פתיחת התפריט הראשי

ליבידו

כינוי לאנרגיה המינית

לִיבִּידוֹלעז: libido; בעברית: חימדון) הוא הכינוי שניתן על ידי זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, לאנרגיה המינית (הפסיכוסקסואלית), שהיא, לדעתו, אחד משני הכוחות המניעים את הנפש. הליבידו איננו יצר המין כפשוטו, אלא מכלול גורמים המשפיעים על עיצוב האגו, ושמקורם בדחפים מיניים מולדים ונרכשים כאחד.

פרויד טען בתאוריית הדחף שלו, כי ה"איד" (האני המולד) מונחה על ידי דחפים של מין ואלימות, המונחים על ידי הרצון להפיק הנאה. הליבידו הוא מרכיב המין שב"איד".

פרויד בחר במונח זה על מנת לתאר את האנרגיה הנפשית העומדת בבסיס האינסטינקטים המיניים. אינסטינקטים אלו קשורים לאזורי הגוף השונים (האזורים הארוטוגניים) ומנחים את השלבים השונים בהתפתחות הפסיכו-סקסואלית.

הליבידו מייצג את יצר החיים, ושוכן באיד לצד יצר המוות. על פי פרויד, כל הדחפים הבלתי מודעים ניתנים לחלוקה לדחפי מין ואלימות, ואלו מהווים את המניע העיקרי לכל התנהגות אנושית[1].

מבחינה תאורטית פרויד טען שהרגשות הם נגזרות של דחפים ומשאלות. האנרגיה הנפשית של רגשות היא האנרגיה של הדחפים, ובעיקר של ליבידו ושל תוקפנות. ניתוח תכנים נפשיים ודינמיקות של המטופל מחייב היכרות אישית של המטפל עם התכנים הנפשיים והדינמיקות של עצמו, ולדעת פרויד אין זה מספיק לקרוא על כך בספר תאורטי. על פי פרויד יש הבדל חשוב בין ההכרות של הדינמיקות ובין ההתעוררות שלהן בפועל בשעת מעשה – התעוררות של אנרגיות של איד שעלולה לטשטש את עבודת האגו של המטפל[2].

קרל גוסטב יונג, אבי הפסיכולוגיה האנליטית, השתמש גם הוא במושג הליבידו אך לאו דווקא כגורם מיני, אלא כשם כולל לאנרגיה הנפשית המניעה את ההתנהגות.

יש, לפיכך, להבחין בין שתי ההגדרות הללו למושג הליבידו, וזאת על-פי הקשרן הספציפי.

תוכן עניינים

פרספקטיבות פסיכולוגיותעריכה

פסיכואנליזהעריכה

זיגמונד פרויד, שנחשב ליוזם של השימוש המודרני במונח[3], מגדיר ליבידו כ"האנרגיה, שמתייחסים אליה במובן כמותי...של אותם אינסטינקטים שיש להם קשר לכל מה שאפשר לכלול תחת המילה 'אהבה'"[4]. זוהי האנרגיה האינסטנקטיבית של הכוח, שכלולה בתוך מה שפרויד הגדיר כ"איד". המבנה הלא-מודע לחלוטין של הנפש. פרויד גם הסביר כי ישנו קשר מקביל לרעב, לרצון לשלוט, וכן הלאה[5], בהתעקש על כך שמדובר באינסטינקט בסיסי טבוע בכל בני האדם[6].

פרויד פיתח את הרעיון של סדרת שלבים התפתחותיים במסגרתה הליבידו מתקבע על אזורים אירוגניים שונים. השלב הראשון הוא השלב האוראלי (המתבטא מהנאת התינוק מתהליך ההנקה), לאחר מכן בשלב האנאלי (המתבטא בהנאת הפעוט משליטה על צרכיו), לאחר מכן השלב הפאלי, דרך שלב המודל הפסיכוסקסואלי (במסגרתו הליבידו רדום) עד שהוא מתחדש במסגרת השלב הג'ניטלי[7]. (קרל אברהם לאחר מכן יוסיף תת-חלוקה בשלבים האוראליים והאנאליים)[8].

