ליאת שטייר-לבני

ד"ר ליאת שטייר-לבני

ד"ר ליאת שטייר-לבני היא מרצה בכירה במחלקה לתרבות במכללת ספיר. היא מלמדת ומרכזת קורסים במחלקה לספרות, לשון ואמנויות, ובתוכנית ללימודי תרבות לתואר שני באוניברסיטה הפתוחה.
תחומי המחקר שלה הם: לימודי השואה, לימודי קולנוע, לימודי תרבות, לימודי ישראל, לימודי יהדות, לימודי טראומה, לימודי הומור, זיכרון קולקטיבי החל משנות הארבעים של המאה ה-20 ועד ימינו, ותרבות פופולרית בישראל. פרסמה עשרות מאמרים וחמישה ספרים בנושא.

ביוגרפיהעריכה

ליאת שטייר-לבני נולדה בבת-ים לאברהם ותחיה שטייר. בגיל 4 עברה המשפחה לרמת גן ושטייר-לבני למדה בתיכון בליך. לאחר שירותה הצבאי למדה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וקיבלה תואר ראשון בהצטיינות ב-1997. בחוג זה המשיכה גם בתואר השני בהנחיית פרופ' דינה פורת בנושא ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הציוני וסיימה אותו ב-1999. גם את הדוקטורט למדה שם בהנחיית דינה פורת ונורית גרץ ונושאו היה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם - שואה, ניצולי שואה, שיקום וקליטה בראי הקולנוע והעיתונות של ארגונים ציוניים בארץ ישראל ובארצות הברית, 1945-1948". היא סיימה בשנת 2006.

כדוקטורנטית החלה להנחות קורסים באוניברסיטה הפתוחה ולאחר מכן החלה לרכז קורסים בקולנוע ובתרבות. בשנת 2007 עשתה את הפוסט-דוקטורט בבית ספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב. היא הצטרפה לסגל המחלקה לתרבות במכללה האקדמית ספיר ב-2009, וב-2014 מונתה בה למרצה בכירה.

שניים מספריה עוסקים בחקר ההומור בשואה ובשימור החרדה והפחד בתרבות הישראלית המודרנית.[1]

הפקה וביקורת קולנועעריכה

  • 1996 - מפיקה ותסריטאית בסרט 'ירושלים בדקה'. הסרט זכה בפרס ראשון בתחרות שנערכה בסינמטק ירושלים.
  • 2001 - מפיקת הסרט 'עד שאוכל'. הוקרן בערוץ 2. השתתף בפסטיבל סולט לייק סיטי.
  • 2001 - מפיקת הסרט 'תל אביב - ברסלב אקספרס'. הוקרן בערוץ 2. השתתף בפסטיבל Angel City בלוס-אנג'לס.
  • 2001 - מפיקת הסרט - 'שילובים'. הוקרן בערוץ 2. השתתף בפסטיבל סולט לייק סיטי.
  • 2005 - מבקרת קולנוע ב-nrg מעריב.
  • 2015 - חברת פאנל בתוכנית אשת חיל, ערוץ 10 ימי שישי, 13:30, פרקים לדוגמה: 1[2], 2[3], 3[4],
  • 2016 - חברת צוות השופטים הבינלאומי - המיטב של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה – 25 שנה לייסודו.
  • 2017 - מפיקת הקליפ "ספינות שטות", להקת אל המשורר[5].

ספריםעריכה

בעבריתעריכה

  • שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, ירושלים: הוצאת מאגנס – אשכולות, 2009[6].
  • הַר הַזִכָּרוֹן יִזְכּו­ר בִּמְקוֹמִי: הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל, תל אביב: רסלינג, 2014[7].
  • טראומה אחת, שתי פרספקטיבות, שלוש שנים: היבטים של שואה ותקומה בתעמולה הארץ-ישראלית והיהודית-אמריקנית 1945–1948, מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה, 2018[8].

באנגליתעריכה

  • Is It O.K to Laugh about it? Holocaust Humour, Satire and Parody in Israel Culture, Vallentine Mitchell publishers, 2017[9].
  • Remaking Holocaust Memory: Documentary Cinema by Third-Generation Survivors in Israel, Syracuse: Syracuse University Press, 2019[10].

מאמרים נבחריםעריכה

בעבריתעריכה

באנגליתעריכה

  • Liat Steir-Livny"Hitler Rants on YouTube Parodies on Hebrew", The European Journal of Humour Research, Vol 4, No. 4, 2016, pp. 105-121.
  • Liat Steir-Livny, “Looking Beyond the Victims: Descendants of the Perpetrators in Hitler’s Children”, Holocaust Studies, 2019
  • Liat Steir-Livny, “Mizrahi Jews and Holocaust Survivors in Israeli cinema in the 1950s: A Revised Outlook”, Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies, Volume 37, Number 2, Summer, 2019, pp. 1-34.
  • Liat Steir-Livny, "Trauma from the Perspective of Holocaust Survivors in the Israeli Film 'The Cellar' (Natan Gross,1963)", Prooftext: A Journal of Jewish Literature History, Vol 37:2, 2019, pp. 308-327.
  • Liat Steir-Livny, “Remembrance in the Living Room (Zikaron b’Salon): Grassroots Gatherings Creating New Forms of Holocaust Commemoration in Israel”, Holocaust Studies: A Journal of Culture and History, 25, 2019.

מלגות ופרסים נבחריםעריכה

  • 2006 - מלגת דן דוד לחוקרים צעירים – פוסט-דוקטורט[11].
  • 2016 - פרס התאחדות הסטודנטים הארצית -מרצה מעוררת השראה[12].
  • 2018 - פרס הכט לכתב יד, מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה.
  • 2019 - The Young Scholar Award given jointly by the Association for Israel Studies (AIS) and the Israel Institute.

חיים אישייםעריכה

שטייר-לבני היא אם לשתי בנות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כרמית ספיר ויץ, ‏הישראלים כבר לא מפחדים להנציח את זכר השואה בצורה הומוריסטית, באתר מעריב אונליין, 27 בינואר 2015
  2. ^ האוניברסיטה הפתוחה, המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות, ד"ר ליאת שטייר-לבני, בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019 
  3. ^ האוניברסיטה הפתוחה, המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות, ד"ר ליאת שטייר-לבני, בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019 
  4. ^ האוניברסיטה הפתוחה, המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות, ד"ר ליאת שטייר-לבני, בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019 
  5. ^ אל המשורר - ספינות שטות, בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019 
  6. ^ שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, באתר מאגנס
  7. ^ הַר הַזִכָּרוֹן יִזְכּו­ר בִּמְקוֹמִי: הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל, באתר הוצאת רסלינג
  8. ^ טראומה אחת, שתי פרספקטיבות, שלוש שנים: היבטים של שואה ותקומה בתעמולה הארץ-ישראלית והיהודית-אמריקנית 1945–1948, באתר מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה
  9. ^ Is It O.K to Laugh about it? Holocaust Humour, Satire and Parody in Israel Culture
  10. ^ Remaking Holocaust Memory: Documentary Cinema by Third-Generation Survivors in Israel
  11. ^ זוכי 2006, באתר פרס דוד
  12. ^ דורין רוטנשטרייך רובין, ‏המרצים האהובים בישראל, באתר ‏מאקו‏‏, ‏29 בדצמבר 2016‏