ליא קניג
לִיַא (לאה) קֶנִיג-שְׁטוֹלְפֶּר (נולדה ב-30 בנובמבר 1929, כ"ז בחשוון ה'תר"ץ, לודז', פולין) היא שחקנית ישראלית. כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת 1987 וכלת פרס התיאטרון הישראלי לשנת 1998. מכונה בפי רבים "הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי".[1][2]
 | |
| צילום מ-2012 מאת צחי לרנר | |
| לידה |
30 בנובמבר 1929 (בת 95) כ"ז בחשוון ה'תר"ץ  לודז', הרפובליקה הפולנית השנייה |
|---|---|
| שם לידה |
Lea Kamen  |
| מדינה |
 ישראל |
| מקום מגורים |
ישראל |
| סוגה מועדפת | תיאטרון |
| תקופת פעילות | מ-1947 |
| מקצוע | שחקנית |
| השקפה דתית |
יהדות |
| בן זוג | צבי שטולפר |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל לתיאטרון (1987) פרס התיאטרון הישראלי (1998) פרס א.מ.ת בתרבות ואומנות (2012) |
| ליא קניג - כלת פרס ישראל | |
| פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהנולדה בשם לאה קניג בעיר לודז' שבפולין, להורים שחקנים. אמה, דינה קניג, הייתה שחקנית מוערכת בפולין וברומניה; אביה, אוסקר יוסף קאמיין, ודודה היו חברי הלהקה הווילנאית ("די ווילנער טרופע"). במהלך תקופת השואה במלחמת העולם השנייה, חיו ליא ואמה בצ'רנוביץ שבאוקראינה ובבסרביה שבמולדובה, ולאחר מכן נמלטו לתוככי ברית המועצות, לאזור אוזבקיסטן הסובייטית. אביה אוסקר יוסף קמיין נשאר עם להקתו בפולין במהלך תקופת השואה, ונפטר ממחלה בשנת 1942. לאחר מכן, אמה התחתנה בשנית עם השחקן יצחק חוויס, יליד סרביה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, בדרכם מערבה, השתקעה המשפחה ברומניה. בניגוד לרצון אמהּ, קניג החלה ללמוד משחק באקדמיה לאמנות שבבוקרשט, והחלה להופיע עוד מגיל צעיר בתיאטרון היהודי בעיר. היא הופיעה במגוון רחב של הצגות ונודעה ביותר בעת שגילמה את דמותה של אנה פרנק (במחזה שנכתב על ידי פרנסס גודריץ', שזכתה בפרס פוליצר על כתיבתה[3], ובבימויו של ג'ינל תאודורסקו).[4] לרגל יום השואה הבינלאומי, שחל ב-27 בינואר 2022, פורסם תיעוד מההצגה, על ידי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי של הספרייה הלאומית[3].
פעילותה האומנותית בישראל
עריכהבשנת 1961, קניג עלתה לישראל, יחד עם בעלה צבי שטולפר, שחקן ובמאי שורד שואה מטרנסניסטריה. בהשפעת אימה המנוחה שלא זכתה לעלות ארצה, ויתרה קניג על השתלבות ככוכבת בתיאטרון היידי והחלה ללמוד עברית. לאחר שסיימה לימודי עברית באולפן, התקבלה כשחקנית בתיאטרון הלאומי "הבימה".[4] בשנת 1962 הופיעה לראשונה על הבמה העברית במחזה "אדון פונטילה ומאטי משרתו" בבימוי שמואל בונים.[5] במהרה החלה לבלוט בשלל תפקידים ראשיים ב"הבימה", במחזות קלאסיים ובמחזות ישראלים מודרניים.