פרויד הצביע על כך שהדחפים הליבידינליים יכולים להתנגש עם המוסכמות של התנהגות מתורבתת, המיוצגים בנפש על ידי הסופר-אגו במודל הנפש הפרוידיאני. מה שמוביל למתחים ולהפרעות אצל הפרט זה הצורך להיות מותאם לחברה ולשלוט בליבידו, מה שמניע את השימוש במנגנוני הגנה כדי להפיג את האנרגיה הנפשית של הצרכים הלא-ממומשים והלא-מודעים האלו לצורות ביטוי אחרות. שימוש מופרז בהגנות אלו עלול לגרום לנוירוזה. מטרה עיקרית של הפסיכואנליזה היא להביא את דחפי האיד לתודעה של האדם, מה שיאפשר לאותם דחפים להתקיים באופן ישיר ובכך להפחית את התלות של המטופל בהגנות האגו[9].

פרויד הסתכל על הליבידו כמעבר דרך סדרה של שלבים התפתחותיים (במסגרת המודל הפסיכוסקסואלי) אצל הפרט. כישלון בהסתגלות לדרישות בשלבים השונים עלולה לגרום לאנרגיה הליבידיניאלית להיות "חסומה" או להיכנס לקיבעון בשלבים אלו, ובכך ליצור תכונות אופי פתולוגיות מסוימות בבגרות. לפיכך היה האדם הפסיכופאתולוגי של פרויד אדם בלתי-בוגר, ומטרתה של הפסיכואנליזה הייתה להביא לעוררות המודעות לקיבעונות אלו, כך שאנרגיית הליבידו תשתחרר ותהיה זמינה לשימוש מודע בסוג כלשהו של סובלימציה מובנית.

פסיכולוגיה אנליטיתעריכה

על פי הפסיכולוג השווייצרי, קרל גוסטב יונג, הליבידו מזוהה כמכלול של אנרגיה נפשית, ולא מוגבל לתשוקה מינית בלבד[10][11]. כפי שקובע יונג ב"תפיסת הליבידו"[12] "[ליבידו] מציין רצון/תשוקה או דחף אשר אינו מבוקר על ידי כל סוג של סמכות, מוסרית או אחרת. הליבידו הוא תיאבון במצבו הטבעי. מנקודת מבט גנטית מדובר בצרכים גופניים כמו רעב, צמא, שינה ומין ומצבים רגשיים או משפיעים, המהווים את מהות הליבידו." הדואליות יוצרת את האנרגיה (או הליבידו) של הנפש, אשר יונג טוען שמתבטא רק דרך סמלים: "זוהי האנרגיה המתבטאת בתהליך החיים ונתפסת באופן סובייקטיבי כמאמץ ותשוקה" (Ellenberger, 697). סמלים אלו עשויים להתבטא כ"דימויי פנטזיה" שמגלמים את התוכן של הליבידו בתהליך הפסיכואנליזה, או חסרי כל צורה מוגדרת[13]. התשוקה, שלרוב נתפסת ככמיהה נפשית, תנועה, עקירה ובנייה מחדש, באה לידי ביטוי בצורות מוגדרות אשר ניתן לתפוס באמצעות תהליכי אנאליזה.

בהגדרה צרה יותר, הליבידו מתייחס גם לדחפים של הפרט לעסוק בפעילות מינית, ואת ההיפוך של זה, כוחות הרסניים (mortido או destrudo) [14].

גורמים המשפיעים על הליבידועריכה

מרכיבים אנדוגנייםעריכה

הליבידו לרוב נשלט על ידי פעילות של המערכת המזולימבית (הטגמנטום הגחוני וגרעין האקומבנס)[15]. כתוצאה מכך, לדופמין ולעוקבי האמינו[16] שמווסתים את הנוירוטרנסמינציה של הדופמין, יש תפקיד קריטי בוויסות הליבידו[17].

