ברז'ר שינתה את שמה לליאן דה פוגי על שמו של הרוזן דה פוגי שהיה אחד ממאהביה. היא המשיכה בקריירה של רקדנית קברט, הייתה ביסקסואלית מוצהרת והיו לה מאהבים ומאהבות שהרעיפו עליה מתנות ותכשיטים יקרי ערך.

ב-1899 הסופרת נטאלי קליפורד בארני, שהייתה נוכחת באחת מהופעותיה באולם ריקודים בפריז, התאהבה בה. אם כי דה פוגי הייתה אחת הנשים המפורסמות ביותר בצרפת והיו לה מחזרים עשירים רבים, היא נפלה בקסמיה של נטאלי בארני, והן הפכו למאהבות ונשארו ידידות במשך כל ימיהן. פרשת אהבים זו מתוארת ברומן מפתח בשם "אידיליה סאפית" (על שם סאפפו מלסבוס) שאותו דה פוגי כתבה ופרסמה ב-1901. ספר זה הפך לשם דבר בפריז והודפס שוב ושוב 69 פעמים במשך השנה הראשונה להופעתו.

ב-1910, כאשר הייתה בשיא הקריירה, פגשה בנסיך ג'ורג' גיקה, שהיה ממוצא רומני, ונישאה לו. אחרי שש עשרה שנה של חיים משותפים הוא עזב אותה ויצא עם אישה צעירה ממנה. כדי להתנחם היא לקחה לעצמה מספר מאהבים. הוא חזר אליה אך היחסים ביניהם התערערו.

ב-1928 התיידדה עם אם בית מחסה לילדים נכים בסביבות העיר גרנובל, וגייסה כספים בקרב ידידיה בפריז למען מוסד זה. אחרי מות בעלה ב-1945, הפכה לחברת מסדר סנט דומיניק בשם האחות אן מארי. היא חזרה בתשובה ובילתה את שנותיה האחרונות בבית תפילה בלוזאן, שם מתה ב-1950.

קישורים חיצוניים עריכה