בין תפקידיה הרבים בתיאטרון, לרוב תפקידים ראשיים, ניתן למנות את: תפקידה ב"הכתובה", מירל'ה ב"מירל'ה אפרת", קוראז' ב"אמא קוראז'", האם ב"חתונת הדמים", פילומנה ב"פילומנה", קלייר זכאנסיאן ב"ביקור הגברת הזקנה", שרציה ב"הלוויה חורפית", הקשישה ב"הכיסאות", האם ב"מדריך למטייל בוורשה", אופל ב"אוהבים את אופל", אבי ברוסטר ב"רעל ותחרה", לביבה ב"מלאכת החיים", דייזי ב"הנהג של מיס דייזי", "סונטת סתיו", לוסיל ב"מועדון האלמנות העליזות", רוזה ב"כל החיים לפניו", תולבריינה ב"מוריס שימל", קיי ב"משהו טוב", ג'ני ב"מה עושים עם ג'ני?", אולגה ב"שלוש אחיות", שושנה ב"מקווה", גולדי ב"זאקופנה שלי", ואנדה ב"פולין ארץ ירוקה", פרומה ב"מניין נשים" ועדה ב"מרציפנים". כמו כן, שיחקה ב"פתאום הגיע סתיו" עם תומר שרון. בנוסף, כיכבה גם בהצגות היחיד "כוכבים ללא שמיים" ו"אוסקר ודודה רוזה". קניג גם כיכבה לצד בעלה צבי שטולפר בסדרת המערכונים ביידיש "זוג מהשמיים", אותם כתב, והעלתה מספר ערבי יחיד ביידיש, גם בשנת 2025, בגיל 95. היא שיחקה בסרט "כץ וקרסו" בתפקיד פניה כץ. והיא שיחקה גם בתפקיד ראשי בשתי קלטות הילדים של "סבתא בישלה דייסה". בנוסף היא שיחק גם בסדרת הדרמה "אהבה בשלכת" בערוץ 1.[6] כמו כן היא התארחה בעונה השלישית, הרביעית, והשישית של הסדרה הקומית "שמש" ששודרה בערוץ 2.
באוקטובר 2024, פורסם כי קניג תשתתף בסדרה בשם "מקום שמח" שתעלה בשנת 2025 בערוץ "כאן".[7]
בעצרת הנעילה של יום השואה בשנת 2025 בקיבוץ לוחמי הגטאות הקריאה ליא קניג ביידיש את שיר הפרטיזנים והדליקה משואה[8].
קניג היא נשיאת הכבוד של התיאטרון הארצי לילדים ונוער על שם סמי לוי.
חיים אישיים
עריכהקניג הייתה נשואה לשחקן והבמאי צבי שטולפר עד מותו ב-1998. השניים בחרו שלא להביא ילדים לעולם.[9] קניג ושטולפר היו נשואים במשך כ-50 שנה, ואף שיחקו יחדיו במספר מופעים.
היא מתגוררת בגבעתיים. בבחירות למועצת העיר גבעתיים בשנת 2018 שובצה במקום ה-17 ברשימתו של רן קוניק.
קניג דוברת 7 שפות: יידיש, פולנית, רומנית, עברית, גרמנית, רוסית ואנגלית.
פרסים והוקרה
עריכה- 1957 – פרס עבור משחקה ב"אנה פרנק" - ברומניה.
- 1962 – פרס יוסף קלוזנר - על התפקיד אווה ב"בראשית" מאת אהרן מגד.
- 1987 – פרס ישראל לתיאטרון.
- 1998 – פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.
- 2008 – תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב. בנימוקים להענקתו, צוין כי התואר ניתן לה ”על תרומה שאין דומה לה לחברה ולתרבות בישראל ועל יכולת וירטואוזית על הבמה”.
- 2010 – תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.[10]
- 2012 – פרס א.מ.ת בקטגוריה תרבות ואמנות בתחום תיאטרון.[11]
- 2017 – פרס הרשות הלאומית לתרבות היידיש לשנת תשע"ז.
- 2018 – נבחרה קניג על ידי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות לציון 70 שנה להקמת מדינת ישראל (לצד השחקן זאב רווח).[12]
- 2020 – נקרא על שמה הרחוב המוביל לתיאטרון גבעתיים בגבעתיים (קיים רחוב נוסף על שמה בעיר חולון).
- 2020 – אות כבוד מטעם שגרירות רומניה.