נוירוטרנסמיטורים אחרים, נוירופפטידים והורמוני מין שמשפיעים על הדחפים המיניים על ידי שינוי הפעילות במסלול זה כוללים:

רמות הורמוני מין והמחזור החודשיעריכה

לתשוקה של אישה למין יש קורלציה למחזור החודשי שלה, כאשר נשים רבות חשות תשוקה מינית מוגברת בימים אחדים לפני הביוץ[36], שיא תקופת הפוריות שלה, אשר לרוב מתרחשת כיומיים לפני הביוץ שלה[37]. מחזוריות זו קשורה לשינויים ברמות הטסטוסטרן של האישה במהלך המחזור החודשי. לפי גבריאל ליכטרמן, לרמות הטסטוסטרון יש השפעה ישירה על התעניינותה של האישה במין. לדבריה, רמות הטסטוסטרון עולה בהדרגה מיום ה -24 למחזור הווסת של האישה עד לביוץ ביום ה -14 של המחזור הבא, ובמהלך תקופה זו תשוקתה של האישה למין עולה בעקביות. היום ה -13 הוא בדרך כלל היום עם רמות הטסטוסטרון הגבוהות ביותר. בשבוע שלאחר הביוץ, רמת הטסטוסטרון היא הנמוכה ביותר וכתוצאה מכך נשים יחוו פחות עניין במין[38]. כמו כן, במהלך שבוע הביוץ הבא אחריו, רמות הפרוגסטרון בעלייה, וכתוצאה מכך האישה יכולה לחוות קשיים בהגעה לאורגזמה. אף על פי שהימים האחרונים של המחזור החודשי מאופיינים ברמת טסטוסטרון קבועה, רמת הליבידו של נשים עשויה דווקא לעלות כתוצאה מהתעבות של רירית הרחם, מה שגורם לגירוי קצות העצבים ולעלייה ברמת העוררות המינית[39]. בימים אלו רמת האסטרוגן יורדת, מה שגורם לירידה ברמת סיכוך הנרתיק.

גורמים פסיכולוגיים וחברתייםעריכה

ישנם מספר גורמים פסיכולוגיים וחברתיים שעלולים להביא לירידה ברמת החשק המיני. גורמים אלו יכולים לכלול מחסור בפרטיות או באינטימיות, דחק או עייפות, חוסר ריכוז או דיכאון. גורמי לחץ סביבתיים, כמו למשל חשיפה ממושכת וארוכה לרעש או תאורה חזקים מידי יכולים גם הם להשפיע על הליבידו. גורמים אחרים כוללים התעללות מינית בעבר, תקיפה, טראומה או הזנחה, בעיות של דימוי גוף וחרדה מפני מעורבות בפעילות מינית[40].

גורמים פיזיולוגייםעריכה

גורמים פיזיולוגיים שיש להם השפעה על הליבידו יכולים לכלול בעיות הקשורות במערכת האנדוקרינית, כמו למשל תת-פעילות של בלוטת התריס, השפעה של תרופות מרשם שונות (כמו למשל Flutamide) והכושר הפיזיולוגי של בן-הזוג, ושאר גורמים שונים באורח החיים[41].

בקרב גברים, תדירות השפיכה משפיעה על רמות הטסטוסטרון, שהוא הורמון מקדם-ליבידו. מחקר שנערך בקרב 28 גברים בגילאי 21–45, מצא כי אצל כל אחד מהנחקרים (פרט לאחד) רמות השיא של הטסטוסטרון (145.7% מהבסיס - [117.8%–197.3%]) היו ביום השביעי להימנעות משפיכה[42].

אצל נשים אנמיה יכולה להיות גורם לירידה בליבידו כתוצאה מירידה ברמות הברזל בדם עקב המחזור החודשי[43].

תרופותעריכה

ישנם אנשים אשר מנסים לגרום להפחתה מכוונת בליבידו שלהם על ידי שימוש בחומרים אן-אפרודיזיאקיים[44]. חומרים אפרודיזיאקיים, כמו למשל חומרים מגרי-דופאמין, יכולים להגביר את החשק המיני. מצד שני, ליבידו מופחת הוא לעיתים קרובות יאטרוגני, ויכול להיגרם על ידי מגוון רחב של תרופות כמו למשל אמצעי מניעה הורמונליים, תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות אנטי פסיכוטיות, חוסמי בטא ועוד.

טסטוסטרון הוא אחד מהגורמים השולטים בליבידו אצל בני אדם. מחקרים חדשים[45] מראים שאמצעים הורמונליים למניעת הריון כמו למשל גלולות (המכילות שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון) יכולים לגרום לירידה בליבידו אצל נשים כתוצאה מהעלאת רמות של חומרים קושרים להורמוני גלובולינים (SHBG). ה SHBG נקשרים להורמוני המין, כולל טסטוסטרון, ומשבשים את זמינותם. מחקרים מראים כי גם לאחר סיום השימוש באמצעי מניעה הורמונליים, רמות ה SHBG נשארות גבוהות ואין נתונים מהימנים כדי לקבוע מתי רמות אלו ירדו[46].

