ליג'יה בויונגה נונס
ליג'יה בויונגה נונס ( פורטוגזית: Lygia Bojunga Nunes; נולדה ב-26 באוגוסט 1932) היא סופרת ילדים ברזילאית. כתיבתה זיכתה אותה בשני הפרסים החשובים ביותר בתחום ספרות הילדים פרס אנדרסן ב-1982 ופרס אסטריד לינדגרן בשנת 2004. בויונגה נונס היא הזוכה הראשונה בפרס אנדרסן שאינה מארצות הברית או אירופה[1]. יסוד מרכזי בספרייה של בויונגה נונס הוא כתיבה מתוך נקודת המבט של הילד[2].
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1932 (בת 91) פלוטאס, ברזיל  |
|---|---|
| מדינה |
ברזיל |
| שפות היצירה |
פורטוגזית |
| סוגה |
ספרות ילדים |
| תקופת הפעילות |
מ-1972 |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ליג'יה בויונגה נונס נולדה בעיר פלוטאס (אנ') בדרום ברזיל וגדלה בחווה. בגיל 8 היא עברה עם משפחתה לעיר ריו דה ז'ניירו. בגיל 19 הצטרפה לתיאטרון נודד שהציג בכל רחבי ברזיל. במהלך המסעות של התיאטרון היא נתקלה בבערות ומערכת חינוך נחשלת באזורים הכפריים[1][3]. בעקבות זאת, היא ייסדה בית ספר עבור ילדים עניים באזור הכפרי של ריו דה ז'ניירו, אותו ניהלה במשך חמש שנים[1]. ליג'יה בויונגה כתבה גם תסריטים עבור תוכניות טלוויזיה ורדיו.
בשנת 1972 יצא ספרה הראשון 'העמיתים' (Os colegas), סיפור הרפתקאות שדמויותיו הראשיות הן חמש חיות. בשנת 1982 קיבלה את פרס אנדרסן והייתה לסופרת הראשונה מחוץ לארצות הברית ואירופה שזכתה בפרס זה. בשנת 2002 פרסמה את "דיוקנים של קרולינה" – הספר הראשון שפורסם בהוצאה לאור שלה[4]. בשנת 2004 קיבלה ליג'יה בויונגה נונס את פרס אסטריד לינדגרן מממשלת שוודיה.
בכל ספריה של בויונגה נונס ישנה ביקורת חברתית על העוני, דיכוי, המשטר הצבאי ששלט בברזיל ומעמד האישה[3]. כתיבתה של נונס מאופיינת בטשטוש של הגבולות בין פנטזיה למציאות ועוסקת בנושאים חברתיים עכשוויים בשילוב הומור[5].
ספריה הופצו ותורגמו ביותר מ-63 מדינות.
פרסים עריכה
- 1973: פרס ג'בוצ'י (Prêmio Jabuti)
- 1982: פרס אנדרסן
- 2004: פרס אסטריד לינדגרן
ספרים עריכה
למעט "חברי הצייר", כל שמות הספרים בעברית הם בתרגום חופשי.
| שם | שם בעברית | שנה | הערות |
|---|---|---|---|
| Os colegas | העמיתים | 1972 | לא תורגם לעברית |
| Angélica | אנג'ליקה | 1975 | לא תורגם לעברית |
| A bolsa amarela | התיק הצהוב | 1976 | לא תורגם לעברית |
| A casa da madrinha | בית סבתא | 1978 | לא תורגם לעברית |
| Corda bamba | חבל מתוח | 1979 | לא תורגם לעברית |
| O sofá estampado | הספה מבד | 1980 | לא תורגם לעברית |
| Tchau | צ'או | 1984 | לא תורגם לעברית |
| O meu amigo pintor | חברי הצייר | 1987 | יצא בעברית בשנת 1992[6] |
| Nós três | שלושתנו | 1987 | לא תורגם לעברית |
| Livro, um encontro | ספר, מפגש | 1988 | לא תורגם לעברית |
| Fazendo Ana Paz | התהוותה של אנה פז | 1991 | לא תורגם לעברית |
| Paisagem | תמונת נוף | 1992 | לא תורגם לעברית |
| Seis vezes Lucas | שש פעמים לוקאס | 1995 | לא תורגם לעברית |
| O abraço | החיבוק | 1995 | לא תורגם לעברית |
| Feito à mão | עבודת יד | 1996 | לא תורגם לעברית |
| A cama | המיטה | 1999 | לא תורגם לעברית |
| O Rio e eu | ריו ואני | 1999 | לא תורגם לעברית |
| (Retratos de Carolina | דיוקנים של קרולינה | 2002 | לא תורגם לעברית |
| (Aula de inglês | שיעור אנגלית | 2006 | לא תורגם לעברית |
| Sapato de salto | נעל עקב | 2006 | לא תורגם לעברית |
| Dos vinte 1 | עשרים ואחת | 2007 | לא תורגם לעברית |
| Querida | יקירה | 2010 | לא תורגם לעברית |
| Intramuros | בתוך הקיר | 2016 | לא תורגם לעברית |
חברי הצייר עריכה
נכון לשנת 2017, ספרה היחיד של נונס אשר תורגם לעברית הוא "חברי הצייר".
הספר מספר על ילד בשם קלאודיו שהיה לו חבר מבוגר, צייר. החבר הצייר מת ומסתבר לילד שהוא התאבד. הצייר השאיר לאישה שעמה היה בקשר מכתב, בו הוא כלל לא מסביר למה בחר לקטוע את חייו. הילד מתאכזב מכך. עם זאת, הצייר השאיר לילד מחברת ובה ציורים ורישומים, שבה הוא מתאר לילד את משמעות הצבעים, לדעתו, לדוגמה: הצבע צהוב מסמל שמחה והצבע חום מסמל שעמום. לספר זה יש חשיבות וייחודיות רבה מפני שהוא דן בצורה ישירה בנושא המוות וכן בנושא התאבדויות. אלו נושאים שהדיון בהם אינו נפוץ או רגיל בספרות ילדים ונוער. בספר מטופל המוות באופן רגיש ועדין, ובו זמנית מעורר רגשות עזים. נושא אחר שנדון אף הוא בספר הוא חברות.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ליג'יה בויונגה נונס (בפורטוגזית ובאנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 "Biografia de Lygia Bojunga - eBiografia". eBiografia (בBrazilian Portuguese). נבדק ב-2017-11-25.
- ^ Poetic Beauty and Social Critique - ALMA, 2017-01-09
- ^ 1 2 Lygia Bojunga, The Hans Christian Andersen Awards 1956-2002 (2002)
- ^ Casa Lygia Bojunga, www.casalygiabojunga.com.br
- ^ Cultural, Instituto Itaú. "Lygia Bojunga | Enciclopédia Itaú Cultural". Enciclopédia Itaú Cultural (בBrazilian Portuguese). נבדק ב-2017-11-26.
- ^ עמוד הספר, באתר הספרייה הלאומית של ישראל