- 2023 – תואר דוקטור לשם כבוד מטעם המרכז האקדמי פרס.[13]
- 2024 — תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית.[14]
- 2025 – אות התרבות והספורט מטעם ישראל היום.[15]
הצגות בהשתתפותה (רשימה חלקית)
עריכה* החולה המדומה (1955)
|
* כובע הקש האיטלקי (1976)
|
* חתונת הדמים (1990)
|
* סונטת סתיו (2006)
|
פילמוגרפיה
עריכהקולנוע
עריכה| שנה | סרט | תפקיד | במאי |
|---|---|---|---|
| 2018 | המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה | הגברת ינקלובה | גלעד אמיליו שנקר |
| העדות | עמיחי גרינברג | ||
| 2016 | קמטי צחוק | האנה | פיני עדן |
| 2015 | צילי | קול | עמוס גיתאי |
| 2014 | המסע של האנה | גרטרוד | יוליה פון היינץ |
| 2007 | מלך של קבצנים | ציפה לאה | אורי פסטר |
| 2001 | שישה מיליון רסיסים | פולה | ציפי טרופה |
| 1999 | קדוש | אלישבע | עמוס גיתאי |
| 1997 | אנסטסיה | הקיסרית מריה פיודורובנה (דיבוב) | נינה אמיר |
| 1995 | זכרון דברים | סטיפנה | עמוס גיתאי |
| 1979 | אל תשאלי אם אני אוהב | האם | ברברה נובל |
| 1976 | לופו בניו יורק | אמא של עמוס | בועז דוידזון |
| 1972 | שתי דפיקות לב | סוניה | שמואל אימברמן |
| 1971 | כץ וקרסו | פניה כץ | מנחם גולן |
| מלכת הכביש | לאה | ||
| 1970 | לופו | אמא של עמוס |
טלוויזיה
עריכה| שנה | סדרה | תפקיד | ערוץ שידור | במאי |
|---|---|---|---|---|
| 2020 | להישאר במשחק | בתפקיד עצמה | כאן 11 | יובל ברגר |
| 2019 | אבא משתדל | יהודית | עודד דוידוף | |
| 2015 | שטיסל (העונה השנייה) | מלכה שטיסל | Yes הטלוויזיה בלוויין | אלון זינגמן |
| משפחה שולטת | בתפקיד עצמה | ערוץ הילדים | רובי דואניאס | |
| 2010 | טקסי דרייבר | בתפקיד עצמה | Yes הטלוויזיה בלוויין | איתן ענר |
| 2005 | המערכת | סבתא של אלון | ערוץ לוגי | רועי פלורנטין, מיכל חגי |
| 2003–2004 | אהבה בשלכת | חנה רבינוביץ' | הערוץ הראשון | יוחנן ולר |
| 2003 | צימרים | הניה | חיים רינסקי | |
| 2000–2001 | הנימנומים | ציפור (קול בלבד) | ערוץ 2 | מייקל זוקר |
| 1999– 2004 | שמש | אמא של שמש | רובי דואניאס, יואב צפיר | |
| 1995 | סבתא בישלה דייסה (חלקים א'-ב') | סבתות שונות | קלטות ילדים | רחל ארגמן, עדי בנימינוב |
| 1987–1989 | פרפר נחמד | סבתא לאה | ערוץ 23 | יעל גרף |
| 1985 | רחוב סומסום | סבתא של מיקי | מוטי אבירם, דב נתיב | |
| 1971 | חדווה ושלומיק | אריקה קרקובר | הערוץ הראשון | שמואל אימברמן |
לקריאה נוספת
עריכה- יניב שמעון גולדברג, בימת חייה - שיחות עם השחקנית ליא קניג על תיאטרון וביוגרפיה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2022.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ליא קניג, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ליא קניג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ליא קניג, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ליא קניג, באתר ספר הקולנוע הישראלי
ליא קניג, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ליא קניג, בארכיון הבימה
- ליא קניג, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- ליא קניג - כלת פרס ישראל - אתר הבית של השחקנית
- ליא קניג, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- רפאל בשן, מונולוג של ליא קניג, מעריב, 8 ביולי 1966
- ינון מילס, הגברת הראשונה של התיאטרון מעכשיו גם דוקטור, באתר nana10, 22 במאי 2008
- מרב יודילוביץ', אישה בלי גיל, באתר ynet, 8 באוגוסט 2008
- יובל אברמוביץ', תרשום: ליא קניג, אישה בלי גיל, באתר nrg, 12 בדצמבר 2008