השפעת הגילעריכה

ישנן השערות שהועלו במחקרים שגברים מגיעים לשיא הכושר המיני שלהם בגילאי העשרה, בעוד נשים מגיעות אליו בעשור השלישי-רביעי לחייהן (השערות)[47][48]. הזינוק ברמות הטסטוסטרון מגיע אצל זכרים בגיל ההתבגרות, וכתוצאה מכך גורם לחשקים מיניים קיצוניים אשר מגיעים לשיאם בגילאי 15–16, ולאחר מכן יורדים בהדרגה לאורך החיים. לעומת זאת, הליבידו הנשי גובר באיטיות במהלך גיל ההתבגרות ושיאו הוא באמצע שנות השלושים לחיי האישה[49]. הרמות בפועל של הטסטוסטרון והאסטרוגן, המשפיעים על הדחפים המיניים של האדם, משתנים משמעותית במהלך החיים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בטיפולנט | ליבידו, בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
  2. ^ מאיר פרלוב, העברה נגדית - סקירה היסטורית | מאיר פרלוב, פסיכולוגיה עברית (בעברית)
  3. ^ Crowe, Felicity; Hill, Emily; Hollingum, Ben (2010). Sex and Society. New York: Marshall Cavendish. עמ' 462. ISBN 9780761479055. 
  4. ^ S. Freud, Group Psychology and the Analysis of the Ego, 1959
  5. ^ Malabou, Catherine (2012). The New Wounded: From Neurosis to Brain Damage. New York: Fordham University Press. עמ' 103. ISBN 9780823239672. 
  6. ^ Klages, Mary (2017). Literary Theory: The Complete Guide. London: Bloomsbury Publishing. עמ' 245. ISBN 9781472592767. 
  7. ^ Sigmund Freud, New Introductory Lectures on Psychoanalysis (PFL 2) p. 131
  8. ^ Otto Fenichel, The Psychoanalytic Theory of Neurosis (1946)p. 101
  9. ^ Reber, Arthur S.; Reber, Emily S. (2001). Dictionary of Psychology. New York: Penguin Reference. ISBN 0-14-051451-1. 
  10. ^ P. Gay, Freud (1989) p. 397
  11. ^ Sharp, Daryl. "Libido". frithluton.com. 
  12. ^ “The Concept of Libido,” Collected Works Vol. 5, par. 194.
  13. ^ “The Technique of Differentiation,” Collected Works Vol. 7, par. 345.
  14. ^ Eric Berne, A Layman's Guide to Psychiatry and Psychoanalysis (1976) p. 69 and 101
  15. ^ "Romantic love: a mammalian brain system for mate choice". Philos. Trans. R. Soc. Lond. B Biol. Sci. 361 (1476): 2173–86. דצמבר 2006. PMC 1764845. PMID 17118931. doi:10.1098/rstb.2006.1938. The sex drive evolved to motivate individuals to seek a range of mating partners; attraction evolved to motivate individuals to prefer and pursue specific partners; and attachment evolved to motivate individuals to remain together long enough to complete species-specific parenting duties. These three behavioural repertoires appear to be based on brain systems that are largely distinct yet interrelated, and they interact in specific ways to orchestrate reproduction, using both hormones and monoamines. ... Animal studies indicate that elevated activity of dopaminergic pathways can stimulate a cascade of reactions, including the release of testosterone and oestrogen (Wenkstern et al. 1993; Kawashima &Takagi 1994; Ferrari & Giuliana 1995; Hull et al. 1995, 1997, 2002; Szezypka et al. 1998; Wersinger & Rissman 2000). Likewise, increasing levels of testosterone and oestrogen promote dopamine release ...This positive relationship between elevated activity of central dopamine, elevated sex steroids and elevated sexual arousal and sexual performance (Herbert 1996; Fiorino et al. 1997; Liu et al. 1998; Pfaff 2005) also occurs in humans (Walker et al. 1993; Clayton et al. 2000; Heaton 2000). ... This parental attachment system has been associated with the activity of the neuropeptides, oxytocin (OT) in the nucleus accumbens and arginine vasopressin (AVP) in the ventral pallidum ... The activities of central oxytocin and vasopressin have been associated with both partner preference and attachment behaviours, while dopaminergic pathways have been associated more specifically with partner preference.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  16. ^ Miller GM (ינואר 2011). "The emerging role of trace amine-associated receptor 1 in the functional regulation of monoamine transporters and dopaminergic activity". J. Neurochem. 116 (2): 164–176. PMC 3005101. PMID 21073468. doi:10.1111/j.1471-4159.2010.07109.x. 
  17. ^ "Romantic love: a mammalian brain system for mate choice". Philos. Trans. R. Soc. Lond. B Biol. Sci. 361 (1476): 2173–86. דצמבר 2006. PMC 1764845. PMID 17118931. doi:10.1098/rstb.2006.1938. The sex drive evolved to motivate individuals to seek a range of mating partners; attraction evolved to motivate individuals to prefer and pursue specific partners; and attachment evolved to motivate individuals to remain together long enough to complete species-specific parenting duties. These three behavioural repertoires appear to be based on brain systems that are largely distinct yet interrelated, and they interact in specific ways to orchestrate reproduction, using both hormones and monoamines. ... Animal studies indicate that elevated activity of dopaminergic pathways can stimulate a cascade of reactions, including the release of testosterone and oestrogen (Wenkstern et al. 1993; Kawashima &Takagi 1994; Ferrari & Giuliana 1995; Hull et al. 1995, 1997, 2002; Szezypka et al. 1998; Wersinger & Rissman 2000). Likewise, increasing levels of testosterone and oestrogen promote dopamine release ...This positive relationship between elevated activity of central dopamine, elevated sex steroids and elevated sexual arousal and sexual performance (Herbert 1996; Fiorino et al. 1997; Liu et al. 1998; Pfaff 2005) also occurs in humans (Walker et al. 1993; Clayton et al. 2000; Heaton 2000). ... This parental attachment system has been associated with the activity of the neuropeptides, oxytocin (OT) in the nucleus accumbens and arginine vasopressin (AVP) in the ventral pallidum ... The activities of central oxytocin and vasopressin have been associated with both partner preference and attachment behaviours, while dopaminergic pathways have been associated more specifically with partner preference.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  18. ^ "Romantic love: a mammalian brain system for mate choice". Philos. Trans. R. Soc. Lond. B Biol. Sci. 361 (1476): 2173–86. דצמבר 2006. PMC 1764845. PMID 17118931. doi:10.1098/rstb.2006.1938. The sex drive evolved to motivate individuals to seek a range of mating partners; attraction evolved to motivate individuals to prefer and pursue specific partners; and attachment evolved to motivate individuals to remain together long enough to complete species-specific parenting duties. These three behavioural repertoires appear to be based on brain systems that are largely distinct yet interrelated, and they interact in specific ways to orchestrate reproduction, using both hormones and monoamines. ... Animal studies indicate that elevated activity of dopaminergic pathways can stimulate a cascade of reactions, including the release of testosterone and oestrogen (Wenkstern et al. 1993; Kawashima &Takagi 1994; Ferrari & Giuliana 1995; Hull et al. 1995, 1997, 2002; Szezypka et al. 1998; Wersinger & Rissman 2000). Likewise, increasing levels of testosterone and oestrogen promote dopamine release ...This positive relationship between elevated activity of central dopamine, elevated sex steroids and elevated sexual arousal and sexual performance (Herbert 1996; Fiorino et al. 1997; Liu et al. 1998; Pfaff 2005) also occurs in humans (Walker et al. 1993; Clayton et al. 2000; Heaton 2000). ... This parental attachment system has been associated with the activity of the neuropeptides, oxytocin (OT) in the nucleus accumbens and arginine vasopressin (AVP) in the ventral pallidum ... The activities of central oxytocin and vasopressin have been associated with both partner preference and attachment behaviours, while dopaminergic pathways have been associated more specifically with partner preference.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  19. ^ Lichterman, Gabrielle. 28 Days: What Your Cycle Reveals about Your Love Life, Moods, and Potential. ISBN 978-1-59337-345-0. 