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם ליא קניג, באתר iCast, 27 ביולי 2010- גיל ריבה, ליא קניג פותחת את הלב, באתר רשת
- מרדכי חיימוביץ', זה כבר דבר מאלוהים: ריאיון עם ליא קניג, באתר nrg, 9 בדצמבר 2011
- הבימה מערכה שנייה - ליא קניג, בערוץ היוטיוב של הטלוויזיה החינוכית
- טל פרי, ליא קניג: "חסרה לי היום חרדת קודש כלפי התיאטרון", באתר גלובס, 20 בדצמבר 2012
- נחום מוכיח, בין ליא השחקנית לליא האדם, באתר "הבמה", 27 בפברואר 2013
- יעקב בר-און, ליא קניג: כוח טבע שאינו מתכלה, באתר "הבמה", 26 ביוני 2013
- תום שגב מראיין את ליא קניג: כך בוכים בתאטרון בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 2013
- יובל אברמוביץ', ליא קניג אופטימית, באתר ישראל היום, 20 באפריל 2014
- שגיא בן נון, סופר מענטש: ריאיון עם מלכת התיאטרון ליא קניג לקראת יום הולדתה ה-85, באתר וואלה, 12 באוקטובר 2014
- חותם אישי: ליא קניג, בערוץ היוטיוב של הטלוויזיה החינוכית
- מאיה כהן, אחת, צעירה, באתר ישראל היום, 22 בספטמבר 2015
- אור סופר, ליא קניג: אהבת הקהל היא ההישג הכי גדול בקריירה שלי, באתר onlife, 7 בפברואר 2016
- רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם ליא קניג, באתר nana10, 21 ביוני 2016
- שיר זיו, "אני יודעת 7 שפות, והשפה האחרונה שלמדתי היא עברית", באתר ישראל היום, 20 באפריל 2017
- אהרון ברנע מראיין את ליא קניג שטולפר בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 04.03.2018
- מאיה כהן, קינג ליא, באתר ישראל היום, 22 בספטמבר 2018
- יעקב בר-און, ליא קניג: "קיבלתי דפיקות לב חזקות עד שכמעט הרגשתי שאני נחנקת", באתר מעריב אונליין, 30 באוקטובר 2018
- רועי הורוביץ, ליא קניג ומרים זוהר: שחקניות תאטרון כסוכנות זיכרון, עיונים /37, 2022
- סרט על ליא קניג בערוץ היוטיוב של יד ושם
רחל טלשיר, "איך קוראים למלחמת זוועה שרודפת זוועה, בעוד שבבית כל כך יפה ונעים?", באתר הארץ, 11 באוגוסט 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ הגברת הראשונה של התיאטרון חוגגת 92, באתר המקומון
- ^ אבי קורן, מלכה ללא גיל, באתר מעריב אונליין, 30 בנובמבר 2019
- ^ 1 2 קורין אלבז-אלוש, תיעוד נדיר מ-1957: כשליא קניג גילמה את אנה פרנק, באתר ynet, 24 בינואר 2022
- ^ 1 2 פנים חדשות, דבר, 2 בפברואר 1962
- ^ פונטילה בהבימה, דבר, 17 בינואר 1962
- ^ ליא קניג, באתר תיאטרון הבימה
- ^ רן בוקר, עם ליא קניג ועידן חביב: אחרי "חזרות" - כל הפרטים על הסדרה החדשה של נועה קולר, באתר ynet, 31 באוקטובר 2024
- ^
עצרת הנעילה השנתית לאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2025., סרטון בערוץ "Ghetto Fighters' House מוזיאון בית לוחמי הגטאות", באתר יוטיוב (אורך: 00:00)
- ^ גאיה קורן, איך ליא קניג מתחזקת בריאות מושלמת בגיל 88, באתר ynet, 14 בינואר 2018
- ^ מרב יודילוביץ', דוקטור לשם כבוד יוענק לליא קניג, באתר ynet, 5 במאי 2010
- ^ ליא קניג - אתר א.מ.ת
- ^ מורן אזולאי ורן בוקר, זאב רווח וליא קניג ידליקו משואה ביום העצמאות, באתר ynet, 7 באפריל 2018
- ^ אורלי הררי, תואר לשם כבוד הוענק לשחקנית ליא קניג, באתר ערוץ 7, 2 בפברואר 2023
- ^ דורית אסרף מזרחי, האוניברסיטה העברית העניקה תואר ד"ר לשם כבוד לשחקנית ליא קניג, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 ביוני 2024
- ^ שוברות מחסומים, מובילות שינוי: חמש נשים ישראליות זכו באות התרבות והספורט, באתר ישראל היום, 6 במרץ 2025
| הקודמים: 1997 - יוסי בנאי, חנה מרון |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 1998 - ליא קניג, ניסן נתיב |
הבאים: 1999 - שלמה בר-שביט, נולה צ'לטון |