  20. ^ "Comparing the relative amount of testosterone required to restore sexual arousal, motivation, and performance in male rats". Horm Behav 59 (5): 666–73. מאי 2011. PMID 20920505. doi:10.1016/j.yhbeh.2010.09.009.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  21. ^ "Testosterone for low libido in postmenopausal women not taking estrogen". N. Engl. J. Med. 359 (19): 2005–17. נובמבר 2008. PMID 18987368. doi:10.1056/NEJMoa0707302.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  22. ^ Renneboog B (2012). "[Andropause and testosterone deficiency: how to treat in 2012?]". Revue Médicale de Bruxelles 33 (4): 443–9. PMID 23091954. 
  23. ^ "Romantic love: a mammalian brain system for mate choice". Philos. Trans. R. Soc. Lond. B Biol. Sci. 361 (1476): 2173–86. דצמבר 2006. PMC 1764845. PMID 17118931. doi:10.1098/rstb.2006.1938. The sex drive evolved to motivate individuals to seek a range of mating partners; attraction evolved to motivate individuals to prefer and pursue specific partners; and attachment evolved to motivate individuals to remain together long enough to complete species-specific parenting duties. These three behavioural repertoires appear to be based on brain systems that are largely distinct yet interrelated, and they interact in specific ways to orchestrate reproduction, using both hormones and monoamines. ... Animal studies indicate that elevated activity of dopaminergic pathways can stimulate a cascade of reactions, including the release of testosterone and oestrogen (Wenkstern et al. 1993; Kawashima &Takagi 1994; Ferrari & Giuliana 1995; Hull et al. 1995, 1997, 2002; Szezypka et al. 1998; Wersinger & Rissman 2000). Likewise, increasing levels of testosterone and oestrogen promote dopamine release ...This positive relationship between elevated activity of central dopamine, elevated sex steroids and elevated sexual arousal and sexual performance (Herbert 1996; Fiorino et al. 1997; Liu et al. 1998; Pfaff 2005) also occurs in humans (Walker et al. 1993; Clayton et al. 2000; Heaton 2000). ... This parental attachment system has been associated with the activity of the neuropeptides, oxytocin (OT) in the nucleus accumbens and arginine vasopressin (AVP) in the ventral pallidum ... The activities of central oxytocin and vasopressin have been associated with both partner preference and attachment behaviours, while dopaminergic pathways have been associated more specifically with partner preference.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  24. ^ DeLamater, J.D.; Sill, M. (2005). "Sexual Desire in Later Life". The Journal of Sex Research 42 (2): 138–149. doi:10.1080/00224490509552267. 
  25. ^ "Sexual desire, sexual arousal and hormonal differences in premenopausal US and Dutch women with and without low sexual desire". Horm. Behav. 59 (5): 772–779. מאי 2011. PMID 21514299. doi:10.1016/j.yhbeh.2011.03.013.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  26. ^ "Combined esterified estrogens and methyltestosterone versus esterified estrogens alone in the treatment of loss of sexual interest in surgically menopausal women". Menopause 12 (4): 359–60. 2005. PMID 16037752. doi:10.1097/01.GME.0000153933.50860.FD.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  27. ^ Ziegler, T. E. (2007). Female sexual motivation during non-fertile periods: a primate phenomenon. Hormones and Behavior, 51(1), 1–2
  28. ^ Simerly, Richard B. (27 במרץ 2002). "Wired for reproduction: organization and development of sexually dimorphic circuits in the mammalian forebrain" (pdf). Annu. Rev. Neurosci. 25: 507–536. PMID 12052919. doi:10.1146/annurev.neuro.25.112701.142745. אורכב מ-המקור ב-2008-10-01. בדיקה אחרונה ב-7 במרץ 2007. 
  29. ^ Ziegler, T. E. (2007). Female sexual motivation during non-fertile periods: a primate phenomenon. Hormones and Behavior, 51(1), 1–2
  30. ^ "From ultrasocial to antisocial: a role for oxytocin in the acute reinforcing effects and long-term adverse consequences of drug use?". Br. J. Pharmacol. 154 (2): 358–368. מאי 2008. PMC 2442436. PMID 18475254. doi:10.1038/bjp.2008.132. Recent evidence suggests that popular party drugs such as MDMA and gamma-hydroxybutyrate (GHB) may preferentially activate brain oxytocin systems to produce their characteristic prosocial and prosexual effects. Oxytocin interacts with the mesolimbic dopamine system to facilitate sexual and social behaviour, and this oxytocin-dopamine interaction may also influence the acquisition and expression of drug-seeking behaviour.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  31. ^ Clayton AH (יולי 2010). "The pathophysiology of hypoactive sexual desire disorder in women". Int J Gynaecol Obstet 110 (1): 7–11. PMID 20434725. doi:10.1016/j.ijgo.2010.02.014. 
  32. ^ "Incidence and duration of side effects and those rated as bothersome with selective serotonin reuptake inhibitor treatment for depression: patient report versus physician estimate". The Journal of Clinical Psychiatry 65 (7): 959–65. יולי 2004. PMID 15291685. doi:10.4088/JCP.v65n0712.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  33. ^ "Incidence of sexual side effects in refractory depression during treatment with citalopram or paroxetine". The Journal of Clinical Psychiatry 66 (1): 100–6. ינואר 2005. PMID 15669895. doi:10.4088/JCP.v66n0114.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  34. ^ Clayton AH (יולי 2010). "The pathophysiology of hypoactive sexual desire disorder in women". Int J Gynaecol Obstet 110 (1): 7–11. PMID 20434725. doi:10.1016/j.ijgo.2010.02.014. 
  35. ^ Int J Impot Res. 2000 Oct;12 Suppl 4:S26-33.
  36. ^ Susan B. Bullivant; Sarah A. Sellergren; Kathleen Stern (פברואר 2004). "Women's sexual experience during the menstrual cycle: identification of the sexual phase by noninvasive measurement of luteinizing hormone". Journal of Sex Research 41 (1): 82–93 (in online article, see pp.14–15, 18–22). PMID 15216427. doi:10.1080/00224490409552216. אורכב מ-המקור ב-2007-09-23. 
  37. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2008-12-21. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2008. 
  38. ^ Lichterman, Gabrielle. 28 Days: What Your Cycle Reveals about Your Love Life, Moods, and Potential. ISBN 978-1-59337-345-0. 
  39. ^ "Women Can Now Predict When They Will Have The Best Sex". בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2010. 
  40. ^ Yalom, I.D., Love's Executioner and Other Tales of Psychotherapy. New York: Basic Books, 1989. ISBN 0-06-097334-X.
  41. ^ Psychology Today – The orgasm Wars Archived 2007-10-02 at the Wayback Machine
  42. ^ Jiang, M.; Xin, J.; Zou, Q.; Shen, J. W. (2003). "A research on the relationship between ejaculation and serum testosterone level in men". Journal of Zhejiang University Science 4 (2): 236–240. PMID 12659241. doi:10.1631/jzus.2003.0236. 
  43. ^ "Lack of sex drive in men (lack of libido)". בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2010. 
  44. ^ Rebal Jr, Ronald F., Robert A. Faguet, and Sherwyn M. Woods. "Unusual sexual syndromes." Extraordinary Disorders of Human Behavior. Springer US, 1982. 121-154.
  45. ^ Warnock, J. K.; Clayton, A.; Croft, H.; Segraves, R.; Biggs, F. C. (2006). "Comparison of Androgens in Women with Hypoactive Sexual Desire Disorder: Those on Combined Oral Contraceptives (COCs) vs. Those not on COCs". The Journal of Sexual Medicine 3 (5): 878–882. PMID 16942531. doi:10.1111/j.1743-6109.2006.00294.x. .
  46. ^ Panzer, C.; Wise, S.; Fantini, G.; Kang, D.; Munarriz, R.; Guay, A.; Goldstein, I. (2006). "Impact of Oral Contraceptives on Sex Hormone-Binding Globulin and Androgen Levels: A Retrospective Study in Women with Sexual Dysfunction". The Journal of Sexual Medicine 3 (1): 104–113. PMID 16409223. doi:10.1111/j.1743-6109.2005.00198.x. .
  47. ^ Reconceiving the second sex Marcia Claire Inhorn – 2009
  48. ^ Principles and practice of adult health nursing Patricia Gauntlett Beare
  49. ^ Sex, time, and power retrieved 6 February 2012